לאורו נלך

תורתו משתמרת ומלאכתו מתברכת

באחת מדרשותיו של מרן בנושא זיכוי הרבים, עד כמה צריכים צעירי האברכים לזכות גם את האחרים, סיפר על עצמו לחיזוק הדברים. וכך אמר: "כשקבלתי על עצמי את עול הרבנות במצרים בעצתו של מורינו הגאון רבי עזרא עטיה זיע"א, כמעט כל ספרי "יביע אומר" שכתבתי (עד חלק ו') נתחברו שם במצרים, כמעט רוב תוכן השאלות והתשובות הם דברים שהייתי צריך שם במצרים, וכל זה שהייתי שם סך הכל "שלוש שנים".

ואם תרצו לדעת מה היה הסדר יום שלי, סדר יום גדוש ועמוס, כמעט לא היתה לי מנוחה. מהבוקר צריכים ללכת לרבנות, הן בענייני שחיטה והן בענייני בדיקות והן בשאר עניינים ציבוריים, כך עד השעה אחת שתים, עד שהייתי מגיע לבית, טועם משהו, ושוב צריך ללכת תיכף ומיד לישיבה לתת שיעור. שלוש שעות הייתי נותן שיעור בכל יום ויום! ואח"כ מה נשאר לי זמן כדי שאוכל לכתוב, כדי שאוכל ללמוד, כדי שאוכל לחדש, אבל אדרבא ב"ה רוב הכתיבות שלי, רוב הדברים שלי הכל נעשו שמה". התקיימה במרן דברי הגמ' בברכות (לב:): מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת.

"אני נכנס כמה דקות!"

עת אשר הגיע מרן עם אשתו הרבנית ע"ה בפעם הראשונה אל מעונו של הרה"ק רבי מרדכי שרעבי זצ"ל.

אמר לה רבנו לרבנית: "אני נכנס לכמה דקות לביקור בחדרו של הרב שרעבי, הכנסי נא בינתיים אצל הרבנית שרעבי".

והנה, נכנס רבנו לחדרו של הרב שרעבי ונתעכב שם כשעתיים תמימות.

לאחר שעתיים כשיצא רבנו, שאלה אותו הרבנית: "כבודו אמר שנכנס לביקור כמה דקות וכבר עברו כשעתיים?"

אמר לה רבינו: "כל כך התפעלתי מגדלותו בתורה ולא יכלתי להפסיק, נמשכנו בדיבור במצות 'ודברת בם', דברנו על הלכות קריאת שמע בפשט, רמז, דרש וסוד, ובכל הרב שרעבי בקי בצורה מפליאה ביותר".