דבר העורך

פרשת כי תצא לעולם חלה בתחלת חדש אלול - חדש הרחמים והסליחות, חדש בו אדם צריך צריך "לעשר" אותו לבורא העולם, ולשנות את דרכנו ולעבד על מדותינו. במלה "כי" התורה רמזה ליהודי כשמגיע שלושים יום של חדש אלול יש לצאת "למלחמה", איזוהי? זו מלחמת היצר, ורבותינו ז''ל אמרו (קדושין כ''א:) לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע.

פותחת פותחת הפרשה (כ"א, י): "כי תצא למלחמה על איביך"... חכמי המוסר דרשו פסוק זה על מלחמת היצר, כי על האדם לצאת במלחמת חרמה כנגד יצרו הרע, וכאשר הקדוש ברוך הוא יבחין ויראה שהאדם נזהר ונלחם ביצרו הרע, הוא יעניק לו סיעתא דשמיא לגבר על היצר ולהפילו שבוי תחתיו כפי שהגמרא בקדושין (ל:) אומרת ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו (ליצר הרע). השונא הראשון במעלה של האדם הנו היצר הרע, ובכדי להצליח בזו המלחמה צריך עזרה מאת הבורא ברוך הוא. וכשם שהקדוש ברוך הוא עוזר ליראי שמו להצליח במלחמות כנגד אויבים ארציים, כך הקדוש ברוך הוא יעזר בעד האדם להצליח במלחמת היצר אם יראה הוא שאכן כנים מעשיו וכונותיו וחפץ הוא בלב שלם להכניע את יצרו הרע.

והנה, בפרשתנו רצף של מצוות הנוגעות בין אדם לחברו, חוזרות ומאירות לנו דרך סלולה בעבודת ה' יתברך, מצוות שאינן מיסדות אלא על עבודת המדות וכפיפת היצר, מצוות לא תעשה המישרות את דרכינו במדות טובות כמו הכרת הטוב למצריים, כי גרים היינו בארצם, ועוד ועוד.

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ה'חפץ חיים' זיע"א, דרש מוסר השכל ממצות 'הקם תקים עמו', כפי שלמדו חז"ל שאם בעל החמור התישב והוא מצוה על ההלך שנקלע בדרכו ואומר לו "הואיל ועליך מצוה לפרק פרק", אזי הדין הוא שהוא פטור מלפרק, לפי שהמצוה המטלת היא לפרק ביחד עם בעל החמור. ומכאן שאם האדם מצפה לעזר מן שמיא, עליו לעשות השתדלות כל שהיא, לא לשבת מן הצד ולצפות כיצד יפל דבר. עליך לפעל, להתאמץ כמדת יכלתך ומכאן והלאה יש לצפות לעזרה מגבוה. כך הוא בענינים רוחניים; אדם לא יכול להתפלל לה' יתברך "נצר לשוני מרע", אם הוא עצמו אינו נשמר מדבורי לשון הרע. הקדוש ברוך הוא מוכן לבוא לעזרתנו, אך התנאי הוא שהאדם יבוא להטהר ויפעל פעלות כאלו ואחרות, ואז בודאי יסיעו לו מן שמיא.

ומפרסמת היא אמרתו של הבעל שם טוב הקדוש, שנשמת האדם יורדת לעולם הזה וחיה במשך שבעים או שמונים כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט שנה ברוחניות.

והוסיף הגר"י זילברשטין שליט"א, שכאשר האדם עושה את רצון בוראו ומיטיב לחברו, ובודאי שאינו פוגע בו, אין לו לחשש מהפסדים. אין דבר משתלם יותר מאשר קיום רצונו של הבורא יתברך, ואם הוא צונו והזהירנו לשמר על כבודו של הזולת, ולהשתדל שלא להזיק לו, מי שעושה כך לעולם הוא לא ינזק. למדנו שיש לנו שתי דברים עקריים לעבד בחדש הזה - אלול, לצאת למלחמת היצר, ועבודה על המדות בעקר בבין אדם לחברו. וישמע החכם ויוסף לקח.