"וכתב לו את משנה התורה הזאת" (י"ז, י"ח) - כוחה של תפלה - ספור

את המעשה הבא ספר רבי גואל אלקריף שליט"א: בעיר אלעד מתגורר סופר סת"ם (ספר תורה, תפלין ומזוזות) שנחן בכתב מיחד במינו. כדי לזכות במזוזה, בתפלין או בספר תורה מעשה ידיו, צריך היה להרשם מראש ולהמתין במשך תקופה ארכה.

האיש היה בטוח כי פרנסתו מבטחת, שהרי אנשים רבים עומדים בתור ומוכנים לשלם הון רב כדי לזכות בכתב הנפלא שיצא מתחת קלמוסו, אך הארועים הבאים למדו אותו בחוש כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו משמים...

ביום בהיר, ללא כל סבה הנראית לעין, פסקו ההזמנות. עבר חדש, ואיש לא התקשר להזמין דבר - לא ספר תורה, לא תפלין ואפלו לא מזוזה. הסופר הוזיל את המחירים והתקשר לסוחרים, למרות שאלו עלולים היו לעוט על המציאה ולדרש ממנו מחירים מוזלים עוד יותר לנכח מצבו העגום.

שלושה חדשים חלפו, וקו הטלפון עמד דומם בלי הזמנות, כשהסופר אינו מבין מה גרם לצרה שנחתה עליו. באותה עת, חמיו של הסופר, שעוסק במסחר, רכש כמות גדולה של כרטיסי טיסה לקברו של רבי ישעיהל'ה מקרסטיר זצ"ל שבהונגריה. הוא הצליח למכר את רב הכרטיסים, מלבד עשרה שנותרו ברשותו בלא דורשים.

"חבל על הכסף"! אמר האיש לעצמו, "במקום שהכרטיסים ישכבו ויאבדו את תקפם, מוטב שאני וכל בני וחתני נסע לרבי ישעיהל'ה, ונתפלל על הציון הקדוש. הרי זו בסך הכל נסיעה של יום אחד, וכבר חוזרים ארצה"!

האיש אמר ועשה: התקשר לכל בניו וחתניו והזמין אותם לנסע עמו לתפלה על ציונו של רבי ישעיהל'ה.

הסופר שמח על ההזמנה כמוצא שלל, ונסע עם חמיו וגיסיו לציון הקדוש כדי להתפלל שמזלו ישתנה לטובה. כשהגיע לקבר, הניח מזוזה מעשה ידיו על המצבה ואמר בהתרגשות: "רבונו של עולם! יש לי כתב יפה, כלם אומרים שהכתב שלי כל כך מיחד! מורי ההוראה, המגיהים וכל המהדרים במצוות... עזר לי בזכות הצדיק רבי ישעיהל'ה לקים את מצות 'זה א-לי ואנוהו', ולהתפרנס בנחת"!

הסופר סים את תפלתו הנרגשת, ומכשיר הטלפון שלו החל לצלצל. על הצג הופיע מספר בלתי מכר. כיון שהנסיעה היתה ליום אחד בלבד, הוא לא טרח לרכש חבילת תקשרת מוזלת. הוא ידע שאם יקבל את השיחה, יהיה עליו לשלם תעריף מפקע של ששה-עשר שקלים לדקה. מה גם, שמצבו הכלכלי לא הרקיע שחקים, בלשון המעטה... למרות זאת הוא החליט משום-מה לענות למתקשר. על הקו היה יהודי מארצות הברית שספר את המארע הבא: "אני קבלן גדול ויזם בניה. אני בונה בתי כנסת גדולים ומהדרים. אבל בזמן האחרון איזה גוי אנטישמי, פקח בניה מטעם הרשויות, נטפל אלי ומפיל עלי קנסות ועצומים, וכאלו לא די בזאת - הוא הגיש נגדי תביעה משפטית, ותקע אותי בפרויקט אדיר של מיליוני דולרים. נסיתי להסתדר אתו, אבל לא עזרו הסברים ודבורים, האיש ממשיך בשלו ומערים עלי קשיים ומכשולים. "בצר לי התפללתי לקדוש ברוך הוא מעמק הלב: 'רבונו של עולם! עזר לי שהפקח הזה יניח לי, ויפסיק לתקע לי מקלות בגלגלים'! נדרתי שאם אפטר מהפקח המטריד, אתרם ספר תורה מהדר לעלוי נשמת רבי ישעיהל'ה מקרסטיר. אתמול אמור היה להפתח המשפט, כשמצד התביעה עומד הפקח שונא היהודים. אולם שלשום צעד הפקח לתמו ברחוב, כשלפתע הגיחה בשעטה אדירה מכונית נהוגה בידי כושי שכור, הרכב סטה מהדרך, פגע בפקח ודרס אותו למות...

אין תובע, המשפט התבטל! החלטתי לקים את נדרי ולכתב ספר תורה מהדר. בררתי לאיזה סופר יש כתב יפה והמליצו לי עליך. אני לא רוצה לחכות אפלו דקה אחת! נדרתי נדר, ואני רוצה לקים אותו מיד! אני רוצה לכתב את ספר התורה הכי מהדר לעלוי נשמת רבי ישעיהל'ה מקרסטיר"!

הסופר האזין לדברים, וחש שנשמתו כמו פורחת מגופו מרב תדהמה. "אתה לא מאמין היכן אני נמצא עכשו! אתה מדבר אתי בדיוק כשאני עומד על יד קברו של רבי ישעיהל'ה מקרסטיר! ראה מהו כוחה של תפלה. אני גר בארץ ישראל ואתה גר באמריקה. איננו מכירים זה את זה ואיננו קשורים זה לזה, אבל בכל אפן, התפלות של שנינו, שיצאו מעמק הלב, התחברו, וכך זכינו יחדיו לישועה"!

לפעמים איננו יודעים להעריך את היכלת העצומה הטמונה בכח הדבור והתפלה. כשמשהו לא מסתדר על הצד הנכון, כשרובצות על האדם דאגות ובעיות, עליו לזעק לשמים. כשהתורה מספרת לנו על גלות מצרים, לא כתוב שבני ישראל התפללו, אלא שנאנחו וזעקו מהעבודה הקשה, ושועתם עלתה אל האלוקים ובאה ישועתם. [אוחילה לא-ל]