"וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" (ד, ד) - ספור

מעשה בצמד דיגים, ידידים ותיקים, אשר היו יורדים אל הים באניות בכל לילה, ולפנות בקר היו עולים לחוף עם שללם, אותו היו מוכרים לסוחרי דגים בשוק של ברצלונה.

לילה אחד, בעוד שתי הסירות פורשות מכמורות ומפזרות פתיונות, הזדעזעה לפתע סירתו של אחד מהם, פרכסה והתיצבה. בסקרנות הטה הדיג את הלפיד הבוער, ועד מהרה זהה את השלל: דג טונה ענק עלה ברשת! דג כזה לא מוכרים במכירה רגילה. אי אפשר 'לבישו' בשוק הברצלוני.

בעצה אחת עם ידידו, העמיס את הדג על עגלה מהירה, ונסע לארמון המלוכה. יאה הוא הדג למלך ספרד! התרשם המלך מן הדג המיחד והתפעם מטוב לבו של הדיג ומאהבתו למלך, והורה לעבדיו למסר לידי הדיג ארגז ובו חמש מאות מטבעות זהב, מענק הוקרה והכרה מבית המלוכה!

ראה זאת ראש השרים ודמו רתח: שנים שהוא מוסר עצמו עבור בית המלוכה, ומעולם לא קבל מענק שכזה, בקשי מבט של הערכה. וברגע אחד מגיע דיג בעל מגפים ומשנה את הכללים?! ובכן, אם את המלך מענין רק מאכלים משבחים, הוא ידבר עמו גם כן דרך הצלחת.

שלח את אחד מעבדיו החשאיים, והורהו לסקר את היבול הימי של הדיגים מדי בקר. ברגע שעולה דג הגון ומכבד, עליו לרכש אותו בכל מחיר. בקרב הדיגים נפוצה שמועה על שליח מסתורי המנסה לאתר דגים מיחדים בכל כוחו, וישלם עבורם ככל שידרש, רק להשיג את הדג הנכסף!

והפעם, האיר המזל לדיג השני. דג ענק נתפס ברשתו! דג טונה כחלת סנפיר! נועצו החברים שוב, והחליטו: דג כזה - לבית המלוכה! בכוחות משתפים העלו את הדג והשיטו את הסירה בחזרה לחוף. בחוף המתין להם אדם לבוש בגדים הדורים ושאלה בפיו: "בכמה"? הדיג הביט בו במבט נרגז. "את הדג הזה איני מוכר! זה לא דג עבור אנשים כמוך. הדג הזה נוסע כעת לארמון המלוכה, וכעת - סור מדרכי"! חזקה על שליח שעושה שליחותו, וכשהגיע הדיג לשערי הארמון - צפתה לו הודעה מפתיעה: "לפני שעה קלה קבלנו הוראה מגבוה: אין להעביר מתנות למלך, בשום אפן"!

הדיג חכך בדעתו ואחר לחש לשומר: "ראה מה יש באמתחתי. לפני חדש המלך שלם על דג פשוט מזה חמש מאות מטבעות זהב. תן לי להכנס למלך, ואתן לך מחצית ממה שאקבל"!

נאות השומר, והדיג התקדם. בכניסה הפנימית נתקל בשני שומרים מכדנים: 'אין רשות להכנס'! שוב התחיב לחלק ביניהם את מה שישאר בידו, ושוב התקדם. עשרה שומרים חלף עד שנעמד לפני המלך, את כלם צריך היה לשחד במחצית ממתנתו, אך לבסוף הגיש את מנחתו למלך: טונה כחלת סנפיר! שאל המלך: "ומה תבקש בשכרך"? פשט הדיג את מעילו ובקש: "אלפים מלקות לעיני המלך"! - "ומי יכול לחיות אחרי אלפים מלקות"?! תהה המלך על הבקשה המוזרה. "אני"! הניח הדיג את ידו על לבו, הפשיל את חלצתו והמתין למכה הראשונה.

לאחר המכה השניה, נזדקף והודיע: 'עד כאן חלקי, מכאן ואילך - השתפים'! תהה המלך בשנית, והדיג ספר על השומרים שמנעו את כניסת המתנה אל המלך ועל השחד שהבטיח עד שנצב בהיכלו של המלך. "אם אני מקבל אלפים מלקות, יבוא השומר הראשון ויקבל אלף בשכרו", טווה הדיג את חלקת שכרו. "האלף הנותרים יתחלקו ביני לבין השומר השני. לשומר השלישי מגיע מאתים וחמשים, ולרביעי - מאה עשרים וחמש. לחמישי - ששים ושתים וחצי, מחצית הנותר, ולששי - שלושים ואחת ורבע. השביעי - חמש עשרה וחצי והשמיני - כשמונה, התשיעי - ארבע ולעשירי נותרו שתים לו ושתים לי'!

נהנה המלך מפקחותו של הדיג, ותחת אלפים המלקות, העניק לו אלפים מטבעות זהב... [שירת התורה]