"והנחש היה ערום מכל חית השדה... ויאמר אל האשה..." (ג, א) - ספור

יש אדם חוטא, ויש אדם שגורם לאנשים לחטא. יש אדם שונא ה', ויש שמשניא את שם ה' בעיני הבריות, ירחם ה'. אותו אדם סבור הוא להרויח מכך, אך לבסוף יקבל הוא ענש כפול ומכפל על שהסית נגד המלך. זו המשמעות של 'ולמשנאי אשלם', כי לאדם כזה יש תשלום מיחד.

בעיר רחוקה ירד סך המסים שהעלו התושבים באפן דרסטי. פקחים שנשלחו לברר את הענין שבו בידים ריקות, והמלך חש כי יש כאן מרי קולקטיבי. לפני שפתח בסדרת ענשים מהדהדים, העדיף לחפר לעמק, לבדק עד היכן הכה המרד שרשים.

מנהלי רשות המסים חקרו ודרשו ושלחו לעיר סוכני חרש. הללו פתחו חנות ופרסמו את דבר פתיחת החנות החדשה במודעות ענק. החנות החדשה הציעה מוצרים סטנדרטיים, אבל במחירים גבוהים מהמקבל.

כצפוי, החנות לא רשמה רוחים, אך לאחר שבוע הגיעו התוצאות: זוג אנשים התיצבו בפתח החנות ובקשו לדבר עם בעלי העסק ביחידות. באדיבות הזמנו השנים לפנה צדדית, התישבו וברכו את המוכרים על העסק החדש. הם לא העלו בדעתם כי הם יושבים מול סוכני הממשל.

"שמעו נא, כנראה אתם חדשים כאן. אנחנו רואים שאתם מוכרים במחירים גבוהים כל כך, והצבור מצביע ברגליו - אין קונים! למה תמכרו במחירים כאלו"? המוכר העמיד פני מתקומם. "ומה תרצו, שאפסיד? את הסחורה אני קונה בשמונים אחוז, ויש הוצאות שכירות ומדוף, משכורות לעובדים ועוד לא דברתי על תשלומי המסים שאוכלים את כל הרוח"... "רגע, עצר', לחש קולו של המבגר מבין האלמוניים. "את הספקים - תוכל ללחץ שיורידו את המחירים. את הפועלים - תצמצם למינימום, אבל המסים - אני לא יודע מי אמר לך שאתה חיב. לדעתי זהו עשק שתוכל להתעלם ממנו. המלך יושב על משמנים ואנחנו נאנקים, לא עוד"!...

מכשיר ההקלטה פעל בשקט והדבורים המשיכו. השנים פרטו איך מתעלמים ומה עושים, הציעו עזרה פרקטית ופורמלית, השיבו לשאלות והגישו את כל המידע על מגש של כסף, שמות אנשים המסיעים להמנע מתשלומי מס, ארגונים ועורכי-דין המעגלים פנות, מה לא.

החמר המפליל נאסף, המלך דן בממצאים והחליט: על מרד קולקטיבי מענישים בענש קולקטיבי! הקיף מצור על העיר המורדת והודיע שהצבא יסוג רק עם תשלום קנס בן מיליון מטבעות זהב, סכום אדיר ודמיוני שירושש את כל התושבים.

ובינתים - אין אספקת מזון ואין מוצרים! נועדו בני העיר לאספת חרום והגיעו להחלטה: מכתב פיוסים ותחנונים למלך! הם יתודו על משוגתם ויתחיבו על העתיד.

המכתב נסח בידי טובי הכותבים והיה מוכן למשלוח. כעת נצבה בפניהם השאלה: מי ישלח ומי יגיש את המכתב למלך? מי יהין לפגש את זעמו הגואה? פרנסי העיר חשו כי הקולר יתלה בהם, ומאנו ללכת. בעלי העסקים טענו לעסוקים רבים, וכל אחד מצא אמתלה להתחמק.

שוב ישבו ודנו ושוב לא מצאו פתרון, עד שנעמד אחד והציע: "אם אף אדם לא רוצה לפגש בזעמו של המלך, נשלח את המכתב על גב בהמה"! כל כך היו תושבי העיר מבהלים, עד שלא בחנו את ההצעה...

נטלו פרה ותחבו את האגרת בין קרניה. רועה צאן נשלח להוביל את הבהמה עד סמוך לשערי הארמון, ומשם והלאה...

כצפוי, השומרים הפתעו למצא בלב עיר הבירה בעל חיים שיצא מהכפר, אך כשגלו את האגרת המגלגלת בין קרניה, הבינו שיש דברים בגו. עיון קל העלה כי האגרת מיעדת לעיני המלך, ומהרו להעבירה לידי קצין השמירה, משם לשר הפנים עד לידי המלך.

לחרונו של המלך לא היה גבול: 'גם להעלים מסים, גם להסית את כל תושבי העיר להעלים מסים וגם ללעג לי עם שליח שכזה?! לדעתי אין די בקנסות. עלינו לעלות על העיר בחרבות וברמחים, לא להשאיר שריד לנבזים'! שר הפנים היה מעט שקול. הוא המתין לשך חמת המלך והציע את אשר בדעתו: "לא יעלה על הדעת שעיר שלמה תתנהג בצורה כזו. ברור שיש מוח אחד העומד מאחורי רצף ההתנהגויות הללו. נאתר אותו וענשו ישמש תמרור אזהרה בפני העם"!

נאות המלך ואכן החשוד המרכזי אתר. הוא המסית להעלים מסים והוא המסית לשלח פרה אל בית המלוכה. ענשו החל בהלקאה בפרהסיה והסתים בתליה על הגרדום, למען ישמעו וייראו... וזה בדיוק מה שנעשה עם הנחש הוא חטא, וגרם לאדם וחוה לחטא, וגרם למיתה בעולם, בעצב תלדי בנים, ועוד... אבל ענשו היה קשה מכלם.