אור החיים על שמות פרק לז

על צלעות הארון. שלש פעמים נזכר הארון בפרשה זו, כנגד שלשה ארונות שעשה בצלאל, כאמרם זכרונם לברכה (יומא עב:).

משני קצותיו. אולי שיכון לומר שלא עשה הכפרת שוה והיה מכה בקורנס בכל רחב הכפרת וכו׳, אלא בשעת ההתכה התיך במקום רחב כשיעור הכפרת, ובשני קצותיו הרבה זהב שיעור שיספיק לכרובים, ובזה ידויק אמרו משני קצותיו.

ויעש את המנורה וגו׳. תמצא בכל המעשה שידיק לשון המעשה כלשון המצוה, וצריך לדעת למה שנה במנורה, שבמצוה אמר מנורת זהב וכאן אמר את המנורה.

ואולי כי לפי מה שאמרו זכרונם לברכה בהקומץ רבה (מנחות כח:) כי המנורה באה גם מהמתכות, דכתיב ״תעשה״ לרבות, לזה אמר ה׳ מנורת זהב לומר כי מה שהתיר ברבוי תעשה אינו אלא לדורות, אבל במשכן מעכב להיות זהב, ולזה הסמיך מנורת זהב בלא הפסקה לומר שאין מעשיך במנורה אלא של זהב. או על זה הדרך ״מנורת זהב״ ולא מנורת שאר מתכות הגם שהכשרתים לך, ודקדוק זה אין שיכות להודיע במעשה אלא הודיע שקים מצות ה׳ ועשאה זהב, והבן:

ויעש את מזבח הקטרת. זה הוא מקום זכרונו, כי פנימי מהאמור אחריו. ומה שצוה ה׳ עליו מאחר מהכל, כתבתי בפרשת תרומה בפסוק ״וכן תעשו״ (שמות כה:ט).

חסלת פרשת ויקהל