הפרעת תקשורת (יג)

תחומי עניין

למאותגר התקשורת יש פעמים רבות תחומי עניין מצומצמים, לעתים לא תואמי גיל או מצב. הוא עשוי לדוגמא, לאסוף אבנים, או מדבקות גם לאחר העונה, ולהתעמק בכל פרט שולי שקשור לאוסף. העיסוק בתחום הענין שלו, מעניק לו רווחה נפשית, בטחון רגשי, נושא לשיחה, אמצעי להרגעה, ונושא לשיחה עם חברים.

אך לעתים יש להציב גבולות: "נהניתי לדבר על האוסף שלך, אבל עכשיו הנושא קצת מעייף אותי, אפשר לדבר על משהו אחר?" אם הוא לא נענה, התחילו אתם נושא אחר. ואם גם זה לא עוזר, סיימו את השיחה בנימוס, לא בכעס וטרוניה.

משמעת וגבולות

הכללים והגבולות שלכם מולו צריכים להיות עקביים כמו סרגל. כל שינוי או 'התחכמות' בכללים, יבלבלו אותו לגמרי. ההוראות צריכות להאמר בלשון קצרה וברורה, ובלשון חיובית. לא: "לא הולכים מהשולחן בלי לפנות". אלא: "כשגומרים לאכול צריך לסדר את השולחן". אם הוא מתקשה להבין למה אסור להרביץ לתינוק, או למה צריך לעזור בבית לפסח, אל תיכנסו לתסכול מכך, ואל תנסו להסביר לו בזמן אמת. פשוט תדרשו את הדרישה באסרטיביות, ללא הסבר.

הכירו את הכלי 'קודם-אחר כך': "קודם תסדר את המשחק, אחר כך תקבל את המחשב". לעתים מה שנראה כחוסר משמעת, הוא נסיון של הילד להרגיע עומס חושי, במקרה כזה ענישה רק תחמיר את המצב.

מרדנות עשויה להיות כלי ביטוי לכאב. הוא לא יודע להגיד "קשה לי", אז הוא מתמרד או נוהג באלימות, מתוך תקווה נואשת שנבין מה קשה לו עכשיו.

מושגים בסיסיים ביהדות

הרבה מההלכות ומנהגי ישראל, נקלטים על ידי ילדינו, לא בהכרח דרך למידה מתוך ספר, אלא גם בדרך של למידה מן הסביבה. אך בקרב נערים עם הפרעת תקשורת, חסר את כח הלמידה הסביבתי, ולכן הם עלולים לגלות בורות מביכה בהלכות בסיסיות. זה עלול להיראות כמו חוסר יראת שמים, אבל זה לא.