תשומת לב (ג)

בהמשך לפרקים קודמים כתבנו איך מבררים מה השורש?

אחת הדרכים היא, לשאול אותו.

לפי התשובות יוכלו ההורים להבין האם אכן יש כאן איזה צורך שלו שכדאי להשלים לו, או אולי יש לשוחח עמו על דרכי הכרה וניהול של רגשות שליליים.

אם הוא עונה לשאלה "מה הסיבה שהעפת לאחיך את המשחק?", בתשובה: "כי כל הכיתה צחקה עלי" (כן! אם ההורה מתחקר נכון הוא עשוי לקבל תשובה כזו!),

לא יהיה נכון שההורה יגיב: "מה הקשר? וכי מה אחיך אשם במה שעשו החברים בכיתה?!".

- תגובה כזו היא חסרת רגישות, ואיבוד של כל השיחה היקרה.

אדרבה, רצוי להגיב: "אתה כנראה מאד מתוסכל, רוצה להסביר לי יותר מה היה בכיתה?".

וכך יכול להתפתח שיח פורה על הקושי שהיה לו, ולבדוק האם הוא זקוק לעזרה באינטראקציות חברתיות, או שהוא צריך עזרה בשליטה וניהול של תסכולים.

ואחרי הכל,

אמנם לא תמיד התשובות יגלו את כל האמת.

יש לפעמים רבדים נסתרים שדורשים בירור נוסף.

אולם אין ספק ששיח פתוח ומכיל מול הילד.

עשוי לגלות לנו טפח מעולם המניעים הפנימיים שלו.

ולאפשר לנו לעזור לו במקום הפנימי בו הוא באמת זקוק לעזרה או לשינוי.

בכל מקרה זכרו:

'הלשון היא קולמוס הלב' (-בעל התניא), ולכן אין לזלזל במילים שילד אומר, כי המילים בדרך כלל מספרות לנו משהו ויותר.