שמות יט, ו

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. שרים כמה דאת אמר (שמואל ב' ח יח) ובני דוד כהנים היו:

אלה הדברים. לא פחות ולא יותר:

וְאַתּוּן תְּהוֹן קֳדָמַי מַלְכִין כָּהֲנִין וְעַם קַדִישׁ אִלֵין פִּתְגָמַיָא דִי תְמַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

וְאַתּוּן תְּהוֹן קֳדָמַי מַלְכִין קְטִירֵי כְּלִילָא וְכַהֲנִין מְשַׁמְשִׁין וְעַם קַדִּישׁ אִלֵין פִּתְגָמַיָא דִּתְמַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל

וְאַתּוּן תְּהַוָון לִשְׁמִי מַלְכִין וְכַהֲנִין וְאוּמָא קַדִּישָׁא אִלֵין דִּבְּרַיָיא דִּי תְמַלֵּיל:

ממלכת כהנים ותהיו ממלכת משרתי

וגוי קדוש לדבקה באל הקדוש כמו שאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' (ויקרא יט ב) והנה הבטיחם בעולם הזה ובעולם הבא

ממלכת כהנים - שרים כמו: ובני דוד כהנים היו.

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ובזה תהיו סגולה מכלם כי תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כלם בשם ה', ולעבדו שכם אחד, כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבא, כאמרו ואתם כהני ה' תקראו וכאמרו כי מציון תצא תורה:

וגוי קדוש. בלתי נפסדים, אבל תהיו קיימים לעד באיש, כמו שיהיה הענין לעתיד לבא, כאמרו והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו ואז"ל (סנהדרין פרק חלק) מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימים. וזה כי אמנם היתה כונת האל יתברך במתן תורה לתת להם אז כל הטוב העתיד, לולי השחיתו דרכם בעגל, כאמרו אז ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב:

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים אלו זכו ישראל היו כולם כהנים גדולים ולע"ל תחזור להם שנא' ואתם כהני ה' תקראו:

וגוי ד' וגוי קדוש וגוי לא ידעוך אליך ירוצו ושנים בירמיה על חורבן הבית וגוי גרול יעור מירכתי ארץ וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ אם תהיו גוי קדוש גוי לא ידעוך אליך ירוצו, ואם לאו גוי גדול יעור:

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ע"ד הפשט תהיו לי לחלקי. וקראם מלכים וכהנים וקראם גם כן גוי קדוש בקבלת התורה, ובאר לך הכתוב כי בכתר תורה נכללים כתר כהונה וכתר מלכות, וכן דרשו רז"ל (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים.

וע"ד הקבלה ממלכת כהנים ממלכת משרתים שתעבדוני בעולם הזה וגוי קדוש לעולם הבא כי מלת גוי סמוכה כלומר גוי של קדוש הוא האל הקדוש הנקדש בצדקה וכמוהו (ישעיהו כ״ו:ב׳) ויבא גוי צדיק גוי של צדיק, והנה הם מובטחים בעולם הזה ובעולם הבא.

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים מאחר שאני נותן לכם אהבתי ושלי כל הארץ.

ממלכת כהנים. כלו' ממלכה של שרים וסגנים כמו (ש"ב ח') ובני דוד כהנים היו שרים וסגנים:

ואתם תהיו לי וגו׳. צריך לדעת למה הצרך לומר ״ואתם״, כיון שעד עתה להם היה מדבר. ואולי כי על משה ואהרן חוזרים הדברים, ולהיות שעד עתה היה מדבר על כל ישראל ועשאם סגלה, אם כן יאמר משה כי אין הפרש עוד בינם לבין ישראל, לזה אמר ואתם, פרוש אתה ואחיך תהיו לי ממלכת כהנים כנגד אהרן, וגוי קדוש כנגד משה ומשפחתו, על דרך אמרו (במדבר ח:יז-יח) ״הקדשתי אתם לי ואקח את הלוים״ וגו׳.

