שמות לד, י

כרת ברית. על זאת:

אעשה נפלאות. לשון ונפלינו שתהיו מבדלים בזו מכל האמות, שלא תשרה שכינתי עליהם:

וַאֲמַר הָא אֲנָא גְזַר קְיַם קֳדָם כָּל עַמָךְ אֶעְבֵּד פְּרִישָׁן דִי לָא אִתְבְּרִיאוּ בְּכָל אַרְעָא וּבְכָל עַמְמַיָא וְיֶחֱזֵי כָל עַמָא דִי אַתְּ בֵּינֵיהוֹן יָת עוֹבָדָא דַיְיָ אֲרֵי דָחֵל הוּא דִי אֲנָא עָבֵד עִמָךְ:

וַאֲמַר הָא אֲנָא גְזַר קְיַים דְּלָא אַשַׁלְחִיף עַמָּא הָדֵין בְּעַם אוֹחְרַן בְּרַם מִינָךְ יִפְקוּן אוֹכְלוֹסִין דְּצַדִּיקִין קְבֵיל כָּל עַמָּךְ אַעֲבֵּיד פְּרִישַׁן לְהוֹן בִּזְמַן דִּיהָכוּן בְּשִׁבְיָיתָא עַל נַהַרְוַות בָּבֶל וְאֵסֵילֵיקִינוּן מִתַּמָּן וְאֵשְׁרִינוּן מִן לְגֵיו לִנְהַר סַמְבַּטְיוֹן וּכְהִינוּן פְּרִישַׁן לָא אִתְבְּרִיוּ בְּכָל דַּיְירֵי אַרְעָא וּבְכָל עַמְמַיָא וְיֶחֱמוּן כָּל עַמָּא דְאַנְתְּ שָׁרֵי בֵּינֵיהוֹן בְּיוֹמָא הַהוּא יַת עוּבְדָא דַיְיָ אֲרוּם דָּחִיל הוּא דַאֲנָא עָבִיד עִמָךְ

ויאמר הנה אנכי כורת ברית. וזהו כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. והם התנאים הכתובים מתחלת שמר לך. ובעבור זה אכתוב לך הלוחות השניים ויהיה כשטר עדות וכל זה שסלחתי לעונם היה בעבור כבודך. על כן אעשה עמך נפלאות שיתמהו כל רואיך וידעו כי נתתי הוד עליך שלא עשיתי כן מיום שבראתי שמים וארץ וזהו דבר קרינות פניו. והנה כתוב במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה הפך תולדת כל הזקנים:

וטעם אשר לא נבראו בכל הארץ. לא נשמע זה בגוים. והגאון אמר אשר לא נבראו כן בכל ארץ מצרים שיצאתם משם. ובכל הגוים:

הנה אנכי כורת ברית - על זאת שאלך עמהם. וגם את הדבר הזה אשר דברת אעשה. שאמרת ונפלינו אני ועמך, שנגד כל עמך אעשה לך הפלאה וראה כל העם את הגדולה שאני עושה עמך כי נורא, כדכתיב: וייראו מגשת אליו. וכתב: ויראו בני ישראל את פני משה כי קרן וגו'.

הנה אנכי כורת ברית. להיות בקרבכם, כאמרם (מגלה פרק בני העיר) גלו לבבל שכינה עמהם, גלו לעילם שכינה עמהם, גלו לאדום שכינה עמהם:

נגד כל עמך אעשה נפלאות. כשיתפללו על ידי מדות הללו:

וראה כל העם אשר אתה בקרבו. אמנם מעשה ה' הנורא לעיני כל העם לא יהיה, זולתי לעיני אותו העם אשר אתה בקרבו, שיראו את מעשי ה':

אשר אני עושה עמך. בזכותך, כאמרו כי מצאת חן בעיני וכו':

אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים. אמר זה על עמידת השמש ליהושע ועל קרון פנים של משה, ולכך אמר אשר אני עושה עמך וכיון שהובטח משה בכאן בנסים ונפלאות שיעשו על ידו ובאותות שיברא הקב"ה שמעולם לא נבראו לכך הוצרך משה לומר בענין קרח (במדבר ט״ז:ל׳) ואם בריאה יברא ה' ושם אזכיר זה בגזרת ה'.

