מטמונים מהפרשה

"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם וכו'" (א, ב).

יש להבין – שאל רבי יוסף חיים, בעל ה"בן איש חי" – מדוע כתוב כאן שאו את ראש "כל" עדת בני ישראל, האם לא ברור שכאשר מונים את בני ישראל יש למנות את כולם?

אלא – תירץ ה"בן איש חי" – ניתן להבין זאת על פי משל: אדם אחד ירש מאביו ממון רב וגם אבן טובה אחת יקרה עד מאד.

אדם זה שהיה עצל ובטלן בזבז עד מהרה את כל כספי הירושה ולא נותרה בידו כי אם אותה אבן טובה.

הלך האיש אל מכריו ולווה מהם כסף וכמשכון נתן את האבן הטובה.

פעם אחת פגש האיש בידידו ותינה לפניו את צערו: ידידי היקר – כך אמר – אינני יודע כבר מה לעשות שכן חובותי גדולים ועצומים!

שמע נא – אמר הידיד – הרי האבן הטובה שברשותך שווה כפל כפליים יותר מאשר כל חובותיך, לכן מכור את האבן ובכסף תסלק את כל הנושים. שוטה שבעולם – אמר האיש – כל זמן שיש לי את האבן הטובה יש לי שם טוב ואני יכול ללוות כסף, אולם אם אמכור אותה – מי ילווה פרוטה לאדם שהיה "פעם" עשיר?...

כן הוא גם הנמשל – אמר ה"בן איש חי – הפסוק אומר: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל", ולכאורה קשה, שהרי יש בתוכם כאלה שעזבו את הדרך הישרה, האם גם אותם ראוי למנות עם בני ישראל? לכן מורה הכתוב ואומר: "למשפחתם לבית אבותם", כל זמן שהם מתחתנים עם "בית אבותם" עדיין שם "ישראל" עליהם והם ראויים להיספר יחד.

ומשום כך נאמר: שאו את ראש "כל" עדת בני ישראל!

"שמרי משמרת הקדש" (ג, כח).

פעם אחת אמר רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל ה"חפץ חיים": חוב גדול מוטל על כל לומדי התורה לדעת את מעלתם, כי הם מעמידי הדת! וכמו שאצל הלויים מצינו שנקראו בתורה בשם: "שומרי משמרת הקודש", כי עליהם היה מוטל התפקיד לשמור על כבוד משכן ה', ששם היה עומד ארון הברית שלא יטמאוהו זרים ולא יתבזה חס ושלום.

כך בדורנו, תורת ה' עומדת על תלמידי החכמים שבדור והם נקראים: "שומרי משמרת הקודש" כי עליהם מוטל לשמור את ארון ברית ה', היא תורתנו הקדושה, שלא יפרצוה זרים.

ואם לומד התורה ממלא את עבודתו באמונה – סיים ה"חפץ חיים" – באופן שעל ידו מתרבה כבוד תורת ה' בעולם, הוא בודאי חשוב אצל השם יתברך כמו הלויים נושאי ארון ברית ה', ואף יותר מהם! כי הם נשאו את ארון הברית על שכמם, בעת שהיה נגלה כבוד ה' לעיני הכל, והכירו כולם את כבוד תורתו והיו הלויים מתכבדים על ידי זה.

אבל בזמן זה, אלה הנושאים את התורה בשארית כוחם ומחבבים אותה ומוסרים נפשם לקיימה, כשאין הכל מכירים ערכה וכבודה, ולפעמים סובלים עוד עלבון עבורה, בודאי יהיה שכרם כפול ומכופל מן השמים!