שמות לד, ט

ילך נא ה' בקרבנו. כמו שהבטחת, מאחר שאתה נושא עון, ואם עם קשה ערף הוא וימרו בך, ואמרת על זאת פן אכלך בדרך, אתה תסלח לעונינו ויש כי במקום אם:

ונחלתנו. ותתננו לך לנחלה מיחדת, זו היא בקשת ונפלינו אני ועמך, שלא תשרה שכינתך על האמות:

וַאֲמַר אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ יְיָ תְּהַךְ כְּעַן שְׁכִנְתָּא דַיְיָ בֵּינָנָא אֲרֵי עַם קְשֵׁי קְדַל הוּא וְתִשְׁבּוֹק לְחוֹבָנָא וְלַחֲטָאָנָא וְתַחְסְנָנָא:

וַאֲמַר אִין בְּבָעוּ אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ יְיָ תְּהַךְ כְּדוֹן שְׁכִינַת יְקָרָךְ יְיָ בֵּינָנָא אֲרוּם עַם קְשֵׁי קְדַל הוּא וְתִשְׁבּוֹק לְחוֹבָנָא וּלְחַטָּאנָא וְתַחְסְנִינָנָא יַת אַרְעָא דְקַיְימִית לְאַבְהָתָנָא דְּלָא תְשַׁלְחְפִינָנָא בְּעַם אוֹחֲרָן

ויאמר. טעם ילך נא ה' בקרבנו. כאשר יסעו כמו והתהלכתי בתוככם:

כי עם קשה עורף. על דעת רבי מרינום אע"פ שעם קשה עורף הוא. וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך. אע"פ שחטאתי לך. ולפי דעתי רפאני כי אני מודה שחטאתי לך. ובעבור חטאי החליתני. וככה זה אני מודה כי עם קשה הוא ואתה תסלח:

כי עם קשה עורף הוא - יכול אתה ללכת בקרבנו, מאחר שסולחן ורחמן אתה.

כי עם קשה עורף הוא. ויחטא על כל פנים. ואף על פי שבלכתך עמנו יהיה עון הדור יותר גדול, כמו שאמרת רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך מכל מקום טוב לנו שתלך אתה עמנו:

וסלחת לעוננו. כי עמך הסליחה ונקוה לסליחתך, ולא ילך מלאך עמנו, אף על פי שעון המרי בו לא יהיה כל כך גדול, מאחר שאין עמו שום תקות סליחה, כאמרך כי לא ישא לפשעכם:

...

ונחלתנו. פירוש תנחילנו הארץ שנשבעת לאבותינו:

וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו. לרוב ענותנותו של משה כלל עצמו עמהם כי היה לו לומר לעונם ולחטאתם, וירמיה שהיה משבטו למד ממנו שאמר (ירמיהו י״ד:ז׳) אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך, ולא אמר עונם. ואמר ונחלתנו והיה לו לומר ותנחילנו, אבל באורו שתנחיל אותנו שאנחנו נהיה נחלה שלך וזה דבר הנביא שאמר (איכה ג׳:כ״ד) חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו, אמר הכתוב נפשי אומרת חלקי ה' כלומר אין לי חלק בארץ זולתי עבודת השי"ת שהוא חלקי על כן אוחיל לו שנחלק לחלקו זהו שאמר הכתוב (דברים ל״ב:ט׳) כי חלק ה' עמו.

אם נא מצאתי חן בעיניך ה׳ ילך נא ה׳ בקרבנו תרוייהו באל״ף דל״ת. כי עם קשה ערף הוא אתה אמרת כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה אדרבה כי על ידי כן שעם קשה ערף הוא אני מבקש שתלך אתה בקרבנו. ד״א כי עם קשה ערף הוא אע״פ שעם קשה ערף הוא דוגמא וסלחת לעוני כי רב הוא. למה אני מבקש שתלך אתה בקרבנו וסלחת לעוננו הואיל ואין רשות למלאך לסלוח כדכתיב כי לא ישא לפשעכם והעם קשה עורף וחוטא טוב שתלך אתה ותסלח ראשון ראשון.

ונחלתנו והנחלתנו את הארץ אשר נשבעת דוגמא אלה ראשי האבות אשר ינחלו את בני ישראל שהוא כמו ינחילו.

אם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא. כלומר מאותו טעם שאמרת שלא תלך עמנו לפי שעם קשה עורף הוא ואתה רחום וחנון וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו שנהיה לך לנחלה וי"מ וימהר משה לפי שאמר על שלשים ועל רבעים מהר שלא יאמר על חמשיים וששיים כי סברתם שהוא פוקד עון אבות על בנים עד דור ד' פורע עון האב בשביל שאוחזים מעשה אבות בידיהם אבל לפי מה שפי' שאינו פורע עון האבות מן הבן אלא שמונה עד הד' ופורע מן הד' עוונותיו שלו ומעבירו מן העולם אין לפרש כן שיאן שם חמישי ועוד הלואי שימתין עד העשירי:

ילך וגו׳ כי עם וגו׳. קשה, כי בדברי ה׳ (שמות לג:ג) נאמר לו ״לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף״, אם כן כי טעם עם קשה ערף הוא ימנע עלות ה׳ בקרבם, ואיך נותן משה הטעם עצמו כדי שיעלה? עוד קשה, למה הצרך לשאול דבר שכבר נתרצה לו ה׳ כששאל ממנו ללכת עמהם והשיבו (שמות לג:יז) ״גם את הדבר הזה וגו׳ אעשה״?

אכן יתבאר הענין בדקדוק עוד למה אמר משה כאן שם אדנות, ותגדל הקשיא למה שפרשתי למעלה (שמות לג:ג) כי לא חפץ משה אלא בבחינת הרחמים.

ואולי כי כשגלה ה׳ למשה מדותיו יתברך וראה הפלגתם, השכיל כי אם יתנהג ה׳ עם ישראל במדות אלו בלא דין כל עקר, כמו ששאל קודם העברת הטוב לפניו, לא יוכלו עמוד בדרך ישר לפני ה׳ כי עם קשה ערף הוא. לזה חזר בו ושאל שאלה שהוא לצד כבוד המלך, לבל יסובב טובו לזלזל במצוותיו יתברך, כי בהסתלק מהרשעים בחינת הדין כל עקר יהיו פוקרים. לזה אמר ילך נא אדני שהיא בחינת הדין, ושאל מדה שהיה צריך לה כאמרו וסלחת לעוננו, ומדה זו אינה בבחינת אדנות, וכן הוא אומר (שמות כג:כא) ״כי לא ישא לפשעכם״ אלא במדת הרחמים. נמצאת אומר כי יחפוץ משה ברחמים ודין, כי טובים השנים מן האחד.

ונחלתנו. פרוש, שלא יחליפם באומה אחרת, אלא יהיו לו נחלת עולם.

אם נא מצאתי חן בעיניך אדני. כבר ביארנו כ״פ דמשמעות זה השם הוא שידוד הטבע. והקדים לומר אם נא וגו׳ לא שימלא משום זה בקשתו דא״כ לא היה נצרך לעת רצון הנפלא. אלא ה״ק אם באמת הנני הגון לפניך שתהא הנהגתי למעלה מן הטבע. אלא שירדתי מגדולתי בשביל ישראל. ועתה ילך נא אדני בקרבנו. במדה זו של אדני שהוא שידוד הטבע ילך ה׳ בקרבנו. דאע״ג שכבר הבטיחו ה׳ שילך עמם. מכ״מ היה אפשר שיתנהג בדרך הטבע כמו שאמר ה׳ לך רד מגדולתך ע״כ ביקש שיתהלך במדבר באותה מדה של שידוד הטבע. ופי׳ הטעם של בקשה זו לא משום כדי להתכבד בזה ח״ו אלא. כי עם קשה עורף הוא. ואם כן אחר שהבטחת להתהלך עמנו. אפשר שח״ו ברגע אחד תכלה אותנו כפי מדה״ד למקום שכינה ע״כ ההכרח להוסיף חסד ולהתהלך במדה גבוהה זו שנכלל בו גם שידוד המדות שקבע בהם עולמו. ובזה וסלחת לעוננו ולחטאתנו. בזו המדה תסלח גם לעונות הדור גם לחטאות של חה״ש שמצוי יותר במקום שכינה בהיסח הדעת מזה המעלה שלא יבא מזה לידי כליון ח״ו:

ונחלתנו. ביקש עוד אשר מדה זו של שידוד המדות יהיה בנחלה אשר אין לה הפסק לעולם כדאי׳ בר״ה די״ג מה נחלה שאין לה הפסק לעולם. וכן בב״ב דקכ״ט ירושה אין לה הפסק. וע׳ מש״כ לעיל ב׳ י״ג. ומדה זו של נחלה אינו מתבקשת אלא בעת שאין הדור ראוי מצד עצמם מכ״מ מצד ירושה ונחלה היא אתם. כך ביקש שגם לדורות הבאים שלא יזכו באמת למדה זו בתמידית כמו בימי אותו הדור מכ״מ בעת הצורך הגדול שהוא בשעה שיש לחוש לכליון ח״ו יגיעו לירושה זו של שידוד המדה״ד. עוד נכלל בבקשת ונחלתנו. שאתה תקח אותנו לנחלה מש״ה א״א לכלות אותנו. כמו שאדם שיש לו נחלה אפילו אינו מוצאה יפה עושה כל השתדלות להשביחה כל האפשר רק שתהי׳ נחלתו קיימת. כך יהיה ישראל נחשב נחלת ה׳ שאין לה הפסק לעולם:

ו דק"ל אדרבה בשביל שהם עם קשה עורף לא היה לו לילך עמהם כמ"ש לעיל אתם עם קשה עורף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ומפרש דהאי כי כמו אם:

ז (ס"א) שתתן לנו נחלה מיוחדת פירוש שתהא השראת שכינתך בנו בלבד ולא בשאר אומות ולפי שכבר השיב לו ה' על זה אמר זו היא בקשת ונפלינו וכו' כלומר שהזכיר פה מה שביקש בראשונה: