הכתר הקשור

״שלושה כתרים הם״, אמרו חז״ל, ״כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות״. ובגמרא למדום מפרשתנו: הזר שעל מזבח הזהב - כתר כהונה הוא, זכה אהרן ונטלו. הזר שעל שולחן לחם הפנים, סימן לעושר המלכים, כתר מלכות הוא, זכה דוד ונטלו. הזר שעל ארון הברית, כתר תורה הוא: ״כל הרוצה יבוא ויקח״. מה עניינם של כתרים אלו?

בשעת מתן תורה ירדו שישים ריבוא מלאכי שרת וקשרו לכל אחד מישראל שגי כתרים, אחד כנגד ״נעשה״ ואחד כנגד ״נשמע״. ובחטא העגל באו מלאכים ופירקום. היכן נשמע כזאת, ש״קושרים״ כתר ו״מפרקים״ אותו?

הכתוב אומר: ״תשית לראשו עטרת פז״. וכן אמרו, שבעולם הבא הצדיקים יושבים, ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה. באלו עטרות מדובר?

בספר ״ארון הברית״ כתב, שהמדובר בכתרים רוחניים, קרני אורה מופלאים, וסיפר את הסיפור הבא: בעיר איזמיר היתה צדקת אחת, ישישה ושמה שרה. שהיתה מחזרת על משענתה על פתחי נדיבים, אוספת תרומות ומחלקת אותם לנצרכים ולנזקקים. הכל הכירו את האלמנה הצדקת, והעניקו לה ביד נדיבה. יום אחד פגע בה נכרי מתושבי המקום. ביקש להתקלס בה, ועשה עצמו כמבקש לתת לה נדבה. עצרה, ופשטה ידה. מיד גחן, הרים חופן אבני חצץ ונתן בידה. לא כעסה, אף חייכה, ואמרה לו: ״נתת לי אבנים כצדקה - והריני מברכת אותך שכאשר תפשוט אתה יד, יתנו לך היהודים מעות, ולא אבנים״. חוורו פניו, וקיללה. אבל היא אמרה בנועם: ״יכולה הייתי להשיב בקללה, אבל הואיל ועתיד אתה להיות ליהודי צדיק, הריני מבליגה״״.

חרק שיניו, והמשיך בדרכו. מאותו יום שלטה מארה בעסקיו והלכו הלוך וחסור, עד שכעבור חמש שנים איבד כל הונו ונאלץ לחזר על הפתחים לבקש אוכל להחיות נפשו. בני עמו קפצו ידם, ויום חמישי אחד מצא המון עניים יהודים משתרכים בתור ארוך. שאל לפשר דבר, ואמרו לו שגבאי הצדקה מחלק לכל העניים מצרכי שבת ביד נדיבה. תמה ועמד בתור. הגיע אל הגבאי וביקש לחם להחיות נפשו. אמר לו הגבאי: ״איני רשאי לתת מקיצבת העניים, אבל אתן לך מכיסי״.״

שב העני לביתו וערך חשבון נפשו: אם זה היחס של היהודים לענייהם, לעומת הניכור של בני עמו לאביוניהם - כדאי להתגייר. בא לפני הרב, וביקשו שיאות להכניסו תחת כנפי השכינה. סירב הרב, כי היה הדבר אסור באיסור חמור בחוקי המדינה. בתוך כך נכנסה שרה הישישה, כדי למסור לידי הרב את הכסף שאספה. כשראתה אותו, אמרה: ״ברוך השם, הגיעה עת נבואתי להתגשם״. אמר: ״כן, אבל הרב מעכב״. אמרה אל הרב: ״גיירהו, כי ברכה בו״, שמע לקולה וגיירו, ומסר לו רב שילמדו תורה. שנתיים שקד על תלמודו, ועשה חייל בידיעותיו. כעבור שנתיים יצא מחוץ לעיר, ומצא אוצר טמון. כד מלא דינרי זהב. נסע לעיר קושטא, ובכסף שמצא פתח בית מסחר לאריגים.

פעם מכר לסוחר אלף אמות בד משי, וקיבל מחירם. כעבור שעה החזיר הסוחר את הסחורה, וטען שחסרו בה חמישים אמות. תבע את כספו, וזימן את הגר לדין בפני רבה של קושטא, הגאון הקדוש רביגו אליהו מזרחי זצ״ל. כשהגר נכנס לבית הדין, קם הרב בחרדה וכיבדו כבוד גדול. קרא התובע: ״רבי, אדם זה רימני בחמישים אמה בד!״ מיד שלח הרב את שוטרי בית הדין לחנותו של התובע, ומצאו בה את האריג שגזר לפני שהחזיר את גליל המשי, חמישים אמה... קנסו הרב, ושילחו בנזיפה. הכניס הרב את גר הצדק לחדר פנימי ואמר לו: ״רואה אני כתר אורה מתנוסס על ראשך - אמור לי מה מעשיך!״ פתח וסיפר כי גר צדק הוא, וכל מעשיו באמונה. ומרבה הוא ליתן צדקה, כי כל מעשה גיורו התגלגל בגין צדקתה של אותה אלמנה, ומעשי הצדקה של הקהילה עם ענייה. קרבו הרב וכיבדו לעין כל, והיה לאחד מנכבדי הקהילה, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה וצדקה. עד כאן הסיפור. הבה נבחן עצמנו, איזה כתר בראשינו? מה גדלו - ומה חוזק קישורו?!