לאורו נלך

היה זה בשנת תשכ"ב. חברי השיעור בבית הכנסת "שאול צדקה" עמדו לסיים בשעה טובה את מסכת שבת, יחד עם מורם ורבם, הגאון רבי יוסף עדס, מרבני ישיב ת"פורת יוסף". החלטה גמלה בליבם: לערוך את סעודת הסיום במירון הרחוקה, על ציונו הקדוש של התנא רבי שמעון בר יוחאי. נסיעה למירון באותם ימים, בתנאי הדרך הקשים, לא היתה דבר של מה בכך, ואולם הדבר לא הרתיע את משתתפי השיעור. מנוי וגמור עמם היה, לערוך את הסעודה דוקא במירון! רעיון נוסף עלה במוחם של לומדי השיעור, להזמין את מרן לסעוד עמם במירון. הם ניגשו לביתו של מרן, בדחילו ורחימו, ושאלו: "האם יסכים כבוד הרב לכבדנו בהשתתפותו בסיום המסכת?"

מרן חייך בנועם, אך השיב בסירוב. "זמני יקר, ולא אוכל להיטלטל בדרכים במשך שעות ארוכות. אני מעדיף לשבת בביתי וללמוד" אמר. "הלא גם הרב קשור לשיעור שלנו, שהרי אנו שומעים מפיו שיעור בהלכה מידי יום, עם סיום שיעורו של הרב עדס" ניסו התלמידים את כוחם בשנית, אך מרן נותר בסירובו. התלמידים היו מאוכזבים, אך ידעו כי לא יצליחו להניא את מרן מדעתו. הם שבו כלעומת שבאו.

והנה, באותו לילה בו נערך הסיום, עלה רבי משה חי שראבני, גבאי בית הכנסת "שושנים לדוד", על מיטתו לישון. וחלום מופלא נגלה לעיניו. הגאון רבי יעקב חיים סופר, מחבר "כף החיים", הופיע בחלומו וציווהו: "לך לחכם עובדיה יוסף ותאמר לו, שרבי שמעון בר יוחאי ממתין לו במירון. יש שם הארה גדולה, למה הוא לא הגיע לסיום?!" רבי משה חי התעורר כשהוא נפעם ונרגש, אולם הוא אמר לעצמו: "חלומות, שווא ידברו", ושב לישון.

ואולם אך נעצמו שמורות עיניו, והחלום חזר ונשנה. שוב הופיע ה"כף החיים" בחלומו וציווהו ללכת לחכם עובדיה ולהזמינו למירון.

עתה הבין רבי משה חי כי החלום הינו חלום אמת. הוא קם והתלבש, ומיהר לביתו של מרן, לספר לו על החלום. מרן האזין, ופסק: "אכן, החלום – אמת הוא! הולכים למירון!"

השעה היתה שתים עשרה וחצי בלילה, ומונית הוזמנה לביתו של מרן. רבי משה חי ומרן נכנסו פנימה, והנהג החל בנסיעה למירון. והנה, ראה זה פלא, תוך שעה וחצי עמדו רגליהם במירון! היתה זו קפיצת הדרך של ממש. הם הגיעו בדיוק כאשר החלה סעודת הסיום.

הנוכחים התפלאו לראות את מרן, אולם רבי משה חי הסביר להם את פשר הענין. וכך נעמד מרן לצד ציונו הקדוש של רשב"י, ונשא דרשה מופלאה, במשך ארבעים דקות, כשלצידו יושבים הגאונים רבי יהודה צדקה, רבי יוסף עדס, רבי ישועה עטיה, ורבי בן ציון אבא שאול.

וחפץ ה' בידו צלח. לאחר מכן עוד הספיק מרן לנסוע לצפת, לבקר בציוניהם הקדושים של מרן ה"בית יוסף" והאר"י ז"ל, להעתיר בתפילה על ציונו הקדוש של בניהו בן יהוידע, על אם הדרך, ולשוב לתפילת הנץ בירושלים עיר הקודש...