הנה אנכי כרת ברית שאלך עמכם, וממה שאמרת ובמה יודע איפא כי נפלינו אני ועמך, תשובה לדבר נגד כל עמך אעשה נפלאת. ד״א הנה אנכי כרת ברית עמך, הוא שנאמר בסוף הענין כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל שצריכים היו ברית חדשה על ידי שהפרו ברית ראשונה והם התנאים הכתובים מתחלת שמר לך. וכמו שהזכיר בפרשת משפטים את חג המצות תשמור, ככה הזכירו כאן לפי שהוא זכר לכי בו יצאת ממצרים גם הזכיר כאן פטר רחם שגם הוא זכר ליציאת מצרים.

כי נורא הוא הוא קירון פנים שנאמר בו וייראו מגשת אליו.

הנה אנכי כורת ברית. שאלך עמך ומה שאמרת ובמה יודע כי נפלינו נגד כל עמך אעשה נפלאות:

אשר אני עושה עמך. בשבילך ונראה לפרש אשר אני עושה עמך שאקרין עור פני שלא נשמע ולא נברא ולא נראה מעולם כך וזהו וראה דכתיב וירא אהרן וכל בני ישראל כי קרן עור פני משה ונגד כל עמך אעשה נפלאות זהו שכתב ביהושע מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות ועל אותם נפלאות מבטיחם עתה:

נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו׳. כבר תמה הרמב״ן ז״ל איזה נפלאות נעשה במדבר מאז מה שלא נעשה עד כה. ואני תמה עוד על הלשון אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים. מה לנפלאות בחו״ל ובגוים. אבל לביאורינו מבקשת משה מבואר תשובת ה׳. תחלה השיב על בקשתו ונחלתנו. שהוא לדורות עולם ונחוצה ביותר. והבטיח הקב״ה בברית אשר נגד כל עמך. כל שבט ושבט נקרא עם בפ״ע. כמש״כ בס׳ בראשית בפסוק והיית לקהל עמים. וגמירי דלא כלי שיבטא כדאי׳ בב״ב דקי״ד וע׳ מש״כ בס׳ דברים כ״ט. וזהו דבר ה׳ אשר בעת שיהיה עם אחד מישראל שהוא צאן מרעית משה מסוכן וקרוב לכליון ח״ו אז אעשה נפלאות בשידוד הטבע לעשות שארית לאותו עם והיינו אשר לא נבראו בכל הארץ דגם הארץ נכרתה בזה הברית כדכתיב בברית האבות והארץ אזכור. והיינו דמצינו כמה ארצות שנחרבו ושוב לא נשאר להם זכר. אבל א״י אע״ג שגם היא נחרבה וגפרית ומלח שרפה כל ארצה ונ״ב שנה לא עבר בה עוף. ומכ״מ הרי הארץ בישובה כמו שהיתה. זהו נפלאות שלא נברא בכל הארץ:

ובכל הגוים. דכל גוי אם נגזר עליה כליון שוב לא תוסיף קום. משא״כ שבט א׳ מישראל. והיינו שאמר יחזקאל ט״ז אחר שהרבה לספר כמה גדול עונות ירושלים מסדום ובנותיה אמר לבסוף וזכרתי אני את בריתי אתך בימי נעוריך. והוא הברית שנכרת כאן. וזהו הברית שכתוב בס׳ ויקרא כ״ו מ״ב והארץ אזכור ופסוק מ״ד להפר בריתי אתם כמבואר שם:

אחר זה הברית שהוא נצח ישראל ואפילו שבט אחד. שב הקב״ה לבקשת משה ע״ז הדור ילך נא אדני בקרבנו. ע״ז הבטיח וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה׳ כי נורא הוא אשר אנו עושה עמך. ואינו מדבר במן ובאר שכבר נעשו לטבע ולא פסק מהם גם בימי הזעף. אלא כוון הקב״ה על מעשה קרח דתן ואבירם שנגעו בכבוד משה עצמו ועשה ה׳ דבר נפלא ונורא לכבודו של משה לבדו. וזהו אשר אני עושה עמך והיינו דכתיב בס׳ דברים י״א ואשר עשה לדתן ואבירם בני אליאב וגו׳ כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה. והנה מכאן והלאה חזר משה למעלתו וביטל גזרת ה׳ לך רד. והיה אז נצרך לתפלה קבועה כמו כל אדם אבל עתה שב למעלתו דרב גובריה ושוב לא התפלל תפלה קבועה במדבר כמש״כ בפ׳ חקת בענין מי מריבה. ומש״ה הוצרך להקדים שבח לתפלה בפ׳ ואתחנן. כ״ז פעל משה בתפלה קבועה בעת רצון של י״ג מדות לבטל גזרה לך רד :

אחר כל הדברים יש לבאר תמצית הפרש אופני הנהגת הקב״ה עם ישראל בהשגחה פרטית לפי המעשים שהיא באה בשני אופנים שהן ארבעה. ע״י מלאך הוא בשני אופנים. א׳ שיהי׳ נמסר למלאך שהולך בדרך אגב לשמור אותם כלשון כי מלאכיו יצוה לך. ואמנם האומה בכללה לא היתה במדרגה פחותה זו רק בשעה שאמר הקב״ה בקצפו כ״י לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך. ב׳ נמסר למלאך מסוים. וכמו שנמסר מעשה אליעזר עבד אברהם וזהו הרצון היה במאמר ה׳ בדברי רצוי למשה ולישראל לך עלה מזה וגו׳ ושלחתי לפניך מלאך. ובשני אופנים אלו אפשר לבקש מן המלאך ג״כ שהרי נמסר לו ברצון הקב״ה וכמו שביקש לוט מהמלאך. דרך השני ע״י הקב״ה בכבודו ית׳ וזהו ג״כ בשני אופנים היינו לפרנסה עושה הוא בעצמו כ״י כדרך שהאב נותן לבנו בידו ולהגנה ומלחמה אפילו בשעה שהולך בעצמו כ״י מכ״מ המלאך הוא העושה. וע״ז כתיב בפ׳ משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכמבואר שם. וא״כ אסור לבקש ממנו ח״ו במקום שהשכינה עומד. מיהו שני דברים אלו היינו פרנסה והגנה אינם תלוים זה בזה ובימי יהושע נתחלקו. הפרנסה היתה ע״י הקב״ה והגנה ע״י המלאך וכמו שניבא ג״כ יעקב אבינו ע״ז האלהים הרועה אותי. המלאך הגואל אותי ושם מבואר יפה. וא״כ המה שנים שהן ארבעה. וגם זה יש לדעת דבעת שהמלאך עושה בעצמו אינו יכול לשדד הטבע אם לא שנשלח ביחוד לעשות דבר הפלא. אבל בעת הנהגת ה׳ אפשר שיהיה בדרך הטבע כמו שהיה פרנסת ישראל בא״י. ואפשר שיהיה בדרך נס. והובטחו ישראל בכריתת ברית שלא יהיה כליון מעם אחד מישראל בכל אופן שיהא נדרש באותה שעה:

ויאמר הנה אנכי כורת ברית, כרת עמו ברית על שתהיה שכינתו בקרבם כמו שבקש, והבטיח מצדו ג' דברים: א) נגד כל עמך אעשה נפלאות שלא ינהג עמהם בנסים נסתרים כמו שהיה הענין אם היה שולח מלאך רק שיהיו הנפלאות גלוים נגד כל עמך, ב) שיהיו נפלאות אשר לא נבראו כמותם, כמו עמידת שמש ליהושע ושאר הנפלאות שנהג עמהם כל הזמן ההוא, ג) בשל הארץ וככל הגוים, שיהיו נפלאות מפורסמים בכל הארץ כמו עמידת שמש ליהושע, וכבר בארתי בפי' יהושע (סימן י) שבכח כריתת ברית הלז אמר יהושע שמש בגבעון דום, ד) הבטחה למשה שכל העם שאתה בקרבו יראו איך יקרן אור פניו וייראו מגשת אליו, וז"ש מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך:

ח פירוש על בקשת ונפלינו והוא הכתוב אחריו נגד כל עמך אעשה נפלאות שהוא פי' ונפלינו: