וקראת לשבת עונג · פרשת ויקהל פקודי

ה'ערב' החזיר את הכסף במלואו

הגמרא במסכת בכורות אומרת: ״שאל קונטרוקוס השר את רבי יוחנן בן זכאי, משה רבכם גנב היה או אינו בקי בחשבונות? אמר לו, משה רבינו גזבר נאמן היה, ובקי בחשבונות היה״.ע"כ. בהקשר לכך מעשה נורא סיפר הגאון רבי יהודה סילמן שליט"א באחת מדרשותיו, המעשה נסוב על יהודי עשיר ובעל-אמונה שהתגורר בארם צובא, היא סוריה של ימינו. שמה של המשפחה היה פאג׳וטו, וכל כך מכובד היה בעל הבית בעיני השלטון, עד שמינוהו לתפקיד בכיר בממשל. גביר גדול היה האיש ושלח ידיו במסחר ואף הילווה בריבית לגויי המדינה. ויהי היום ועל דלתו מתדפק אחד הגבירים הערביים המבקש הלוואה תוך שהוא מתאר את המצוקה הכספית הקשה שבה הוא מצוי. כשראה בעל הבית היהודי מי הוא זה ואי זה הוא המבקש הלוואה, חשכו עיניו. הערבי ההוא נודע ברמאותו ובנוכלותו ובכך שהוא לוקח הלוואות ואינו משיב אותן.

בשעת מעשה הבין סניור פאג׳וטו שמחמת הסכנה אסור להשיב פניו ריקם אבל ביקש שעל שטר ההלוואה יהיה חתום ערב, כנהוג בכל הלוואה.

ויען הערבי: ״איך אתה דורש ממני שאביא לך ערב, הרי אני ידוע כגביר גדול, וכיצד הינך מעלה בדעתך שאבייש את עצמי עד כדי כך שאודיע לכל העולם שאין לי כסף״? אבל היהודי עומד על דעתו בתוקף, שללא ערב אין על מה לדבר.

״אתה יודע מה, כדאי הוא אלוקיכם שתיקח אותו כערב להלוואה זו״, אמר הערבי. הפעם הבין פאג׳וטו שכדי לקדש את שמו יתברך הוא צריך להיענות להצעתו של הערבי, והילווה לו את הכסף בסך מאתיים לירות, סכום ענק בימים ההם, לששה חודשים. הלווה עטף את הכסף במטפחת אדומה שהיתה בכיסו, ועזב את בית היהודי. הערבי שב לביתו ובליבו שמחה גדולה על כי הצליח להונות את היהודי. לפני הכניסה לביתו המפואר היתה גינת ירקות. תלה הגוי את החבילה עם הכסף על אחד מראשי הכרוב, והחל לעבוד בגינה. משסיים את מלאכת הגינון פתח את דלת ביתו והתיישב לאכול, עד אשר חשך היום ומרוב עייפותו עלה על ערש יצועו ונרדם בשינה עמוקה.

טבעו של הכרוב הוא שבשעות הלילה ניסגרים העלים שלו, והחבילה שהיתה על אחד העלים, ניסגרה אף היא בתוך העלה ואי אפשר היה לראותה בחוץ. עם בוקר, נחרד לראות שהכסף אינו בביתו, ולאחר מאמצים מרובים עלה בידו להיזכר היכן הניח את החבילה החשובה, ורץ לגינה. כיון ש׳ראש כרוב׳ היה לו, לאותו ערבי, ידע אף הוא את טבעו של הכרוב, והחל לחפש בתוך העלים, אך מכיון שהגינה השתרעה על שטח רחב לא הצליח למצוא את האבידה עד שהתייאש מהכסף.

בבוקר הלכו עבדיו של הערבי וחתכו כמה ראשי כרוב על מנת למוכרם בשוק המקומי. הכרוב שברשותם היה משובח מאוד, וכל הרוכלים התקשרו עימהם וביקשו את סחורתם. באותו בוקר הגיעו גם משרתיו של העשיר היהודי לשוק כדי לקנות כרוב עבור בעל הבית שלהם ולאחר שביררו היטב בין כל הדוכנים עלו בידם כמה ראשי כרוב שהגיעו היישר מגינתו של הערבי. בני ביתו של פאג׳וטו החלו לקלף את העלים ולפתע הם מגלים שם מעטפה אדומה בבהלה גדולה הם קוראים לאדונם וגם הוא נדהם לגלות שם את ... החבילה שלקח ממנו אמש אותו ערבי. הוא הבין כבר שה׳ערב׳ עשה את מלאכתו אבל המתין לראות את השתלשלותו של הנס. לאחר ששה חודשים הגיע הערבי וביקש .... ארכה של שלושה חודשים על מנת שיוכל לפרוע את חובו וציין שלא הצליח ליהנות מכספי ההלוואה מפני שכל הסכום נגנב ממנו. הוציא היהודי את החבילה עם המטפחת האדומה ושאל את הערבי האם הוא מכיר את החפץ הזה. הערבי כמעט התעלף. משנרגע קמעה, סיפר ליהודי את כל השתלשלות הסיפור עם הכרוב, כיצד תלה את המעטפה על העלים שלו, וכל יתר הפרטים האחרים, ואז שאלו בעל הבית היהודי: ״אמור לי את האמת, האם התכוונת להשיב את ההלוואה שלקחת ממני״?

והערבי נאלץ לומר את האמת. הבין הערבי הלזה שה׳ערב׳ שלקח להלוואה זו, סידר את העניינים כך שפחות מעשרים וארבע שעות לאחר מתן ההלוואה כבר היה הכסף בחזרה בידי המלווה.

לאורו נלך

היה זה בשנת תשכ"ב. חברי השיעור בבית הכנסת "שאול צדקה" עמדו לסיים בשעה טובה את מסכת שבת, יחד עם מורם ורבם, הגאון רבי יוסף עדס, מרבני ישיב ת"פורת יוסף". החלטה גמלה בליבם: לערוך את סעודת הסיום במירון הרחוקה, על ציונו הקדוש של התנא רבי שמעון בר יוחאי. נסיעה למירון באותם ימים, בתנאי הדרך הקשים, לא היתה דבר של מה בכך, ואולם הדבר לא הרתיע את משתתפי השיעור. מנוי וגמור עמם היה, לערוך את הסעודה דוקא במירון! רעיון נוסף עלה במוחם של לומדי השיעור, להזמין את מרן לסעוד עמם במירון. הם ניגשו לביתו של מרן, בדחילו ורחימו, ושאלו: "האם יסכים כבוד הרב לכבדנו בהשתתפותו בסיום המסכת?"

מרן חייך בנועם, אך השיב בסירוב. "זמני יקר, ולא אוכל להיטלטל בדרכים במשך שעות ארוכות. אני מעדיף לשבת בביתי וללמוד" אמר. "הלא גם הרב קשור לשיעור שלנו, שהרי אנו שומעים מפיו שיעור בהלכה מידי יום, עם סיום שיעורו של הרב עדס" ניסו התלמידים את כוחם בשנית, אך מרן נותר בסירובו. התלמידים היו מאוכזבים, אך ידעו כי לא יצליחו להניא את מרן מדעתו. הם שבו כלעומת שבאו.

והנה, באותו לילה בו נערך הסיום, עלה רבי משה חי שראבני, גבאי בית הכנסת "שושנים לדוד", על מיטתו לישון. וחלום מופלא נגלה לעיניו. הגאון רבי יעקב חיים סופר, מחבר "כף החיים", הופיע בחלומו וציווהו: "לך לחכם עובדיה יוסף ותאמר לו, שרבי שמעון בר יוחאי ממתין לו במירון. יש שם הארה גדולה, למה הוא לא הגיע לסיום?!" רבי משה חי התעורר כשהוא נפעם ונרגש, אולם הוא אמר לעצמו: "חלומות, שווא ידברו", ושב לישון.

ואולם אך נעצמו שמורות עיניו, והחלום חזר ונשנה. שוב הופיע ה"כף החיים" בחלומו וציווהו ללכת לחכם עובדיה ולהזמינו למירון.

עתה הבין רבי משה חי כי החלום הינו חלום אמת. הוא קם והתלבש, ומיהר לביתו של מרן, לספר לו על החלום. מרן האזין, ופסק: "אכן, החלום – אמת הוא! הולכים למירון!"

השעה היתה שתים עשרה וחצי בלילה, ומונית הוזמנה לביתו של מרן. רבי משה חי ומרן נכנסו פנימה, והנהג החל בנסיעה למירון. והנה, ראה זה פלא, תוך שעה וחצי עמדו רגליהם במירון! היתה זו קפיצת הדרך של ממש. הם הגיעו בדיוק כאשר החלה סעודת הסיום.

הנוכחים התפלאו לראות את מרן, אולם רבי משה חי הסביר להם את פשר הענין. וכך נעמד מרן לצד ציונו הקדוש של רשב"י, ונשא דרשה מופלאה, במשך ארבעים דקות, כשלצידו יושבים הגאונים רבי יהודה צדקה, רבי יוסף עדס, רבי ישועה עטיה, ורבי בן ציון אבא שאול.

וחפץ ה' בידו צלח. לאחר מכן עוד הספיק מרן לנסוע לצפת, לבקר בציוניהם הקדושים של מרן ה"בית יוסף" והאר"י ז"ל, להעתיר בתפילה על ציונו הקדוש של בניהו בן יהוידע, על אם הדרך, ולשוב לתפילת הנץ בירושלים עיר הקודש...

מטמונים מהפרשה

"לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת" (לה, ג).

פעם אחת, פרצה דליקה בעיר נתיבות, בעיצומו של יום השבת. כאשר התקרבה הדליקה אל ביתו של הצדיק, רבי ישראל אבוחצירא, ה"בבא סאלי", בקשו בני הבית להזעיק מכבי אש, כדי שהללו יבואו לכבות את הדליקה. אין כל צורך – אמר רבי ישראל – הדליקה תכבה מאליה... וכך היה! עוד בטרם הגיעו הלהבות אל בית הרב כבו מאליהם! לא נביא אני ולא בן נביא – אמר רבי ישראל כאשר נשאל על מעשה מופת זה – אלא שכך כתוב בפסוק: "וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'", ומיד אחר כך נסמך לו הפסוק: "לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת", לרמז לנו, כי האש שולטת רק במקום שיש חילול שבת, ואילו בבית זה, אין חילולי שבת, על כן לא תשלוט בו האש!

"ויעש את הכיור נחשת... במראת הצבאת" (לח, ח).

מכאן אנו למדים – אמר המגיד רבי דוב בער ממזריץ' – שצריך כל אדם לבחון את עצמו כאילו הוא מביט במראה, שכן קל לו לאדם להבחין בחסרונות חבירו, ואילו בחסרונות עצמו אינו מבחין כלל וכלל... על כן, יעשה את חברו כ"מראה" לעצמו, וכאשר יבחין בחסרון אצל חבירו, יהרהר בלבו מיד: "שמא חסרון זה מצוי גם אצלי"?...

כך גם היה בבית המקדש – סיים המגיד – שכן חובה היה על הכהנים לקדש את ידיהם ורגליהם לפני העבודה, ובכלל זה, היה עליהם להיטהר מכל פגם רוחני שיש בהם. תפקידם של ה"מראות הצובאות" – היה להזכיר לכהנים חשבון נפש זה!

"אלה פקודי המשכן משכן העדות" (לח, כא).

מבאר רש"י: מדוע נאמר "המשכן משכן" פעמיים? אלא דבר זה, הוא רמז לבית המקדש שנתמשכן בשני חורבנות על עוונותיהן של ישראל! אדם אחד, נידון בבית הסוהר למאסר עולם. היה שם זקן אחד שחמל עליו, הלך ומשכן את ביתו ותמורתו קיבל סך כסף עצום, את הכסף נתן בידי פקידי בית הסוהר, כדי שהללו ישחררו את העציר ממאסרו. יצא האיש לחופשי, הודה למיטיבו הרחום והלך לדרכו...

רשע שכמותך! – גער בו מכירו – מדוע אתה משוטט שאנן בעוד הזקן משכן את ביתו כדי לשחרר אותך, האם אינך חושב שמחובתך לנסות ולהשיב לו את ביתו?

כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד מדובנא – כאשר עלה לפני מדת הדין גודל חובם של ישראל, חמל עליהם הקדוש ברוך הוא ונתן את המקדש וכלי תפארתו ביד זרים, כמשכון בעד חובותיהם של ישראל. אלא שישראל שוכחים את גלות השכינה וכבוד ה' יתברך, ואינם שמים על לב כלל להתפלל על בנין בית המקדש במהרה.

האם זו דרך נכונה?!...

מצבת שיש שחורה

רבי שלום שבדרון זצ"ל (המכונה המגיד הירושלמי) היה דרשן מבוקש מאד. הוא נשא את דרשותיו המתוקות ומלאות החן לא רק בארץ ישראל, אלא גם ברחבי העולם.

פעם הגיע לארצות הברית. מארחיו דאגו לו לחדר במלון כלשהו. ראה רבי שלום שעל השידה מונח ספר באנגלית, דפדף בדפי הספר, ומצא שהוא עוסק באחד הנשיאים המפורסמים ביותר של ארצות הברית, ג’ון קנדי. הנשיא קנדי היה אהוד ואהוב מאוד על האמריקאים, אך סופו היה שנרצח על ידי מתנקש.

