סוד הצלחת החינוך

הגמרא (מס' עבודה זרה י"א ע"א) מביאה סיפור אודות פסוק בפרשתנו: "וה' הולך לפניהם יומם" – טיטוס הרשע, ימח שמו וזכרו, צורר היהודים ומחריב המקדש, שמע שבן אחותו האהוב, אונקלוס, בחר להתגייר! מיד הורה לגדוד חיילים לאסור את האחיין הסורר ולהביאו לרומא!

באו החיילים לאוסרו.

נכנס עימהם אונקלוס בדברים, ושיכנע גם אותם להתגייר...

זעמו של טיטוס גאה בו להשחית. הוא שלח גדוד חיילים נוסף, והורה להם שלא ידברו עם אונקלוס מטוב ועד רע.

באו החיילים, אסרוהו ונטלוהו עימם, ושפתותיהם חתומות.

אמר להם: "אם אין אתם מדברים, אדבר אני. ידוע, שכאשר המפקד הולך בלילה, מאיר לפניו חייל את דרכו. כאשר קצין גבוה הולך, מאיר לפניו מפקד זוטר. כשמצביא הצבא הולך, מאיר לפניו הקצין. כשהמלך הולך, מאיר לפניו המצביא. אך אימרו לי, לפני מי מאיר המלך?"

לא עמדו החיילים בניסיון, והשיבוהו: "בפני אף אחד!"

אמר להם: "ואילו הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, מאיר לפני עם ישראל אוהבו, בני בחיריו. ככתוב: וה' הולך לפניהם יומם!"

נרעשו החיילים והתגיירו אף הם, כדי להסתפח אל העם הנבחר.

שלח הקיסר גדוד נוסף וציוה באזהרה חמורה, שלא יאמרו דבר וחצי דבר. כשאסרוהו ויצא, נשק את המזוזה.

הרימו גבה בתמיהה.

אמר להם: "מנהגו של עולם, שהמלך יושב בארמון והעבדים שומרים על הפתח. ואילו הקדוש ברוך הוא – אנו בפנים, בבית, והמזוזה של הקדוש ברוך שומרת עלינו. ואף בצאתנו מן הבית הוא שומר עלינו. ככתוב: ה' ישמור צאתך ובואך!" התגיירו אף הם, וטיטוס התייאש מלהשיבו...

מעשה שהיה הוא, ואנו מתקשים כל כך להבינו!

נתאר לעצמינו, קלגסים נאצים מקבלים ידיעה שיהודי מצא מסתור בכפר פלוני. שולחים פלוגה להביאו, לקחתו להשמדה. הפלוגה מגיעה, ומוצאת איזה רב. הוא מספר להם לכמה שומרי ראש נזקק הפיהרר, ואילו אלוקינו שומר עלינו.

שמעו. ומה? האם לא יקחוהו איתם? היעלה על הדעת... שיתגיירו?!

והואיל ובכל זאת מעשה שהיה הוא. חייבים לומר שתלוי כיצד נאמרים הדברים. באיזה להט, באיזה שכנוע פנימי.

"מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעים". "ניכרים דברי אמת".

כשאונקלוס אמרם, התגיירו!

ומכאן לחובתנו כהורים וכמחנכים.

ככל שניהיה אנו חדורים יותר באמונתנו, שלמים עם דרכנו, משוכנעים באמיתותנו, כך ישפיעו דברינו, וילכו בעקבותינו!