בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ · פרשת שופטים

דבר העורך

פותחת הפרשה (ט"ז, י"ח): "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך". מובא במדרש: זה שאמר הכתוב 'לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שטר ומשל, תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה', מה ראה שלמה ללמד לעצל מהנמלה? משום שכל חיותה של הנמלה אינה אלא ששה חדשים, וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצאה - חטין ושעורין ועדשים. אמר רבי שמעון בר יוחאי: מעשה היה ומצאו בבור שלה 300 כור (במדרש המבאר כתב: השעור בערך - 72,540 ליטר בנפח. ובמשקל של גרעינים - 51,000 ק"ג. והם 72.54 מטרים מעקבים). ולמה היא עושה כן? אמר רבי תנחומא: אומרת הנמלה, שמא יגזר עלי הקדוש ברוך הוא חיים - ויהיה לי מוכן לאכלו. לפיכך אמר שלמה 'לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם', אף אתם התקינו לכם מצוות מהעולם הזה לעולם הבא. ממשיך המדרש: מהו 'ראה דרכיה וחכם' - ראה דרך ארץ שיש בה, שבורחת מהגזל. אמר רבי שמעון בן חלפתא: מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת, והיו כלן באות ומריחות בה ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה. באה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה. ראה חכמה שיש בה, וכל השבח שיש בה - לא למדה מבריה, ולא שופט ולא שוטר יש לה. אתם שמניתי לכם שופטים ושוטרים - על אחת כמה שתשמעו להם. איזו זהירות עצומה נזהרות הנמלים מגזל, עד שאפלו כאשר נמלה הפילה חטה בכונה תחלה (שהרי לא נאמר 'מעשה בנמלה 'שנפלה לה חטה', אלא 'שהפילה') במקום שכל הנמלים עוברות, לא חששה כלל שמא יקחו לה את החטה, כי אסור גזל הוא טבע מטבע אצל הנמלים. ואמרו בגמרא (ערובין ק:): אמר רבי יוחנן: אלמלא לא נתנה תורה, היינו למדים גזל מנמלה. ופרש רש"י : שאין אחת גוזלת מאכל חברתה. וב'ערוך' (ערך צנע) כתב: אין הנמלה נכנסת לחר שלא שלה לגזל.

אומר ה'נחלת יעקב' (ל'נתיבות המשפט'): יש אנשים שמתפארים בעצמם כי אנשים ישרים הם, כי מעולם לא גזלו מאדם ולא עשו עולה לשום בריה. דבר זה אינו ראוי לשבח אם לא נובע מצוויי התורה הקדושה. שהרי גם הנמלים נזהרות מאסור גזל ואין לוקחות אחת מהשניה מאומה, ואינן ראויות לשבח ותהלה על זה, שהרי אינן עושות זאת על פי צוויים וערכים, אלא מטבע שהטבע בהן. וכשלא הולכים על פי צוויים וערכים יכולים לחיות בהרגשה שרחוקים מהגזל, אך למעשה כל המעשים הם בגזל גמור. שמהיכן לנמלים היבול הרב שאוספות, וכי מההפקר? הלא נכנסות לבתים ולשדות וגוזלות מכל הבא לפיהן ללא הקפדה!! כן הוא האדם, אם עושה מעשים טובים מטבעו הטוב ולא על פי צווי התורה, יכול להלל עצמו שצדיק גדול הוא, ורחוק מגזל, אך כל ממונו - גזל! וזה שאמרה תורה 'שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך' - תעשה כל מעשיך על פי התורה.

התורה מצוה עלינו להציב "שופטים ושוטרים" - מערכת חיצונית של חק, אכיפה ובקרת. לעמת זאת, הנמלה פועלת בשיא החרוציות והיעילות בלי שום שוטר או מושל שיעמד לה 'על הראש'. ברם אומר הפסוק "תתן לך" קדם כל בתוך עצמך, חז"ל והספרים הקדושים מדגישים שהצווי הוא לתת שופטים ושוטרים ראשית "לך".

המשך דבר העורך

"בכל שעריך", לאדם יש עינים, אזנים, נחירים ופה, אלו הם החישנים של האדם - הסנסורים שבהם האדם צריך להשתמש על מנת לתקן את שעריו קדם שהוא שופט אחרים על זה נאמר "קשט עצמך ואחרי זה קשוט אחרים"...

רבי שמעון בן חלפתא רצה לבדק האם באמת אין להן קצין ושוטר. מה עשה? הלך ביום קיץ חם ופרש טלית מעל קן נמלים, כך שנוצר צל על פתח הקן. יצאה נמלה אחת, ראתה את הצל, וחזרה פנימה לקן כדי "לדוח" לחברותיה שהגיע החרף או שהשמש שקעה ואפשר לצאת לעבד בלי לסבל מהחם. מיד יצאו כל הנמלות בעקבותיה. באותו רגע, הסיר רבי שמעון את הטלית. השמש הכתה בהן בחזקה. הן הבינו שהנמלה הראשונה הטעתה אותן. ראה רבי שמעון שכלן נפלו על אותה נמלה והענישו אותה. הוא אמר: מכיון שאין להן מלך או בית דין שינהל דיון מסדר, הן פועלות לפי אינסטינקט פנימי קבוצתי של שמירה על האמת והסדר.

ועוד למוד גדול אפשר ללמד מהנמלה, מספר על ה'חפץ חיים' שראה פעם נמלה שסוחבת גרגר חטה הגדול ממנה בהרבה. הגרגר נפל לה שוב ושוב, והיא חזרה, הרימה אותו והמשיכה לנסות לטפס על הקיר. הדבר חזר על עצמו עשרות פעמים, עד שבסופו של דבר היא הצליחה להכניס אותו לקן. פנה ה'חפץ חיים' לתלמידיו ואמר: "ראו מה זו נמלה! היא לא מתיאשת. היא לא אומרת 'נסיתי שלוש פעמים וזה לא הלך'. היא יודעת שזה הלחם שלה, וזו המשימה שלה, והיא תנסה שוב ושוב עד שתצליח. זו הדרגה של 'שפטים ושטרים תתן לך' - להציב לעצמנו מטרה, ולא לתת ליצר הרע או לעיפות להפיל אותנו".

שפטים - תוכן ענייני הפרשה

א. מצות מנוי שופטים ושוטרים, ומצוות הדינים.

ב. אסור נטיעת אילנות ליד המזבח, ואסור בנית מצבה.

ג. אסור הקרבת בעל מום עובר למזבח.

ד. מצות סקילה לעובד עבודה זרה.

ה. מצות שאלת הסנהדרין כשיש ספק בהלכה, והריגת דין הממרה פיהם (שיודע דעת הרב, ואומר לעשות אחרת).

ו. מצות מנוי מלך מישראל, ומצוות המלך (ואסור גאוה).

ז. אסור לשבט לוי לטל חלק בבזה ממלחמות, ונחלה בארץ ישראל - ה' הוא נחלתם.

ח. מתנות כהנה - זרוע לחיים קבה, תרומה, וראשית הגז.

ט. מצות סדר משמרות עבודת הכהנים במקדש (וברגל כל המשמרות משמשות בבית המקדש).

י. אסור לעשות כתועבת הגוים: קסמים, השבעות וכו', ולדרש אל המת, ולפנות למגלי עתידות וכנגד כל אלה באה המצוה: 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'.

יא. מצוה לשמע בקול נביא ה', דיני נביא השקר, וענשו.

יב. ערי מקלט לרוצח בשוגג, והריגת רוצח במזיד בבית דין.

יג. אסור השגת גבול בארץ ישראל (נוסף על אסור גזל).

יד. מצות עדות, עדים זוממים וענשם.

טו. מצוה שלא לירא מפני האויב במלחמה, אלא לבטח בקב"ה.

טז. מצוה על הכהן המשוח בשמן המשחה, שידבר אל הנלחמים לפני צאתם למלחמה, וסדר היציאה למלחמה.

יז. דיני מלחמת מצוה ורשות, שאלת שלום בעת מלחמה, החרמת ז' אמות, ואסור הפסד והשחתת עץ.

יח. מצות עגלה ערופה (והמצוה ללוות אורח).

"לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר" (י"ט, ט"ו)

את המעשה הנפלא אודות אבי ה'חכם צבי' זצ"ל, אשר ארע בשנות גזרות ת"ח ות"ט, הביא היעב"ץ ב'מגלת ספר' (עמ' ו), ואשר כתוצאה ממעשה זה פסק רבנו העשיל מקראקא זי"ע מלהתעסק בהתר עגונות. 'וכה ארע לאבי זקני הרב כמוה"ר יעקב ז"ל (אבי החכם צבי ז"ל), שהיה אז בחור בשנים, ובהחפזם להמלט על נפשם נפרד האיש השלם הלז מאחיו ומאשתו שנשארה אצל אביה (ה'שער אפרים' ז"ל), שברח עם בנו ואשתו לארץ אחרת. ופגעו בו בזקני מוה"ר יעקב ז"ל הפוחזים, אשר הרבו חללים, עקרו כמה קהלות ישראל ולא השאירו פרסה, שפכו דם צדיקים, נקיים ונאמנים לאלקים לאלפים ולרבבות, אשר היו כצאן לטבח בידי הצרים. וכאשר פגעו באיש הצדיק הלזה, וגזר עליו השבאי שיכרע לחרב להתיז ראשו - כן עשה: פשט צוארו לחרב החדה לשחיטה, ולמסר נפשו להריגה על קדשת ה' יתברך. ובעודנו על ברכיו לקבל המיתה במכת חרב וכמעט פרחה נשמתו, הנה זה מלאך ה' נוגע בו, כי נתן ה' רחמים בלב הצר הצורר וחמל על רכות שניו, ותחת שהיה רוצה להוליך החרב על צוארו בצד החד, נכמרו רחמיו ועשה לו דחיפה בצד קרנא של כלי חפצו בדרך בזיון, ואמר לו: 'קום לך כלב, ברח ולך לנפשך'! ויצלהו ה' מחרב רשע, ויהי לנס ולפלא גדול, ויתחבא אחר כך בין ההרוגים, ולא נכר לעוברים דרך שמה אם הוא חי, מטל בין המתים הנהרגים על קדוש ה', ובין בצעי המים מתכסה בשק, והיה נודד לבקש איזה מחיה וללקט עשבים מפרי מר הגדל בעשבים באגם ולהחיות את נפשו. במצב זה נשאר כשמונה ימים, עד תם כל הצמא לדם לעבר, אז ברח על נפשו וימלט מיד הפוחזים. והנה בהיותו בין ההרוגים הקדושים, היו שם אנשים מבני עמנו מתחבאים גם הם, ועמדו מרחוק וראו את כל מעשי אבי זקני, איך שחה לעפר נפשו תחת יד הצורר ברצותו לפגע בו, כסבורים שכבר התז ראשו בכרעו לטבח, וכראותם חרב הצר מנחת על צוארו, חשבו כי לא יחיה אחרי נפלו בדחיפה על הארץ באחורי החרב, שלא היה מכת מות כלל, אך האנשים העומדים בבית המרחק ורואים בבהלה ואימת מות נפלה עליהם, דמו שהורד ראשו מעליו והשלך לארץ, כענין שאמרו בגמרא (יבמות קי"ד:) דחזו דמחי לה בגירא או ברמחא וסברו ודאי מת. לפיכך כשהגיעו אלו האנשים לעיר טריבש, למקום בעל 'שער אפרים', אחר שנמלטו מהאויבים בחמלת ה' עליהם ובאו למדינת מעררין למקום שוקט ובוטח, ויפקד מקום אבי זקני מוה"ר יעקב ז"ל, וחקרו אחריו אצל פליטי חרב הנ"ל אם ראו אותו חי או מת, ויענו האנשים הנמלטים ההם, הכשרים והולכים לתמם, ויאמרו 'יעקב מת, כי ראינו בעינינו שכרע להריגה והתז ראשו'. העידו על מה שלא ראו לנכון, ועל פי דבריהם התיר רבי העשיל זצ"ל את אשתו נחמה להנשא, על פי שאלת חכם והוראה להתיר, כי היה דבר פשוט מאד, ברור כתורה - על פי שנים עדים יקום דבר, אף כי בעגונה שהקלו חז"ל אצלה. אך אשתו, שהיתה ילדה היפה בנשים, לא רצתה לקבל תנחומין על החי, בעל נעוריה. הצדקת עמדה בטהרתה להוציא ממנה שלשלת גדולה, דור ישרים יברך מטעי להתפאר, כי אחר חצי שנה בא ההרוג ברגליו, ויהי לאות ולמופת בישראל... מאז והלאה לא רצה הגאון הנ"ל להתיר שום עגונה, ובצוק העתים שהיו שם עגונות רבות מבעליהן הנאבדים ברעש ההוא משד הפוחזים, ונתירא ממכשול, על כן קבל עליו שלא להתיר שום אשה, לאחר המכשלה שהתיר אשת-איש גמורה, ואמר שבעת רעה כמוה - אין לסמך אפלו על שני עדים גמורים. אחר זאת נולד ה'חכם צבי', מהזוג הנבחר עודם בארץ מעררין. [אוצר פלאות התורה]

"רק לא ירבה לא סוסים..." (י"ז, ט"ז-י"ז) - שלמה המלך חבר קי"ז פסוקים בשיר השירים, כנגד קי"ז מלקיות שהתחיב

במשנה (ידים פ"ג מ"ה) מובא: 'אמר רבי עקיבא לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא הידים, שאין כל העולם כלו כדאי כיום שנתן בו שיר השירים לישראל, שכל כתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים'.

כתב ה'מעשה רוקח' (ספר זכרונו, במדבר) 'למה אמר שלמה המלך בשיר השירים קי"ז (117) פסוקים? שמובא במדרש הזית (שיר השירים רבה פ"א י'): כל מעשה שלמה משלשין, ג' מעלות עלה שלמה, ג' ירידות ירד שלמה, ג' עולמות ראה שלמה, ג' עברות עבר - 'הרבה לו סוסים', 'הרבה לו נשים', 'הרבה לו כסף', ועל כל לאו נתחיב ל"ט מלקות, ג' פעמים ל"ט = קי"ז, נמצא חיב קי"ז מלקות, ועל ידי קי"ז פסוקי שיר השירים נמחל לו. [אוצר פלאות התורה]

בחשיבות אמירת 'שיר השירים' בכל ערב שבת

כתב רבי חיים פאלאג'י זצ"ל (סימן כ"ח, ב'): 'יזהר לומר (בערב שבת) שיר השירים, שכל האומר שיר השירים בכונה, נצול מדינה של גיהנם. כי שלמה תקן קי"ז פסוקים נגד קי"ז שעות שנדונין בכל שבוע בגיהנם, ולכך תקנו לומר בכל ערב שבת שיר השירים'. מעשה נפלא הביא בספר 'אהבת חיים' (פרשת וארא עמוד מ"ח, ד"ה מצאתי): 'מצאתי בכתיבת יד תימנים, מעשה ביהודי אחד בעל מלאכה פשוט אשר לא זכה ללמד הרבה, אך נהג בכל יום ששי אחר הצהרים לטבל במקוה טהרה, והיה לובש בגדי שבת וישב בקרן זוית בביתו ואומר שיר השירים בשמחה רבה ובנגון ערב, והאריך בשיר השירים כשתי שעות. אחר מותו, בית דין העליון דנו אותו לפי מעשיו לרדת לגיהנם, מסרו אותו ביד השמש להוביל אותו ביד ממנה הגיהנם.

כשנמסר בידי הממנה, פתאום נשמע קול רעש מזמרים שיר השירים בנגון נפלא, המנגינה היתה ערבה ומושכת עד שנשתתקה כל תנועת הגלגלים, בכללם גם אש הגהינם. הממנה, שגם הוא נמשך אחרי הקול, עמד עד שיפסק הקול של שיר השירים, והנה מרגע לרגע הקול והמנגינה הולך וחזק. בראות הממנה על גיהנם שגם האש בגיהנם נפסק, כעס מאוד וקרא לשמש שיקח את האיש חזרה, כי כל זמן שהאיש עומד שם - שיר השירים ומנגינתו אינו פוסק, וכל זמן ששיר השירים נמשך - כל גלגלי גיהנם עומדים. השמש החזיר את האיש לבית דין העליון, וגם בית דין של מעלה פסקו כמו הממנה, שחררו את האיש והביאוהו למחיצתו. הנפטר בא בליל שבת לרב העיר בחלומו, וספר את הענין כדי לזכות את הרבים להתנהג כמוהו'. מצינו ספור דומה שהעיד ה'אור זרוע' (ח"ב הלכות שבת ס' מ"ב): מעשה נפלא מאיש פשוט שזכה להכנס לגן עדן בזכות אמירת הברכות בבית הכנסת בקול נעים, 'ואני הכרתי יהודי אחד מוורמ"ש הקורין לו רבי בונים, והיה זקן וקובר מתים.

ופעם אחת השכים לבית הכנסת וראה אדם יושב לפני בית הכנסת ובראשו כתר עשבים, ופחד שהוא שד, וקראו ואמר לו: 'וכי אינך פלוני שמת עתה וקברתיך'? ואמר לו: 'הן'. אמר לו: 'איך אתה באותו עולם'? אמר לו: 'היטב עד מאוד'. אמר לו: 'מה זכיות יש לך? והלא אתה היית אדם כל שהו'. ואמר לו: 'באותה זכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בבית הכנסת, בזכות זה הביאוני בגן עדן ומכבדין אותי, וזה הסימן שאני הוא המדבר אליך, תראה בית יד חלוקי קרוע, שקרעת לי כשהלבשתני התכריכין'. ושאל: 'מה זה בראשך'? ואמר לו: 'הם עשבים שבגן עדן ששמתי בראשי לבטל ריח רע מעלי של זה העולם'.

"וכתב לו את משנה התורה הזאת" (י"ז, י"ח) - כוחה של תפלה - ספור

את המעשה הבא ספר רבי גואל אלקריף שליט"א: בעיר אלעד מתגורר סופר סת"ם (ספר תורה, תפלין ומזוזות) שנחן בכתב מיחד במינו. כדי לזכות במזוזה, בתפלין או בספר תורה מעשה ידיו, צריך היה להרשם מראש ולהמתין במשך תקופה ארכה.

האיש היה בטוח כי פרנסתו מבטחת, שהרי אנשים רבים עומדים בתור ומוכנים לשלם הון רב כדי לזכות בכתב הנפלא שיצא מתחת קלמוסו, אך הארועים הבאים למדו אותו בחוש כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו משמים...

ביום בהיר, ללא כל סבה הנראית לעין, פסקו ההזמנות. עבר חדש, ואיש לא התקשר להזמין דבר - לא ספר תורה, לא תפלין ואפלו לא מזוזה. הסופר הוזיל את המחירים והתקשר לסוחרים, למרות שאלו עלולים היו לעוט על המציאה ולדרש ממנו מחירים מוזלים עוד יותר לנכח מצבו העגום.

שלושה חדשים חלפו, וקו הטלפון עמד דומם בלי הזמנות, כשהסופר אינו מבין מה גרם לצרה שנחתה עליו. באותה עת, חמיו של הסופר, שעוסק במסחר, רכש כמות גדולה של כרטיסי טיסה לקברו של רבי ישעיהל'ה מקרסטיר זצ"ל שבהונגריה. הוא הצליח למכר את רב הכרטיסים, מלבד עשרה שנותרו ברשותו בלא דורשים.

"חבל על הכסף"! אמר האיש לעצמו, "במקום שהכרטיסים ישכבו ויאבדו את תקפם, מוטב שאני וכל בני וחתני נסע לרבי ישעיהל'ה, ונתפלל על הציון הקדוש. הרי זו בסך הכל נסיעה של יום אחד, וכבר חוזרים ארצה"!

האיש אמר ועשה: התקשר לכל בניו וחתניו והזמין אותם לנסע עמו לתפלה על ציונו של רבי ישעיהל'ה.

הסופר שמח על ההזמנה כמוצא שלל, ונסע עם חמיו וגיסיו לציון הקדוש כדי להתפלל שמזלו ישתנה לטובה. כשהגיע לקבר, הניח מזוזה מעשה ידיו על המצבה ואמר בהתרגשות: "רבונו של עולם! יש לי כתב יפה, כלם אומרים שהכתב שלי כל כך מיחד! מורי ההוראה, המגיהים וכל המהדרים במצוות... עזר לי בזכות הצדיק רבי ישעיהל'ה לקים את מצות 'זה א-לי ואנוהו', ולהתפרנס בנחת"!

הסופר סים את תפלתו הנרגשת, ומכשיר הטלפון שלו החל לצלצל. על הצג הופיע מספר בלתי מכר. כיון שהנסיעה היתה ליום אחד בלבד, הוא לא טרח לרכש חבילת תקשרת מוזלת. הוא ידע שאם יקבל את השיחה, יהיה עליו לשלם תעריף מפקע של ששה-עשר שקלים לדקה. מה גם, שמצבו הכלכלי לא הרקיע שחקים, בלשון המעטה... למרות זאת הוא החליט משום-מה לענות למתקשר. על הקו היה יהודי מארצות הברית שספר את המארע הבא: "אני קבלן גדול ויזם בניה. אני בונה בתי כנסת גדולים ומהדרים. אבל בזמן האחרון איזה גוי אנטישמי, פקח בניה מטעם הרשויות, נטפל אלי ומפיל עלי קנסות ועצומים, וכאלו לא די בזאת - הוא הגיש נגדי תביעה משפטית, ותקע אותי בפרויקט אדיר של מיליוני דולרים. נסיתי להסתדר אתו, אבל לא עזרו הסברים ודבורים, האיש ממשיך בשלו ומערים עלי קשיים ומכשולים. "בצר לי התפללתי לקדוש ברוך הוא מעמק הלב: 'רבונו של עולם! עזר לי שהפקח הזה יניח לי, ויפסיק לתקע לי מקלות בגלגלים'! נדרתי שאם אפטר מהפקח המטריד, אתרם ספר תורה מהדר לעלוי נשמת רבי ישעיהל'ה מקרסטיר. אתמול אמור היה להפתח המשפט, כשמצד התביעה עומד הפקח שונא היהודים. אולם שלשום צעד הפקח לתמו ברחוב, כשלפתע הגיחה בשעטה אדירה מכונית נהוגה בידי כושי שכור, הרכב סטה מהדרך, פגע בפקח ודרס אותו למות...

אין תובע, המשפט התבטל! החלטתי לקים את נדרי ולכתב ספר תורה מהדר. בררתי לאיזה סופר יש כתב יפה והמליצו לי עליך. אני לא רוצה לחכות אפלו דקה אחת! נדרתי נדר, ואני רוצה לקים אותו מיד! אני רוצה לכתב את ספר התורה הכי מהדר לעלוי נשמת רבי ישעיהל'ה מקרסטיר"!

הסופר האזין לדברים, וחש שנשמתו כמו פורחת מגופו מרב תדהמה. "אתה לא מאמין היכן אני נמצא עכשו! אתה מדבר אתי בדיוק כשאני עומד על יד קברו של רבי ישעיהל'ה מקרסטיר! ראה מהו כוחה של תפלה. אני גר בארץ ישראל ואתה גר באמריקה. איננו מכירים זה את זה ואיננו קשורים זה לזה, אבל בכל אפן, התפלות של שנינו, שיצאו מעמק הלב, התחברו, וכך זכינו יחדיו לישועה"!

לפעמים איננו יודעים להעריך את היכלת העצומה הטמונה בכח הדבור והתפלה. כשמשהו לא מסתדר על הצד הנכון, כשרובצות על האדם דאגות ובעיות, עליו לזעק לשמים. כשהתורה מספרת לנו על גלות מצרים, לא כתוב שבני ישראל התפללו, אלא שנאנחו וזעקו מהעבודה הקשה, ושועתם עלתה אל האלוקים ובאה ישועתם. [אוחילה לא-ל]

"צדק צדק תרדף, למען תחיה..." (ט"ז, כ) - זכוי הרבים

פרש החיד"א (ב'פני דוד'): הנה הזהר הפליג מאוד בשכר מזכה הרבים, וכתב: צריך האדם לרדף לזכות את החיבים כמו שרודף אחר חייו, ואמרו בגמרא (חגיגה ט"ו.): זכה - נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. וזה שאמר הכתוב 'צדק צדק תרדף' כלומר לא די בזה שתהיה אתה צדיק, אלא תרדף להצדיק את החיבים, ולכן כפל הכתוב 'צדק צדק תרדף', 'למען תחיה' - חיים נצחיים, כי כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו.

'וירשת את הארץ' - היא ארץ החיים (-גן עדן). 'אשר ה' אלקיך נתן לך' - בהוה, כי ככל שאדם מרבה זכויות - הוא בונה בתים ועליות מרוחים בגן עדן, כי אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר שיחה קלה שאדם עושה למען זכוי הרבים.

ונראה לבאר עוד שהנה מספר כי בקשו מהגרי"ז מבריסק זצ"ל עצה להצלחה בחנוך הבנים, ואמר להם: איני יודע עצות, אך ראיתי שמי שמזכה את הרבים יש לו בנים טובים, ככתוב 'גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יברך'. זה שאמר הכתוב 'צדק צדק תרדף', תרדף לזכות הרבים, 'למען תחיה וירשת את הארץ', כדי שתהיה בטוח שבניך ילכו אחריך בדרך התורה, וירשו ממך את הארץ. [אוצרות התורה]

"וכתב לו את משנה התורה הזאת..." (י''ז, י''ח)

במדרש תלפיות (ערך חתן) כתב: רמז לנוהגין שהחתן עולה לתורה בשבת קדם החתנה ובשבת שלאחריה, שאמרו במדרש בפרקי דרבי אליעזר (פרק ט''ז) 'חתן דומה למלך', ובמלך מצינו שכותב שני ספרי תורה, כפי שכתוב 'וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר', וברש''י: שני ספרי תורה, ולכן גם החתן עולה לתורה פעמים, פעם אחת בשבת קדם החפה ובפעם השניה בשבת שלאחריה. [מעדני אשר]

"על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל..." (י"ז, י"א) - ספור

וברש"י: 'ימין ושמאל'. אפלו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין (ספרי קנ"ד.), וכל שכן כשאומר לך על ימין ימין, ועל שמאל שמאל.

והרמב"ן: ימין ושמאל. אפלו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין לשון רש"י וענינו אפלו תחשב בלבך שהם טועים והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך תעשה כמצותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצוות שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר, ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפלו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם רבן גמליאל ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו (מסכת ראש השנה כ"ה) והצרך במצוה הזאת גדול מאוד כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות וחתך לנו הכתוב הדין שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפרוש התורה בין שקבלו פרושו עד מפי עד, ומשה מפי הגבורה או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כונתה כי על הדעת שלהם הוא נותן להם התורה אפלו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל וכל שכן שיש לך לחשב שהם אומרים על ימין שהוא ימין כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזב את חסידיו לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול ולשון ספרי (שופטים קנ"ד) אפלו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם.

והנה לפניכם ספור מדהים על אמונת חכמים מתוך 'שש באמרתך' (במדבר, חקת): לפני שנים רבות היה בחור בישיבת חברון שסבל במשך תקופה מכאבי ראש. הוא הלך עם אביו לבית החולים, שם ערכו לו בדיקות מקיפות ונתגלה שיש לו גדול במח, לא עלינו. אין לתאר את ההלם הנורא שפקד אותם. האב החליט שמבית החולים הם אינם שבים הביתה, אלא נוסעים לבני ברק אל ביתו של רבי חיים קניבסקי זצ"ל.

רבי חיים שאל אותם: 'האם פרסמתם את הדבר'? - 'לא', השיבו, 'מבית החולים באנו ישר אל הרב'.

שאל רבי חיים את הבחור: 'האם אתה מקפיד על שלושה סדרים ביום'? והבחור השיב בחיוב. אמר לו רבי חיים: 'אם כך, תתעלם מהבדיקות, תעצר הכל, ובעזרת ה' כאבי הראש יעברו לך'.

כשנודע הדבר לאחד מפני המשפחה, תלמיד חכם גדול, אמר להם: 'דברי רבי חיים מכונים למי שהוא בדרגה של מלאך אלוקים והוא בעל בטחון גדול, אבל מי שלא בדרגה הזאת - אסור לו לזלזל בהוראות הרופאים. זו שאלה של חיים ומות, פקוח נפש'!

הם שמעו לאותו לתלמיד חכם והבחור המשיך בבדיקות. התברר שהבעיות מרכבות עוד יותר מכפי שסברו בתחלה.

הבחור שב אל רבי חיים, ורבי חיים אמר לו: 'למה המשכת בבדיקות? אמרתי לך לעצר הכל'! הסביר הבחור: 'דוד שלי הוא הרב שלנו, והוא אמר שהדברים מכונים למי שהוא בעל בטחון גדול ובדרגה של מלאך אלוקים, לא לאדם רגיל כמוני'...

אמר לו רבי חיים: 'אם כן, מה אתה רוצה ממני? לך לרב ההוא ותפנה אליו את בקשתך'.

הבחור הלך אל אותו רב וספר לו על הדברים. הרב נבהל מן הדברים והכה על חטא: 'איך לא בטלתי את דעתי מפני דעת רבי חיים?! מה עם אמונת החכמים שלי? בגללי הבחור יסבל, ומי יודע אם לא הבאתי עליו רעה גדולה'!...

הרב ההוא נסע עם הבחור אל רבי חיים ובקש מחילה על שלא קבל את דבריו כפשוטם.

רבי חיים פנה אל הבחור ואמר לו: 'עדין יש תקנה. אתה מוכן לקבל על עצמך ללמד סדר נוסף, מחוץ לשלשת הסדרים'? הבחור השיב בחיוב. אמר לו רבי חיים: 'אם כן, ברגע זה אתה מפסיק את כל הבדיקות'!

הפעם, כמובן, הבחור שמע לדברי רבי חיים בלי שום סיג והפסיק לגמרי את כל ההתעסקות בתיקו הרפואי.

וראה זה פלא: כעבר זמן נעלמו כאבי הראש כלא היו. חלפו ימים, חלפו שבועות וחדשים, וחייו נמשכו כתקונם. הבעיה הרפואית הפכה לנחלת העבר ולא נשאר ממנה שום זכר.

כשהגיע הבחור לגיל שדוכים, נגש אל רבי חיים, הזכיר לו את המקרה מן העבר, ושאל: 'האם עלי לספר על התיק הרפואי שלי'? אמר לו רבי חיים: 'אין לך מה לספר, אין לך שום תיק רפואי'! הבחור הקים את ביתו, לארך ימים ושנים.

מה הציל אותו? אמונת חכמים. אך כל עוד אמונת החכמים שלו היתה פגומה - בעיתו לא נפתרה. רק כשקבל על עצמו לפעל מתוך אמונת חכמים תמימה - נעלמה הבעיה כלא היתה. ומהי 'אמונת חכמים'? בטול הדעה העצמית לדעת תורה, הכנעה ובטול כל חשבון ושקול דעת למול דעת תורה!

בברכת התורה

"לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון" [משלי טז, א]