לאורו נלך

שליטתו המופלאה של מרן בכל חדרי תורה, היתה מדהימה בעוצמתה וגאונותה, עד כדי כך שמרן ידע לא רק מה שכתוב, אלא גם מה שלא כתוב, הנה, לפני 38 שנה, מסר תלמיד באחת הישיבות בנוכחותו של מרן ״חבורה״ בסוגית ״אישו משום חיציו". הוא הזכיר את דברי הרשב״א ורבינו נענה שאין כזה רשב״א. וכמובן שכאשר בדקו נוכחו לראות את בקיאותו העצומה של מרן בש״ס ומפרשיו. כי אכן רשב״א כזה לא היה.

וזכורני, סיפר הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט״א, שעשו כנס גדול של מאות אברכים לחזקם ולרוממם, ומרן ע״ה אמר בפניהם שיעור בהלכות ספירת העומר ברוחב ובעומק, באמצע השיעור שאל תלמיד חכם על דברי מרן מהשדי חמד.

ומרן ע״ה התבונן איזה שניות, ויען ויאמר כי בכל שדי חמד דבר זה איננו,

וזה עומד ומוסיף אולי בשו״ת אור לי תמצאנו, ושוב התבונן מרן מעט מזעיר ואמר כי גם שם מקומו לא יכירנו, ויהי הדבר לפלא, ולעמוד ולומר שלא נמצא דבר זה, בספר עב כרס לא רזה, לזה צריך כח גדול וגם סגולה, שבאה מא-ל נורא עלילה.

מעניין לעניין, מספר הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט״א: ״בביתו של אבא הייתה מוצבת כורסה עליה היה יושב מפעם לפעם. בתקופה האחרונה לחייו, הייתה איזו עת רצון שאבא ישב על הכורסה. כשעברתי שם, פתח ואמר לי ׳אתה יודע מתי אני יושב על כורסה זו?'

ואז סיפר לי לראשונה: ׳כשאני מסיים לכתוב תשובה ב׳יביע אומר', אני יושב על כורסה זו במשך כחצי שעה, ומתחיל להעביר בזכרוני את כל הש״ס, עובר על התוספות ועל הרא״ש, על הר״ן ועל הרי״ף, ובודק אם לא שכחתי במהלך כתיבת התשובה את אחד ממפרשי הש״ס שכותב בנידון של התשובה אותה כתבתי״׳.

"בתשובות של אבא״, מוסיף הגר״י יוסף, ״יכולים להיות מאות מראי מקומות בתשובה אחת, אבל הוא היה עובר שוב הכל בזיכרונו המדהים כדי שהתשובה תהיה מיוסדת על כל אדני הש״ס וההלכה״.