רשב"ם על ויקרא פרק א

ויקרא אל משה - לפי שכתב למעלה בסוף הספר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' - לכך קראוהו הקב"ה מתוך אהל מועד, וכן פירוש המקרא: ויקרא אל משה מאהל מועד וידבר אליו לאמר. מאהל - מוסב על ויקרא - כמו: ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר. וישמע את הקול מדבר מאהל - מעל האהל שמע את הקול. ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה לאמר. כפל לשון של וידבר, כמו שפירשתי בפרשת נח, כאשר יאמר: דבר אל אהרן ואמרת. כן יאמר: וידבר למשה לאמר למשה.

כי יקריב - כשיתנדב קרבן שאינו חובה, בשביל חטא.

אם עלה - שהתנדב בלשון זה. ולפנינו מפרש ואם זבח שלמים.

לרצונו - אם זכר תמים יקריבנו ולפתח אוהל מועד אז יהיה לו לרצון. אבל בחולה ובעל מום כתיב: הירצך או הישא פניך. וכן: ומנחה לא ארצה מידכם.

והקריבו - קבלת הדם והולכתו כדי לזורקו על המזבח. וגם רבותינו כך פירשוהו.

אשר פתח אהל מועד - ולא מזבח שבתוך אהל מועד.

הפדר - חלב.

וכרעיו - רגליו

ומלק - חכמים פירשו היאך, מדכתיב: ומלק את ראשו - ולא כתיב ומלק אותו, כמו שכתוב: ושחט אותו. פירש דונש: כי ראיה הוא לדברי רבותינו שראו עבודת בית המקדש, כי הוא חותך בצפורנו שדרה ומפרקת מאחריו, עד שמגיע לצואר ויורד וקוצץ עד שמגיע לסימנין וקוצצן.

ונמצה - בדבר רך ראוי לומר כן, כדכתיב: את קובעת כוס התערלה שתית מצית. אך שמריה ימצו.

מראתו - כמו: ושמתיך כראי. הוי, מוראה ונגאלה. ענין טנוף המה. ותרגומו: זקפיה. והוא כריעי וזבל.

בנצתה - גם הנוצה עם הזפק.