"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (ב, יח)

על המלים "עזר כנגדו" מביא רש"י את דרשת חז"ל, "זכה - עזר, לא זכה - כנגדו".

הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל) ב"הרחב דבר", מפרש את הדברים כך: ה"עזר" הגדול ביותר שיכולה אשה להעניק לבעלה, היא היכלת שלה להיות במקרים המתאימים דוקא "נגדו", דהינו, לא תמיד לסיע לו ("לזרם" אתו, בלשון המדברת), אלא גם לדעת מתי לבקר ומתי להאיר לו צדדים שנעלמו מעיניו. למשל, במקרה שאדם הוא "כעסני ורגזני" (כלשון הנצי"ב), ה"עזר" הוא דוקא ברכוך הכעס, או בלמוד זכות על האדם שהוא כועס עליו וכיוצא בזה. וכך גם במקרים אחרים של נטיות קיצוניות או מטעות, ביכלתה של האשה להוות משקל נגדי, להאיר את דרכו של הבעל ולהאיר לו זויות אחרות. כך, ה"נגדו" מתברר כ"עזר" (כלשון הנצי"ב, "ואם כן, הפרוש 'עזר כנגדו', במה שהיא מנגדתו, תהי לעזר"). וכן להפך, לעתים דוקא ה"עזר" מתברר כ"נגדו" - כאשר בני הזוג אינם מעירים או מבקרים אלא מצטרפים לבן הזוג אף כשדרכו מטעית, בטוח הקצר בן הזוג רואה זאת כ"עזר", אך בטוח הארך הדבר הוא "נגדו" (כלשון הנצי"ב, "במה שהיא עזר מתחילה והיא מסיעתו לכל רוח רעה שעוברת עליו, ואין לך 'כנגדו' גדול מזה"). וזהו "זכה - עזר, לא זכה - כנגדו"; כשאדם זוכה, הוא מקבל מה שנראה אולי כ"נגדו" אך כלו עזר וסיוע; וכשאינו זוכה, הוא מקבל מה שנראה כ"עזר", הצטרפות והעדר בקרת, אך לטוח הארך הוא "נגדו.