שמות יט, כא

העד בעם. התרה בהם שלא לעלות בהר:

פן יהרסו וגו'. שלא יהרסו את מצבם על ידי שתאותם אל ה' לראות ויקרבו לצד ההר:

ונפל ממנו רב. כל מה שיפול מהם ואפלו הוא יחידי חשוב לפני רב:

יהרסו. כל הריסה מפרדת אסיפת הבנין, אף הנפרדין ממצב אנשים הורסים את המצב:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה חוּת אַסְהֵיד בְּעַמָא דִילְמָא יְפַגְרוּן קֳדָם יְיָ לְמֶחֱזֵי וְיִפֵּל מִנְהוֹן סַגִי:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה חוּת אַסְהִיד בְּעַמָּא דִּלְמָא יְכַוְּונוּן קֳדָם יְיָ לְאִסְתַּכְּלָא וְיַפִּיל מִנְהוֹן רַב דִּבְהוֹן

וְיִפּוֹל מִנְהוֹן אוֹכְלוּסִין סַגְיָין:

רד העד בעם פן יהרסו. כל אחד מקום מעמדו. והם חושבים כי לכבודי יעשו כן מרוב תאותם לראות כבודי ע"כ אמר משה לראות.

ומלת בעם. מושכת אחרת. וכן הוא ונפל ממנו עם רב:

פן יהרסו - ממצבם להתקרב ולראות.

רד העד בעם פן יהרסו. כשאהיה מדבר עמהם, שמא יחשבו שבהיותם עולים למדרגת נבואת פנים בפנים כמוך יוכלו לעלות אל מחיצתך:

ויאמר ה' אל משה רד העד וגו' ויאמר משה לא יוכל וגו' תימה מה השיב לו משה להקב"ה וכי לא מצינו כמה מצות שיש בהן כמה אזהרות. ועוד על מה השיב לו הקב"ה אחרי כן לך רד וכו' ועלית. וי"ל הפשט דקרא לפי שלא התרה משה את ישראל על מצות הגבלה שהיא במיתה רק על מצות פרישה הזהירם כמו שתמצא למעלה לפיכך אמר לו הקב"ה לך העד בעם דיותר היה לך להזהירם על מצות הגבלה שהיא במיתה יותר מן המצות כולן ועל זה השיב לו לא יוכל העם לעלות כי אתה העדות בנו וגו' כלומר גם אני ואהרן בכלל ציווי ההגבלה וכיון שנהיה עמהם שם נתרה בהם ולא יעלו ועל זה השיב לו הקב"ה לך רד ותזהירם מעתה ועלית אתה וגו' כלומר לא תהיה עמהם בשעת מעשה ולא יהיה להם מי שיזהירם מיד וירד משה ויאמר אליהם מצות הגבלה:

ונפל ממנו רב. אפילו אחד מהם נופל הרי הוא כנגד מעשה בראשית, כי היה ראוי לומר ויפלו מהם רבים.

[רד העד בעם רד התרה בעם]. [פן יהרסו לשון נענוע].

ויאמר ה' אל משה רד העד בעם וכו'. ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה וכו'. וא"ת מה היא התשובה אשר השיב משה וכי היה נאה לעבד להשיב דברי אדוניו בודאי אלו לא היה צריך לא היה מצוה הקב"ה למשה לעשותה. וי"ל שכל תשובתו של משה לא היתה כי אם לידע מחיצתו ואמר כך רבש"ע אין צריך לעשות בישראל האזהרה הזאת אחר אשר העדות בנו פי' בי ובאהרן אחי הגבל את ההר וקדשתו ואם העם ח"ו יהרסו לעלות אנחנו נזהיר בהם כי נהיה עמהם במחיצה אחת אז גילה לו הקב"ה וא"ל לך רד ועלית אתה ואהרן ולא תהיה במחיצת העם:

פן יהרסו. לפי שעומדים בשורה אחת אצל הגבול כמו גדר אומר לשון ירסו כמו (משלי כ״ד:ל״א) וגדר אבניו נהרסה:

ונפל ממנו רב מגפה גדולה:

פן יהרסו וגו׳. פרוש, לבל יחשבו בדעתם כי יראו ברוך הוא הגם שימותו, על דרך אמרו (תהילים סג:ד) ״טוב חסדך מחיים״, ומיתתם זו היא חיותם. והוא אמרו פן יהרסו, פרוש, יסכימו על הריסתם, אל ה׳ לראות, פרוש כאלו אמר לראות אל ה׳. ואמרו ונפל ממנו רב, פרוש תהיה נפילתם נפילה רבה, מלבד שימותו תהיה להם נפילה אחר נפילה. או ירצה, כי לצד שאורו יתברך ממלא המקום, כשיבואו לראות יצטרך ה׳ לסלק האור ההוא לבל יביטו בו, וזה הוא אמרו פן יהרסו אל ה׳, פרוש, לאורו לסבת ראותם. והרי זה מגיד כי לא ישיגו לראות אם יבואו לראות, ולזה לא אמר הכתוב ״פן יראו״ כי לא ישיגוהו כנזכר, אלא הם יחשבו בדעתם לראות. ושמא תאמר אין כאן לא הקרבת התועלת ולא נזק, לזה אמר ונפל וגו׳, פרוש, מלבד שלא יראו, עוד להם הקרבת הנזק. ודקדק לומר רב, פרוש, אפלו יהיה הרב שבהם לא יאמר שלא אקפיד אלא על המון העם, אבל גדולי ישראל הראויים להשראת שכינה לא אקפיד, תלמוד לומר ״ונפל ממנו רב״.

פן יהרסו אל ה׳ לראות. יהרסו משטרם שהגבלת שיעמדו אחורי אנשי המעלה הראוים להתקרב יותר כמש״כ לעיל י״ב. והמה יפרוצו חומת אנשים שלפניהם כדי לראות:

ויאמר ה' אל משה רד העד בעם. הגם שכבר אמר לו מצות הגבלה הוצרך עתה לזרזו שנית מפני ג' טעמים: א] שאחר שהעם רצו שלא יהיה אמצעי בינם ובין ה'. וה' מלא דבריהם בעת עשרת הדברות שגם משה לא היה לו רשות בעת ההיא לעמוד בהר רק עמד למטה בשוה עם כל ישראל, הנה עתה שיראו שה' קרא למשה ועלה אל ראש ההר, יחשבו שגם הם י"ל רשות לעלות כיון שאז היתה ההשגה של ישראל שוה אל משה, וע"כ צוה שיעיד בם שנית שאף שמשה נקרא ועבר את הגבול הם אין להם רשות ע"ז, ב] מפני שעתה נעתק אור השכינה מן כלל ההר אל ראש הקר רחוק מן המחנה וההר מפסיק ביניהם, יחשבו שעתה מותר להם לעלות בקצה ההר שאין שם שכינה כדי לראות, ועז"א פן יהרסו לראות כי א"א לראות מרחוק, ג] פי' בת"י דלמא יכוונין קדם ה' לאסתכלא, ולפ"ז הוא אזהרה אחרת שאף שלא יעברו הגבול בפועל, הם מוזהרים מלעבור גבול ההשגה ויחשבו שראו איזה תמונה, שאחר שלא התפשטו בהשגה זו מן כח הדמיון, יצייר להם הכח הדמיוני איזה גבול ושעור הנתפס בחוש הראות ויגשימו את האלהות, שבזה יהרסו הריסה גדולה באמונה ונפל ממנו רב שזה כעושה פסל במחשבה, ובת"י ויפול מנהום רב שבהם ר"ל שזה יזיק למדרגת משה שכל גדולתו היתה בשביל ישראל, וכמו שבמעשה העגל אמר ליה לך רד ופרשו חז"ל רד מגדולתך כן בזה שדומה לו, ולז"א שגם הכהנים יזהרו מזה שבעת יגשו אל ה' לחקור באלהות ומעשה מרכבה ישמרו מהנשים ומלחשוב באיזה תמונה, ולא יהרסו לראות בהכנסם בפרדס:

ג כמו העד העיד בנו האיש ונקראת התראה בלשון עדות מפני שסתם התראה בעדים:

ד מפני שלא יפול לשון הריסה רק על הפרדת דבר מדבר כמו הפרדת בנין או הפרדת איש מאנשי המצב:

ה דאם לא כן הל"ל ונפלו לכ"פ כל מה וכו':