בספר הופיעו תמונות חייו של הנשיא, מערש לידתו – ועד סופו המר. תמונות, ומתחתן כיתוביות. רואים את ג’ון התינוק זה שאך נולד, אחר כך בפעוטון, בגן ילדים, בבית הספר היסודי, ב’היי סקול’, באוניברסיטה. אחר כך הוא הפך למושל, לסנטור, ולבסוף – לנשיא. מתקופת נשיאותו ישנן תמונות נפלאות. איך הוא נושא דברים והקהל מוחא כפיים בהתלהבות. איך כולם מעריצים אותו…

והנה, כמה דפים לפני סוף הספר מופיעה תמונה של ההתנקשות בחייו. ואחר כך, כמה דפים עוסקים בלויה הגדולה והמכובדת שנערכה לו, בהספדים במאמרי העיתונות. כי, כאמור, קנדי היה אהוד מאוד על הבריות.

ובעמוד האחרון… תמונה של קבר. מצבת שיש שחורה.

לרבי שלום יש עיניים חודרות. הוא רואה גם את מה שמתחת למצבה.

איש זה, שפעם חי בעולם הזה וכל כך הרבה אנשים העריצוהו, כל כך הרבה מחאו לו כפים, וכל כך הרבה קינאו בו בסתר ליבם, מה נותר ממנו? כמה עצמות יבשות…

ולעומת זאת, סופו של יהודי שומר תורה ומצוות.

אמר רבי שלום, לא משנה מה יהיה מעמד האדם בחיי חיותו. דלפון ומסכן או נשיא ארצות הברית. סופם יהיה זהה לחלוטין. עצמות יבשות ותו לא.

אבל, כל זה במי שאינו שומר תורה ומצוות. מי שזוכה לקיים מצוות ה’, מצבו שונה בתכלית. אולי לא יצא עליו ספר עב כרס המתאר את חייו ומותו, אבל, כאשר יצא מהעולם לאחר מאה ועשרים שנותיו, אז מתחילות מחיאות הכפים. בעולם האמת יקדמו את פניו מיליונים ומיליארדים של מלאכים שנוצרו ממצוותיו. מחיאות הכפיים תהיינה מחרישות אזנים. ולא מדובר בדבר שיסתיים בזמן כלשהו. זהו דבר נצחי!

הפרעת תקשורת (ו)

בהמשך למאמרים קודמים בהם דיברנו על התסמינים של הפרעת תקשורת לסוגיהם. ובכן, אם יש חשד להפרעת תקשורת, האם חשוב לאבחן?

מאד חשוב לאבחן! רק כך נוכל לדעת בבירור, אם יש הפרעת תקשורת או לא. ואם כן – מהי בדיוק, וכיצד ניתן לפותרה.

ואמנם ישנם רבים וטובים בציבור שלנו, החוששים משימוש בשמות הרשמיים כגון 'הפרעת תקשורת', ASD ועוד, מסיבות ידועות (סטיגמות, שידוכים, ועוד).

בהתאם לכך, הם יעדיפו לנקוט בטשטוש דיפלומטי, כגון: "הילד שלכם חכם, אך זקוק לקידום באינטראקציה חברתית, ולכן כדאי שיגיע לסדרת שיחות עם המטפל". אבל לדעתנו, הגישה הזו היא טעות.

שהרי גם כך, הפרעות התקשורת הן סוגיא מורכבת וחמקמקה, שלא קל לזהותה ולטפל בה. כל טשטוש נוסף, רק מוסיף ערפל ואי-בהירות, ומרחיק את המטופל מהפתרון.

הצעד הראשון לפתרון הוא דוקא הבהירות! לשלוח לאבחון, ולהגדיר בבהירות את שם הבעיה.

מה למעשה מרוויחים מהאבחון?

1) האבחון המדויק עוזר ראשית להבין את הנער, להמיר את הכעס שלנו בחמלה, ואף לעזור לו להבין ולסלוח לעצמו, מה שמביא לשיפור בהתנהגותו.

2) האבחון מאפשר לכל הורה אחראי לחפש מידע נוסף על מהות ההפרעה ודרכי הטיפול בה, מעבר למידע החלקי שיעניק לכם המאבחן.

3) האבחון מאפשר לנו להעניק לנער הכוונה ראשונית לגבי דרכו בחיים (למשל: שיוותר על החלום להיות 'מסמר חברתי', כי זה לא יקרה לעולם).

4) והעיקר – כך נדע לחפש לו עזרה מתאימה, ופתרון יסודי ומדויק לקשייו.

5) בנוסף, ישנם אבחונים המזכים את המטופל בקיצבת ביטוח לאומי, במימון מקופת חולים, או בפטור מהצבא.