ויקרא א, טו

והקריבו. אפלו פרידה אחת יביא:

הכהן ומלק. אין מליקה בכלי אלא בעצמו של כהן קוצץ בצפרנו ממול העורף וחותך מפרקתו עד שמגיע לסימנין וקוצצן:

ונמצה דמו. לשון מיץ אפים (משלי ל לג), כי אפס המץ (ישעיה טז ד), כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד:

ומלק' והקטיר' ונמצה. אפשר לומר כן, מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה, אלא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו, אף מליקה כן ופשוטו של מקרא מסורס הוא ומלק והקטיר, וקודם הקטרה, ונמצה דמו כבר:

וִיקָרְבִינֵהּ כַּהֲנָא לְמַדְבְּחָא וְיִמְלוֹק יָת רֵישֵׁהּ וְיַסֵק לְמַדְבְּחָא וְיִתְמְצֵי דְמֵיהּ עַל כּוֹתֶל מַדְבְּחָא

וִיקַרְבִינֵיהּ כַּהֲנָא לְמַדְבְּחָא וְיַחֲזוֹם יַת רֵישֵׁיהּ וְיַסֵיק לְמַדְבְּחָא וְיִתְמְצֵי אַדְמֵיהּ עַל כּוֹתֶל מַדְבְּחָא

וְיַקְרִיב יָתֵיהּ כַּהֲנָא עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא וְיַעֲזֵם רֵישֵׁיהּ וְיִסַדֵר עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא וְיִמְצֵי דְּמֵיהּ עַל שִׁיפּוֹלֵי מַדְבְּחָא:

והקריבו הכהן אל המזבח ההקרבה הזו היא העלאה שיעלה העוף אל המזבח ושם ימלוק אותו שהמליקה אינה אלא בראשו של מזבח ומפני זה דרשו (זבחים סה) "הכהן" וכי עולה על הלב שהזר קרב לגבי מזבח אם כן למה נאמר "הכהן ומלק" מלמד שלא תהא המליקה אלא בעצמו של כהן. ומלק והקטיר ונמצה אפשר לומר כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה אלא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו ופשוטו של מקרא מסורס הוא ומלק והקטיר וקודם הקטרה ונמצה דמו כבר לשון רש"י (רש"י על ויקרא א׳:ט״ו) ולא יתכן לומר שימלוק את הראש ויקטירנו ואחרי כן ונמצה דם הגוף על קיר המזבח והקטיר אותו לפי שאין אברים קרבין לעולם בשום קרבן אלא לאחר הרצאת דמים כי הדם הוא בנפש יכפר בכל הקרבנות ולפיכך דרשו כן שלא בא הכתוב אלא להקיש מליקה להקטרה שיהא בשניהם הראש בעצמו והגוף בעצמו אבל פשוטו של מקרא ומלק את ראשו להקטיר המזבח ילמד על המליקה שתהיה להקטיר הראש כאשר יקטיר הגוף כמו שאמר (ויקרא א׳:י״ז) והקטיר אותו הכהן כי דרך הכתוב בכל הקרבנות לומר כן כמו שפירשתי (רמב"ן על ויקרא א׳:ו׳) בנתחי העולה אבל אמר בכאן (ויקרא א׳:י״ז) והקטיר אותו הכהן ולא אמר והקטיר את הכל כי שתי הקטרות הן יקטיר הראש ויסיר המוראה ושסע אותו ויקטיר הגוף כמו ששנינו בזבחים (שם):

ומלק. אין לו אח במקרא ומשפט המליקה מדברי הקבלה:

ונמצה דמו. מבנין נפעל מגזרת מצית:

ומלק - חכמים פירשו היאך, מדכתיב: ומלק את ראשו - ולא כתיב ומלק אותו, כמו שכתוב: ושחט אותו. פירש דונש: כי ראיה הוא לדברי רבותינו שראו עבודת בית המקדש, כי הוא חותך בצפורנו שדרה ומפרקת מאחריו, עד שמגיע לצואר ויורד וקוצץ עד שמגיע לסימנין וקוצצן.

ונמצה - בדבר רך ראוי לומר כן, כדכתיב: את קובעת כוס התערלה שתית מצית. אך שמריה ימצו.

ונמצה דמו על קיר המזבח. לפי שדמו מועט אינו מקובל במזרק שאם היה מקבלן בכלי לא יוכל להזות ולכך מולק בראשו של מזבח כדי שימצה מיד על המזבח:

ומלק את ראשו מליקה מן הצואר לפי שהיונה כשהיא פודחת מחזרת הסימנים ע"ג הצואר. ועולת העוף למעלה על שם יצחק שנקרא יונת אלם שהועלה למעלה ע"ג המזבח:

ומלק בעצמו של כהן לפי שהוא בראשו של מזבח אבל לא בסכין כדכתיב כי חרבך הנפת עליה ותחללה. ומה מליקה האמורה להלן ממול עורף אף כאן ממול עורף.

ראשו והקטיר מה מצינו הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו, ע״י שחיטת שני סימנים כדי לקיים מצות הבדלה.

ונמצה דמו דם כולו, הא כיצד הראש אחוז בגוף ע״י שלא נחתך לגמרי ומוצה משניהם וקים לן כל המעכב בשחיטה כגון העור אינו מעכב בהבדלה.

ונמצה דמו על קיר המזבח ע״י שדמו מועט אם יקבלנו במזרק לא יוכל ליקח ממנו להזות לכך מולק בראש המזבח כדי שימצה מיד על המזבח.

הכהן אל המזבח ומלק. מליקה בעצמו של כהן, שהוא בראשו של מזבח, שחיטה כשרה בזר שאינו בראשו של מזבח:

ונמצה דמו על קיר המזבח. לפי שדמו מועט, אינו מקובל במזרק, שאם קבלו, אינו יכול ליקח ממנו להזות, ולכן מולק בראש המזבח שימצה מיד על המזבח. הגה"ה:

והקטיר המזבחה. שיהא ראוי להקטרה ואינו חסר כלל. והיינו הבדלה לגמרי:

א פירוש דאם לא כן היה לו לכתוב נמי והקריב הכהן, למה לי דכתיב והקריבו אלא ללמד בא שאם בא להביא פרידה אחת הרשות בידו והא דכתיב לעיל והקריב מן התורים וגו' דמשמע שנים למצוה אבל לא לעיכובא אי נמי דמן התורים קאי אמין תורים אפילו אחת:

ב דאם לא כן הכהן למה לי פשיטא דאין מליקה אלא בכהן דהא אין זר מקריב על גבי המזבח, ואי לאו קרא הוה אמינא דאין מליקה אלא בסכין מקל וחומר משחיטה שכשירה בזר וצריך סכין כל שכן מליקה שפסולה בזר אינו דין דצריך סכין. גמרא פרק קדשי קדשים:

ג ונלמד מתורים ובני יונה האמורים בסוף הפרשה והתם כתיב בהדיא ממול העורף פירוש מול הרואה את העורף לא עורף ממש הוא מה שכנגד הפנים מאחריו כדכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים:

ד פירוש והלא מוצה בראשונה שהרי אין איברי הקרבן קרבים אלא לאחר הוצאת דמים והיה לו לומר ומלק ונמצה ואחר כך והקטיר אלא נכנסה הקטרה ביניהם להקיש להם מליקה שבהקטרה גופא כתיב והקטיר אותו המזבחה הוא הגוף וכתיב את ראשו והקטיר אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו, גמרא פרק קדשי קדשים:

ה ואף על פי שהוא מחובר בעור הבדלה חשיבא:

ו כאלו כתיב ומלק את ראשו ונמצה דמו ואחר כך והקטיר: