דבר העורך

השבת אנו מתחילים לקרא את ספר שמות, שנקרא בפי הרמב"ן "ספר הגאלה", או הגלות והגאלה - מכיון שהוא מתאר את תהליך גלות מצרים ואת תהליך הגאלה ממנה, דרך יציאת מצרים, מתן תורה והקמת המשכן, המסמלת את השכנת השכינה בעם ישראל. החלקה הזו משקפת את התהליך המלא של יציאת העם ממצב של עבדות וגלות אל מעמד של עם חפשי וממלכה, שבו ה' שוכן בתוכנו.

פותחת הפרשה: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. ראובן שמעון לוי ויהודה"...

התורה מאריכה להזכיר את שמות בני ישראל כדי ללמדנו על חשיבות השמות היהודיים שנקראו ביסודם על פי המשמעות שלהם בלשון הקדש. ואומרים חז"ל (מדרש במדבר רבה פרשה י"ג אות כ'): "למה נאמר ג' מיני עולה, כנגד ג' מדות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו, שלא שנו את שמם ולא שנו את לשונם ושגדרו עצמם מן הערוה". הרי ששמירת וקריאת השמות היהודיים המקוריים הם לא רק מדה טובה ומנהג טוב, אלא תנאי וזכות להביא את הגאלה לעם ישראל.

ועוד אומרים חז"ל (מדרש שיר השירים רבה פ"ד וכן בויקרא רבה פרשה ל"ב): רבי הונא בשם בר קפרא אמר, בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה.

אומרת הגמרא (ברכות ז:): "מנא לן דשמא גרים? - אמר רבי אליעזר דאמר קרא (תהלים מ"ו): 'לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ', אל תקרי שמות אלא שמות".

"שמא גרים" מפני שהשם הוא המהות של האדם ולכן השם גורם שאלו יהיו כוחותיו ותכונותיו ומפעליו.

וכתוב במדרש (במדבר רבה יט): "ויחכם מכל האדם, אדם הראשון מה היתה חכמתו? את מוצא כשבקש הקדוש ברוך הוא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת, אמר להם: נעשה אדם בצלמנו, אמרו לפניו: (תהלים ח) 'מה אנוש כי תזכרנו', אמר לו: אדם שאני רוצה לבראות חכמתו מרבה משלכם, מה עשה? כנס כל בהמה חיה ועוף והעברן לפניהם, אמר לו: מה שמותן של אלו? לא ידעו, כיון שברא אדם, העברן לפניו אמר לו מה שמותן של אלו, אמר לזה נאה לקרות שור ולזה ארי ולזה סוס ולזה חמור ולזה גמל ולזה נשר, שנאמר (בראשית ב) ויקרא האדם שמות, אמר לו: ואתה מה שמך? אמר לו: אדם! למה? שנבראתי מן האדמה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני מה שמי? אמר לה: ה', למה? שאתה אדון על כל הבריות, היינו דכתיב: אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון".

הרי לנו ששיא חכמתו של אדם הראשון מתבטאת בכך שידע לקרא שמות לכל הבריאה, ובכך הראה שהוא יודע את מהותם, ואפלו את שמו של הקדוש ברוך הוא ידע, הינו שידע את תכלית הבריאה שברא ה' יתברך. לפי כל זה אפשר להסביר מדוע התורה כותבת שוב את שמות בני ישראל הבאים מצרימה, לומר לנו שלמרות ירידתם לגלות, שיש בה הסתר פנים, בחינה של שממה, אבל ישראל לא שכחו את שמם, שמורה על תכלית וכוון דרך, שהוא עצמו סממן של גלוי פנים של גאלה.

חז"ל באים ללמדנו, שגם לאחר שירדו לגלות לא שנו את שמם, וניצוץ הגאלה הרמוז בשם נשאר להם, ולכן נאמר "ואלה שמות" מוסיף על הראשונות. מכאן שם האדם הוא תכלית מהותו ויכול להשפיע על תכונותיו בעתיד, וחכמינו לארך הדורות וגם בדורנו רואים בחשיבות רבה בקביעת שם לרך הנולד.