מטמונים מהפרשה

"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים" (י"ג, י"ז).

במדרש (שמות רבה פרשה כ') דרשו חז"ל: "ולא נחם אלקים", אע"פ ששלחם פרעה ולא "נתנחם" הקב"ה. משל למה הדבר דומה?

למלך שנשבה בנו ויצא אביו והצילו מן הליסטים והרגן, והיה הבן מספר ואומר לאביו: כך וכך עשו לי, כך וכך הכו אותי ושעבדו אותי! אע"פ שהרג המלך את הליסטים לא היה מתנחם, אלא מצטער ואומר: "כך וכך עשו לבני!"

את דברי המדרש הללו, הסביר המגיד מדובנא במשל:

אמן אחד עסק במלאכת ליטוש יהלומים. לימים חטא האיש כנגד המלך ונחבש בבית האסורים. את כלי מלאכתו העדינים והיקרים לקח עמו. היה האיש מתענה בייסוריו בבור הכלא, וגם את כליו העדינים נטלו זרים ועשו בהם מלאכות פשוטות, עד שקלקלו אותם ללא תקנה.

את העול והסבל הגופני הרגיש האיש רק בהיותו בבית הכלא, אולם, כאשר השתחרר ויצא לחופשי, לא הרגיש עוד שום עצב. מאידך, את הנזק שנגרם לכליו, לא הרגיש כלל בהיותו בבית הכלא, שכן שם לא נדרשו לו כליו למלאכתו, אולם בצאתו לחפשי, כאשר שב לעבודתו וראה את הנזק הרב שנגרמו לכליו, הצטער עליהם צער רב...

כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד – כאשר היו בני ישראל במצרים, היו מעונים בעינויי הגוף בעבודה קשה בחומר ובלבנים, אולם, מיד כאשר יצאו שקטו כל סבלותיהם. לא כן היה בשעבוד ודיכוי נפשותיהם, שבהיותם במצרים לא חשו בכך כלל, לפי ששהו במ"ט שערי הטומאה, אולם, כאשר יצאו מתחת עול מצרים והחלו לעסוק בתורה ובמצוות, מיד הרגישו את "הקלקול" הגדול שנעשה בנפשותיהם...

ועל פי זה – סיים המגיד – יובנו היטב דברי המדרש: "אע"פ ששלחם פרעה לא נתנחם הקב"ה", שכן עדיין קיים הנזק שכבר נעשה!

"ולקטו דבר יום ביומו" (ט"ז, ד').

במדרש מובא, כי פעם אחת שאלו תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי את רבם: מפני מה ירד המן לבני ישראל בכל יום, ולא ירד פעם בשנה בשביל כל השנה?

אמשול לכם משל – ענה רשב"י – למה הדבר דומה? לבן מלך, שאביו הקציב לו את מזונותיו וצרכיו לשנה שלימה. היה הבן רואה את אביו אחת בשנה בלבד. חשב המלך בלבו: בני, שאני אוהבו כל כך, איני רואהו אלא פעם אחת בכל שנה.

אמר המלך לבנו: עד עכשיו היית מקבל מזונותיך אחת לשנה, אולם, מעכשיו, אתן לך צרכיך בכל יום ויום.

כן הוא גם בבני ישראל. כל אדם שהיו לו בנים היה דואג וחושב בלבו: אמנם היום ירד מן ויש די אוכל לבני ביתי, אולם מה יהיה מחר? אולי מחר לא ירד מן? אתפלל לה' ואבקש ממנו שירד בכל יום. והיו ישראל מכוונים לבם לאביהם שבשמים בכל יום.