שמות לז, יז

וַעֲבַד יָת מְנַרְתָּא דְהַב דְכֵי נְגִיד עֲבַד יָת מְנַרְתָּא שִׁידַהּ וּקְנַהּ כַּלִידָהָא חֵזוּרָהָא וְשׁוֹשַׁנָהָא מִנַהּ הֲווֹ:

וַעֲבַד יַת מְנַרְתָּא דִּדְהַב דְּכֵי נְגִיד עֲבַד יַת מְנַרְתָּא בָּסִיס דִּידָהּ וּקְנָהָא כַּלִידָהָא חֲזוֹרְיָיהָא וְשׁוֹשַׁנְהָא מִינָהּ הֲווֹן

ויעש את המנורה וגו׳. תמצא בכל המעשה שידיק לשון המעשה כלשון המצוה, וצריך לדעת למה שנה במנורה, שבמצוה אמר מנורת זהב וכאן אמר את המנורה.

ואולי כי לפי מה שאמרו זכרונם לברכה בהקומץ רבה (מנחות כח:) כי המנורה באה גם מהמתכות, דכתיב ״תעשה״ לרבות, לזה אמר ה׳ מנורת זהב לומר כי מה שהתיר ברבוי תעשה אינו אלא לדורות, אבל במשכן מעכב להיות זהב, ולזה הסמיך מנורת זהב בלא הפסקה לומר שאין מעשיך במנורה אלא של זהב. או על זה הדרך ״מנורת זהב״ ולא מנורת שאר מתכות הגם שהכשרתים לך, ודקדוק זה אין שיכות להודיע במעשה אלא הודיע שקים מצות ה׳ ועשאה זהב, והבן: