מטמונים מהפרשה

"לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת" (לה, ג).

פעם אחת, פרצה דליקה בעיר נתיבות, בעיצומו של יום השבת. כאשר התקרבה הדליקה אל ביתו של הצדיק, רבי ישראל אבוחצירא, ה"בבא סאלי", בקשו בני הבית להזעיק מכבי אש, כדי שהללו יבואו לכבות את הדליקה. אין כל צורך – אמר רבי ישראל – הדליקה תכבה מאליה... וכך היה! עוד בטרם הגיעו הלהבות אל בית הרב כבו מאליהם! לא נביא אני ולא בן נביא – אמר רבי ישראל כאשר נשאל על מעשה מופת זה – אלא שכך כתוב בפסוק: "וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'", ומיד אחר כך נסמך לו הפסוק: "לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת", לרמז לנו, כי האש שולטת רק במקום שיש חילול שבת, ואילו בבית זה, אין חילולי שבת, על כן לא תשלוט בו האש!

"ויעש את הכיור נחשת... במראת הצבאת" (לח, ח).

מכאן אנו למדים – אמר המגיד רבי דוב בער ממזריץ' – שצריך כל אדם לבחון את עצמו כאילו הוא מביט במראה, שכן קל לו לאדם להבחין בחסרונות חבירו, ואילו בחסרונות עצמו אינו מבחין כלל וכלל... על כן, יעשה את חברו כ"מראה" לעצמו, וכאשר יבחין בחסרון אצל חבירו, יהרהר בלבו מיד: "שמא חסרון זה מצוי גם אצלי"?...

כך גם היה בבית המקדש – סיים המגיד – שכן חובה היה על הכהנים לקדש את ידיהם ורגליהם לפני העבודה, ובכלל זה, היה עליהם להיטהר מכל פגם רוחני שיש בהם. תפקידם של ה"מראות הצובאות" – היה להזכיר לכהנים חשבון נפש זה!

"אלה פקודי המשכן משכן העדות" (לח, כא).

מבאר רש"י: מדוע נאמר "המשכן משכן" פעמיים? אלא דבר זה, הוא רמז לבית המקדש שנתמשכן בשני חורבנות על עוונותיהן של ישראל! אדם אחד, נידון בבית הסוהר למאסר עולם. היה שם זקן אחד שחמל עליו, הלך ומשכן את ביתו ותמורתו קיבל סך כסף עצום, את הכסף נתן בידי פקידי בית הסוהר, כדי שהללו ישחררו את העציר ממאסרו. יצא האיש לחופשי, הודה למיטיבו הרחום והלך לדרכו...

רשע שכמותך! – גער בו מכירו – מדוע אתה משוטט שאנן בעוד הזקן משכן את ביתו כדי לשחרר אותך, האם אינך חושב שמחובתך לנסות ולהשיב לו את ביתו?

כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד מדובנא – כאשר עלה לפני מדת הדין גודל חובם של ישראל, חמל עליהם הקדוש ברוך הוא ונתן את המקדש וכלי תפארתו ביד זרים, כמשכון בעד חובותיהם של ישראל. אלא שישראל שוכחים את גלות השכינה וכבוד ה' יתברך, ואינם שמים על לב כלל להתפלל על בנין בית המקדש במהרה.

האם זו דרך נכונה?!...