וקראת לשבת עונג · עלון 848 · חג השבועות · פרשת נשא
התורה מאחדת את העם
מצויים אנו בימים גדולים וכבירים, ימים שהם סגולה נפלאה, ואשרי המנצלם כראוי. כי זאת עלינו לדעת: מועדי ישראל אינם ציון תאריך היסטורי גרידא, זכר למאורע שהיה ואיננו. לא ולא. יש מעגל שנה, ואנו נעים בו ומקיפים אותו. ובהגיע אותו תאריך, נפתחים שערי שמים כמאז ומקדם, לאותה בחינה והארה. דרך משל: חג הפסח, בו היתה גאולתנו הראשונה – הוא זמן מסוגל לגאולה: "בניסן נגאלו, ובניסן עתידין להגאל". ראש השנה, בו נידון האדם הראשון על חטאו, נקבע ליום דין לדורות עולם. יום הכיפורים בו נמחל חטא העגל, היה ליום מחילה לדורות. חודש אדר היה לחודש טוב לישראל, וחודש אב לחודש שאינו כזה.
וחג השבועות – הן בו נפתחו לפני בני ישראל השמים ושמי השמים, ו"אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", וכל העם זכה למראות אלקים ולדרגת נבואה, ושמע את הקול מדבר אליו מתוך האש הגדולה – יום זה מסוגל לקניית אמונה מושרשת ובהירה, להשגות מרוממות ולמתן תורה, לפתיחת הלב בה ולהשגתה!
כל זה פשוט, וכל זה ידוע. אבל מרן החיד"א זצ"ל מגלה לנו כי גם לימים אלו ממש, הימים שמראש חודש סיון ועד לחג השבועות הבא עלינו לטובה, יש סגולה מיוחדת, שראוי ורצוי לנצלה. שכן בראש חודש באו בני ישראל למדבר סיני "וייחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט, ב), ופירש רש"י: כאיש אחד, בלב אחד. ומיני אז מסוגלים ימים אלו לקניית אחדות בעם ישראל – לשלום בית של קיימא, להתקרבות ושותפות אמת במשפחה, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לאהבת רעים ומתיחת קו על יריבויות נושנות, ולפיוס בין פלגי העם לכל שבטיו ועדותיו: "כאיש אחד בלב אחד"!
מעשה ברופא חרדי מגרמניה ששמע על עולם התורה הפורח בליטא. ביקש להכירו, נסע וביקר בהיכלי הישיבות, וחלשה דעתו. בא לפני מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל ואמר: "רבי, עד כה שלם הייתי עם עצמי ושמח בחלקי. רופא חרדי, שומר תורה ומצוות, מתפלל שלוש פעמים ביום ומברך על מזונו. מרפא חולים ומציל נפשות ומקדש שם שמים בהליכותיו, מה יכול להיות יותר מכך? מקום של כבוד שמור לי לעולם הבא... אבל באתי לכאן וראיתי את גדולי התורה והיראה המתעלים בתורה ובמוסר ובעבודת ה' תמה – ואני מה? רבי – מה אני לעולם הבא?!"...
הרגיעו הצדיק, באמרו: "התורה הקדושה מספרת לנו, כי עץ חיים היה בתוך גן עדן, ופירש רש"י: "בתוך הגן – באמצע הגן". ויש להבין, מה לנו אם עץ החיים היה במרכז או בצד, איזה לקח נפיק מידיעה זו. אלא שעץ החיים רומז לחיים נצחיים. והגדרת הנקודה האמצעית, שמצויה היא במרחק שווה מכל נקודה בהיקף. דרכים רבות יש לעץ החיים. לי דרכי שלי, לך דרכך שלך. לשבט יששכר דרכו, ולשבט זבולון דרכו. וכל הדרך מובילה למרכז, וקרובה בה במידה. אותי שתלו בליטא, בסביבה של תורה, והעניקו לי את כישורי והזדמנויות ניצולם. אותך שתלה ההשגחה בבית חרדי בגרמניה וניתבה אותך למקצועך. קדש בו שם שמים, קבע עיתים לתורה, ותגיע ל'עץ החיים' מכיוונך"...
ולעתיד לבוא נאמר, כי עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא ניצב כביכול במרכז, וכל צדיק מצביע ואומר: "הנה אלוקינו זה קווינו לו ויושיענו, זה ה' קיוינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו". ופירשו רבותינו: כל צדיק, וייחודו – זה בתורה וזה בתפילה, זה בהרבצת תורה וזה במעשי חסד, זה בנגלה וזה בנסתר. אבל כאשר כל אחד פניו לעבודת הבורא – הרי היא מאחדת את כולם במעגל זה, שהוא מלוכד ומאוחד!
נזכור נא את קביעתו של רב סעדיה גאון זצ"ל: "אין אומתנו אומה אלא בתורתה" – התורה היא מאחדת בין כל הפלגים וכל העדות. היא שעושה אותנו לאומה אחת, ומכח המטרה המשותפת מרבה היא שלום ואחווה: "וייחן ישראל – נגד ההר", "סביב לאוהל מועד יחנו"!