מטמונים מהפרשה

"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר" (כה, א).

המוסר הגדול ביותר שיש בידינו – אמר רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל ה"חפץ חיים" – הוא: "משה קיבל תורה מסיני"!

עובדה זו שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ירד אל עולמנו השפל מקום "רפש וטיט" היא המחייבת כל אחד ואחד להיות חרד אל הדברים אשר ציוה לנו בירידתו זאת.

משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנכנס עם כל כבוד מלכותו לכפר קטן מלוכלך ברפש וטיט כדי לצוות על אנשי הכפר דבר מה.

כמה מחוייבים אנשי הכפר הזה בכבודו ובציוויו, על כך שהטריח את עצמו ובא אליהם אל מקום כזה שפל ובזוי.

כל שכן לאין ערוך מלכנו, שתפארתו וגדולתו עד אין סוף, שהטריח עצמו לרדת לעולמנו השפל והבזוי...

"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" (כה, לה).

רגיל היה הצדיק רבי אריה לוין, לחלק כספים רבים לנצרכים ובפרט בערב חג הפסח. שנה אחת לא השיג רבי אריה את כל הכסף הדרוש לו לחלוקה ועדיין היה חסר סכום גדול. הצטער רבי אריה מאד כי ידע היטב כמה עניים ובהם אלמנות ויתומים – עיניהם נשואות לעזרתו, וללא תמיכה זו מי יודע איך יחוגו את חג הפסח...

בצר לו החליט רבי אריה לנסוע אל הכותל המערבי שם ישפוך שיחו לפני היושב במרומים שיחוס וירחם. עמד רבי אריה בתחנת האוטובוס המוביל לעיר העתיקה והמתין. לפתע ניגש אליו אדם לא מוכר תחב בידו סכום כסף גדול ובקש ממנו לחלקו לעניים! מי אתה? שאל רבי אריה – ומה ראית לבחור בי דוקא להיות שליח מצווה? אם נותנים לך – אמר האיש – קח ועשה מעשה!

מיהר רבי אריה וחילק את סכום הכסף לאלמנות ויתומים ואת האיש המופלא לא פגש מאז ועד עולם...

"וישבתם לבטח בארצכם" (כו, ה).

כאשר הפציץ הצבא המצרי בשעתו את "גוש דן", הבטיח ה"חזון איש" כי בבני ברק לא יפלו פצצות בזכות ריבוי לימוד התורה שבעיר.

לאחר שנים, בזמן מלחמת המפרץ, עלו ובאו אלפי יהודים אל ביתו של מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל, ושמעו מפיו את ההבטחה החוזרת ונשנית: אל פחד, זכות התורה מגינה על העיר!

אולם, בליל שבת פרשת משפטים, נחרדה כל העיר בני ברק מרעש אדיר של נפילת טיל.

העירה הרבנית קניבסקי את בעלה ואמרה לו: יש פצצות בעיר!

לא יתכן! השיב רבי חיים בתנועת ביטול – הטיל לא נפל בבני ברק...

למחרת היום התברר כי אכן כך היה, הטיל נפל במקום סמוך לבני ברק אך לתוככי עיר התורה לא חדר!