"וישבתם על הארץ לבטח"

מעשה בזוג מחוסר דיור המטופל בילדים רכים, שהחליט לקחת את הענינים לידיו. הלכו וביררו היכן אפשר להשתקע והיכן להתנחל, ומצאו בית – רכוש נטוש. לא בדיוק. ישנה משפחה שגרה בשכנות וביקשה להשתלט גם על האגף הנטוש, אבל המשפחה התנחלה שם וקבעה עובדות בשטח. הביאה מיטות והציבה ארונות, קבעה מראות ותלתה תמונות. ריהטה את הדירה וסיידה את הקירות, והפכה את המבנה לבית. בית חם, קן משפחתי שנעים לגור בו. דירה משלהם.

אבל השכנים לא ויתרו. הציקו, הקימו שערוריות, איימו במשפטים ואף פעלו בכח. האוירה היתה מתוחה, האויר טעון אבק שריפה. התפוצצות עמדה לקרות בכל רגע. וזה קרה. בני הזוג, התינוקות על זרועותיהם, עמדו במדרכה מול השכנים הזועמים, החמושים באלות ושברי בקבוקים. הויכוח הגיע לטונים גבוהים. הרימו ידיים – ולפתע הגיע אדם מכובד, ניצב בין הניצים, ושאל:

"על מה הרעש? אני הוא בעל הבית!"

המילים הספורות פעלו כמקלחת של צוננים. השכנים הורידו את האלות, שקט השתרר. והאיש ניגש אל הבחור הצעיר שעמד ליד רעייתו, הניח את ידו על כתיפו, ואמר:

"כן, אני בעל הבית – והבחור הזה משלם לי דמי שכירות מדי חודש בחודשו!" הבחור חיך, והשכנים השפילו את הכתפיים, השחו את הראש, סבו על עיקבותיהם ועזבו את המקום...

אבל – מה היה אילו לא היה הבחור טורח לברר במשרדי הטאבו מיהו בעל הבית, לא היה יוצר איתו קשר, ולא היה משלם לו דמי שכירות מדי חודש?

מה היה, אילו היה בעל הבית מתייצב שם באמצע ואומר:

"שלום, הגעתי, ואני מבקש משניכם לפנות את המקום?!"

מה אז? אפשר לשער מה היה קורה. האישה היתה מתפרצת וזועקת מעומק לבה: "מה פירוש הדבר? אני השקעתי את נשמתי במקום הזה! אני טיפחתי את הגינה, מירקתי את המרצפות עד ברק! סיידתי את התקרה, הדבקתי טפטים על הקירות! התאמתי וילונות, צבעתי משקופים, הפכתי מבנה נטוש לבית חלומות!"

לא זו בלבד שזה לא היה מקנה לה בעלות על הדירה, אלא שסביר להניח שבעל הבית היה דורש תשלום למפרע על השימוש בנכס, ואולי פיצויים על הפלישה...

כלפי מה הדברים אמורים? לא קשה לנחש.

אנו, היהודים, היינו "חסרי דיור". ובאנו ארצה, אנו נשינו וטפינו, לבנות ולהיבנות בה. ויש לנו שכנים, שלא נדע מצרות. והם לא השלימו עם בואנו. פרץ סכסוך מתמשך שכבר התלקח כמה פעמים, ופיתרון אינו נראה באופק.

ואז, אז מגיע בעל הבית. לה' הארץ ומלואה (תהלים כד). על מה אתם מתווכחים, בכלל?! הרי יש כאן בעל הבית כל יכול! אשרינו, אם יש בידינו קבלות על תשלום "דמי שכירות"!

ומה הם אותם דמי שכירות? הדבר כתוב בפסוק מפורש בפרשתינו:

"ועשיתם את חוקותי, ואת משפטי תשמרו, ועשיתם אותם – וישבתם על הארץ לבטח!"

נקפיד על שמירת התורה והמצוות – ולא נירא בכל אוייב ומקטרג!