או ירצה לומר להם כי מעתה יהיו הם בבחינת פמליא של מעלה, כי למעלה יש להאדון משרתיו ומשמשים לפניו במרום ולהם יקרא כהנים, גם יש לפניו צבא רב הנקרא קדוש דכתיב (דניאל ח:יג) ״אחד קדוש״, ואמר ה׳ כי אותם יעשה ה׳ במקום כהנים וקדושים העליונים, וכן היה שצוה לעשות לו בית לשכון בתוכנו ובחר ממנו כהנים וצוה לנו (ויקרא יא:מד) ״והייתם קדושים״. וכפי זה אמרו ואתם חוזר הדבר לכללות ישראל, והצרך לומר תבת ואתם, לבל יחשבו כי דבריו להם על העתיד לבא בעלות הנפש אחר הפרדה מהגוף ישיג הרוחניות מעלות הסדורות, אבל בחיים חיותו תרחיק הדעת השגה זו, לזה אמר ואתם פרוש, אתם בעצמכם בעלי גויה תשיגו מעלה זו. ומצינו שהצדיקים השיגו מעלה זו שנקראים מלאכים וקדושים, כי באמצעות התורה תגדל ותעלה מעלת האדם עד אין קץ למעלה מהמלאכים (סנהדרין צג,א), וזה לך האות כי ה׳ בחר ליותר מעלה לקדשת מקום כבודו עם ישראל, הא למדת כי הם למעלה מהם כי מעלין בקדש וכו׳.

עוד ירמז לפי מה שפרשתי בפסוק ״והייתם לי סגלה״, שירמז לברורי ניצוצות הקדשה. אמרו ואתם וגו׳, להגדיל מעלת המברר מהמתברר, כי המברר יהיה ממלכת של כהנים ושל גוי קדוש, שהם שתי הדרגות הקדשה המתבררים כנזכר. וחלקם לשני חלקים, כי יש בנבררים הדרגות עליונים והדרגות קטנים כפי בחינת הקדשה, והכונה בזה כי בחינת מלכות יש להם על המתבררים. וצא ולמד ממשה, כי לצד שהוציא ישראל ממצרים קנה מלכות עליהם.

אלה הדברים וגו׳. כונת הכתוב לפי מה שפרשנו בסמוך בפסוק ״ואתם תהיו לי״ על ישראל, ידיק הכתוב על זה הדרך: שלא תחשב כי אמירתי ״ואתם תהיו לי״ וגו׳ חוזרת עליכם משה ואהרן, לא כן הוא, אלא ״אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל״ כי המעלות להם הנה. ולפי מה שפרשתי שחוזר על משה, יכון באמרו אלה הדברים וגו׳ שלא יוסיף עליהם. ואם תאמר פשיטא שלא יוסיף עליהם, ואם יש לחשדו חס ושלום למה לא צוה לו בשאר המצוות ששלחו עד עתה?

אכן הכונה היא שצוה לו שלא יפרש דברי ה׳ לישראל, אלא יאמר הדברים כמות שהם. וטעם הבורא, להיות שדקדק בדבריו ענין היראה וענין האהבה, וכמו שפרשנום בפסוק (שמות יט:ג) ״כה תאמר״, וחש הבורא למשה שאחר שידבר דברי ה׳ להם יבא לבאר הדברים להוסיף זרוז מעצמו להכניס מוראו בלב ישראל או להפליג באהבת הבורא, לזה אמר אליו אל תדבר עוד בדבר הזה זולת אלה הדברים, כי אם יאמר משה דברי יראה יבואו לעשות מצד היראה, וה׳ לא כן יעץ ולא הזכיר היראה אלא כמי שמוסיף תבלין בתבשיל להוסיף בו טעם ערב, וכמו שכתבתי שם שהוא לבל יזלזל אדם באיזה זמן באיזה פרט באמרו כי לא יקפיד האוהב, אבל כל עקר העבודה צריכה באהבה, ונמצא דברי משה מפסיד חס ושלום הכונה.

עוד נראה כי רצה ה׳ לנסותם, ושער דברים המספיקים להם מהמוסר ומהאהבה לצרך קבלת התורה, ואם לא תדוץ נפשם בשמעם דברים אלו – זה יגיד כי רחוקים הם מטוהר לב. לזה אם יוסיף משה לדבר דברים רבים, בין בבחינת היראה בין בבחינת האהבה, הגם שיאמר בפרוש שהם דברי עצמו – הרי הוא מפסיד כונת הבורא בנסיונו, הגם שיקבלו, יש מקום לומר כי רצויו של משה הוא הסובב. גם יש בזה פחיתות חבת התורה ושבח בית אביה האל הגדול, אשר על כן צוה ה׳ לבל יוסיף לדבר אפלו מפי עצמו דבר, והבן:

ואתם תהיו לי וגו׳. לבד התנאי שמירת תורה ועבודה. דבל״ז א״א להיות ישראל. עוד תוסיפו להיות לי. ממלכת כהנים. היינו הנהגה בין אדם לחבירו בדרך הישר והטוב כמו בני אדם אפרתים. ובאשר זה אינו תורה לפרש מהו הישר והטוב. וגם אין כל ענין ואין כל מקום וזמן שוים. ע״כ אין בזה תנאי ליהדות כיון שאין בזה חק קבוע. אבל רצון ה׳ בכך:

וגוי קדוש. הוא הנהגה בין אדם לשמים להתקדש במותר לו כדכתיב קדושים תהיו וכמש״כ הרמב״ן שם. שמצוה שלא להיות זולל בשר אפילו בהיתר. וגם זה אינו תורה לפרש מהו קדושה ואין כל האדם שוין בזה ע״כ אינו עיקר ותנאי ליהדות כיון שאין בזה חק קבוע אבל רצון ה׳ בכך. זהו פי׳ הא׳. אבל לראשי ישראל יש פי׳ שני. היינו והייתם לי וגו׳ הוא ג״כ בתנאי והיינו גמ״ח שתעשו לא יהיה בטבע האדם ודעת אנושי אלא יהיה הכל לש״ש. והיינו משמעות והייתם לי סגלה מכל העמים שכל הנהגתכם תסגלו לי לשמי ולזה הפי׳ כוון במכילתא ריבק״א כשם שהאשה מסגלת אחר בעלה והבן מאחר אביו והעבד מאחר רבו והשפחה מאחר גברתה אף אתם מסגלין לי מאחרי שנאמר כי לי כל הארץ (כצ״ל). והכונה כמו האשה והבן הסמוך על שלחן אביו ועבד ושפחה דכל מה שהם עושים ומרויחים הוא רק לטובת אדוניהם. ולא כמו שכיר שאינו עושה לבעליו אלא במה ששכרו אבל מה שמרויח מן הצד הוא לעצמו. משא״כ אשה ועבד ובן הסמוך על שולחן אביו דאפילו הרוחה מן הצד אינם עושים לעצמם. כך כל מה שתעשו אפי׳ מה שהטבע נותן יהא הכל לשמי ולכבודי וזהו מכל העמים שבזה תהיו משונים ונעלים מהם במה שתעשו לשמי. דבתורה ועבודה לא שייך לומר מכל העמים אחר שאינן בני תורה ועבודה כלל. משא״כ בגמ״ח שגם המה בני גמ״ח והיינו שמסיים המקרא. כי לי כל הארץ. גם המה שלי הם ובזכות גמ״ח הם עומדים אבל אתם תהיו לי מצוינים מהם במה שתעשו הכל לשמי. ובא זה התנאי נגד מה שהקדים ואביא אתכם אלי שהגביה דעתם לרוה״ק עד כה בחנם. ומעתה ואילך יהיה בתנאי שתהיו מצוינים במעלה זו שתעשו הכל לש״ש אז תזכו למעלת רוה״ק וידיעת אלהים. ואחר התנאי בא המסובב ואתם תהיו לי וגו׳ לזה הפי׳ ע״כ אינו בקשה וצווי שהרי כבר בא בתנאי שיהא כל מעשיהם לש״ש ממילא יתנהגו בדרך בני אפרתים ובדרך קדושה. אלא בא זה המקרא למסובב והיינו שתהיו מושגחים ממני בשני אופנים. ממלכת כהנים. היינו במדת מלכות שהוא בדרך הטבע אלא שהיה הטבע מצוין וניכר שהמה מושגחים ביחוד וזהו לשון ממלכת כהנים הנהגת הטבע של ב״א אפרתים. וגוי קדוש. בנס נגלה ופרוש מבני אדם ואמר בלשון ואתם תהיו לי היינו ששתי מדות הללו היינו מלכות ומדת תפארת יהיה לפי מה שאתם תתנהגו עמדי אם יהיו מתנהגים לש״ש בדרך הטבע אזי תהא ההשגחה עליהם ג״כ רק בטבע ואם יהיו פרושים ומובדלים למעלה מטבע אנושי אזי תהא ההשגחה עליהם ג״כ פרוש ומובדל מהליכות הטבע והיא מדת תפארת. וכמו שביארנו בס׳ דברים מאמר משה פנים בפנים דבר ה׳ עמכם בהר מתוך האש וגו׳:

אלה הדברים וגו׳. תניא במכילתא שלא תפחות ושלא תוסיף. פי׳ לבד ההסבר שיהיה לכל א׳ לפי כחו כמו שהקדים כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. אבל דבר ה׳ כאשר המה תדבר לבני ישראל היינו לכולם בשוה בלי גרעון והוספה וכך היה הצווי בכל פרשיות התורה. דכתיב דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם. וביארנו ריש ס׳ ויקרא דבר אל בני ישראל הוא הפרשה כאשר הוא דבר ה׳. ואח״כ ואמרת אליהם היינו הביאור בתורה שבע״פ כמבואר שם הוכחה לזה הפירוש. אלא שנשתנה סדר הצווי בפרשה זו מבכל הפרשיות. דבכל הפרשיות שאחר מ״ת כתיב תחלה דבר ואח״כ ואמרת. וכאן כתיב להיפך. וטעמו של דבר הוא ע״פ שיבואר לפנינו שקודם מ״ת היה דבר ה׳ השכינה מדברת מגרונו של משה ונשמע לכל ישראל משא״כ ביאור הפ׳ שהוא דבר משה לא היה נשמע לכל ישראל אלא מדבר לזקנים והמה לישראל. ואחר מ״ת אפילו דבר משה הגיע לכל ישראל. מש״ה בפ׳ זו לא היה אפשר לומר הפ׳ כאשר היא תחלה ולא ידעו הפי׳ עד אחר כמה שעות שילמדו הזקנים ויאמר להם. ובין כה יוכל להיות שיסברו איזה שבוש. מש״ה היה משה תחלה מדבר לזקנים הפ׳ עם הפי׳ ואח״כ היה אומר הפרשה לכל ישראל. ותומ״י היו הזקנים מפרשים לישראל. משא״כ אחר מ״ת היה משה מדבר הפרשה לכל ישראל ותומ״י היה מפרש להם. וכיב״ז ביארנו בשירת האזינו כמש״כ בספר דברים ל״א כ״ב:

ואתם. זה יגיד לבני ישראל הגדולים, אולם אתם בני ישראל [שכנוי הגוף הנוסף על הפעל בא תמיד לדיוק] אתם גדולי האומה וזקניה, לכם אני מצוה שתהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהכהנים הם המיוחדים לעבודת ה' וכן תהיו כהני ה' עובדים עבודתו, ותהיו גוי קדוש מתקדשים במעשים נפלאים בקדושה יתרה ובקורבה לאלהים, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, ר"ל בדברים האחרונים שיהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש לא תאמר אל בית יעקב רק אל בני ישראל, כי כמו שא"א שכל האילן יהיה פרי, וכל הגוף יהיה לב ומוח, שבהכרח ימצא בהאילן שרשים וקליפה ועץ ועלים שהם טפלים אל הפרי ושומרים את הפרי, וכן ימצא בגוף עצמות ובשר ידים ורגלים שכלם טפלים אל הלב והמות ששם משכן הנפשות, כן ימצאו בהאומה אנשים המונים שהם במדרגת העץ והעלים או הבשר והעצמות, ואנשים אלהיים יחידי סגולה שהם במדרגת הלב והפרי, והבטיח להם שגם בית יעקב ההמונים יהיו סגולה כשישמרו תורת ה', ושהגדולים שבהם יהיו קדושים וכהני ה' נעלים מעניני הטבע מושלים על כל המעשים, שעז"א ממלכת כהנים, וזה הגדה מיוחדת חדשה לבני ישראל גדולי האומה: