"האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית" (ב, ז) - חלב מטמא חלב מטהר

מובא בגמרא (יומא ל"ט.): תנא דבי רבי ישמעאל, עברה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר (ויקרא י"א, מ"ג): 'ולא תטמאו בהם ונטמתם בם'. אל תקרי 'ונטמאתם' אלא 'ונטמטם'. תנו רבנן 'ונטמתם בם', אדם מטמא עצמו מעט - מטמאין אותו הרבה, מלמטה - מטמאין אותו מלמעלה, בעולם הזה - מטמאין אותו לעולם הבא. תנו רבנן (ויקרא י"א, מ"ד): 'והתקדשתם והייתם קדשים', אדם מקדש עצמו מעט - מקדשין אותו הרבה, מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה - מקדשין אותו לעולם הבא'.

וכתב הרמ"א (יורה דעה סימן פ"א ס"ז): חלב מצרית כחלב ישראלית, ומכל מקום לא יניקו תינוק מהמצרית, אם אפשר בישראלית, שחלב עכו"ם (עובד כוכבים ומזלות) מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע, וכן לא תאכל המינקת, אפלו ישראלית, דברים אסורים, וכן התינוק בעצמו, כי כל זה יזיק לו בזקנותו. וחדוש עצום כתב הש"ך (בס"ק כ"ה): 'אף על פי שאסור לה לאכל (לאשה בהריון) דברים אסורים, מכל מקום גם בשביל התינוק לא תאכל, ונמצא מכאן אם היא חולה שצריך להאכילה דברים אסורים לא יתן האב לתינוק לינק ממנה, אלא ישכיר לו מינקת אחרת ישראלית'. למדנו שאפלו חולה שיש בו סכנה המקפח נפשו, אינו נמלט מטמטום הלב. הלא מינקת זו - בהתר אוכלת, ואף על פי כן אמרו שלא תניק בנה. מכאן תראה, עד היכן הדברים מגיעים, הלא ידוע על 'אחר' שיצא לתרבות רעה והרשיע עד ששמע בת קול מהשמים 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר', מה הביא אותו לפרש מדרך התורה? התוספות (חגיגה ט"ו.) הביא: 'רבי נתן אומר, כשהיתה אמו מעברת ממנו עברה לפני עבודה זרה והריחה מאותו המין ואכלה, והיה אותו המין מזדעזע בגופה כעכנאי. והרי מובא (ביומא פ"ב.): 'עברה שהריחה - מאכילין אותה ביום הכפורים', ואם כן אמו של אחר, כיון שהריחה והסתכנה - בהתר אכלה, ואף על פי כן נכנס לגופה כעכנאי, ותוצאותיו הרת אסון. והנה כשם שמאכלות אסורות מטמאים, כך הנזהר במאכלות - מאכלו מטהרתו, וכך אמרו חכמינו: חלב מטמא חלב מטהר', וכתב התוספות (עבודה זרה י:) 'אמרו במדרש 'חלב מטמא חלב מטהר. כשנולד רבי, גזרו שלא למול, ואביו ואמו מלהו. שלח הקיסר והביאו לרבי ואמו לפניו, והחליפתו אמו באנטונינוס, והניקתו עד שהביאתו לפני הקיסר ומצאוהו ערל, ופטרום לשלום. ואמר אותו הגמון: אני ראיתי שמלו את זה, אלא הקדוש ברוך הוא עושה להם נסים בכל עת, ובטלו הגזרה.

ואמרו בירושלמי: 'בסוף למד אנטונינוס תורה והתגיר ומל עצמו'. אנטונינוס ינק מאמו של רבי יהודה הנשיא שעה אחת בינקותו, וחלב טהור זה פעפע בו ומכוחו נתגיר ולמד תורה.

הטמאה והטהרה, הקדש והחל - הכל תלוי במאכלו של אדם. כל עמל אדם - לפיהו. ולעתיד לבוא הקב"ה מכריז: כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו - יבוא ויטל שכרו. והרבה מאמות העולם שלא אכלו בשר חזיר באים לקבל שכרם, אמר הקב"ה: נשתכרו אלה שני עולמות, לא דין שאכלו עולמן אלא מבקשין לאכל עולמן של בני עוד?! באותה שעה הקב"ה מכריז פעם שניה: כל מי שלא אכל בשר נבלות וטרפות, שקצים ורמשים - יבוא ויטל שכרו. [רבי ויס שליט"א]