שמות יט, כ

וירד ה' על הר סיני. יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר (שמות כ יט) כי מן השמים דברתי עמכם מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם:

וְאִתְגְלִי יְיָ עַל טוּרָא דְסִינַי לְרֵישׁ טוּרָא וּקְרָא יְיָ לְמשֶׁה לְרֵישׁ טוּרָא וּסְלִיק משֶׁה:

וְאִתְגְּלֵי יְיָ עַל טַוְורָא דְסִינַי עַל רֵישׁ טַוְורָא וּקְרָא יְיָ לְמשֶׁה לְרֵישׁ טַוְורָא וּסְלֵיק משֶׁה

וירד ה' על הר סיני אם תשכיל בפרשה תבין כי שמו הגדול ירד על הר סיני ושכן עליו באש והוא מדבר עם משה והדבור עם משה בכל הפרשה בשם המיוחד והעליה (לעיל פסוק ג) והיציאה (שם פסוק יז) לקראת מקום הכבוד כמו שפירשתי (לעיל פסוק ג) והזהיר פן יהרסו אל ה' לראות כי גם אצילי בני ישראל לא חזו אותו וכל ישראל שמעו קול השם מתוך האש והוא שנאמר (להלן כ א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה כמו שאמרו רבותינו (מכילתא ד) אין אלהים אלא דיין ואמרו (מכות כד) מפי הגבורה שמענום ובמשנה תורה (דברים ה יט) כתוב את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בעבור שפי' מתוך האש וזה טעם פנים בפנים (שם ה ד) ולכך נאמר אנכי ה' אלהיך ואל יקשה עליך מה שאמרו הם למשה כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כי לא אמרו אשר שמע אלהים מדבר מתוך האש אבל אמר קול אלהים שאמרו מה שהשיגו ולכך אמרו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו (דברים ה כד) וכן אמר להם משה השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש (שם ד לג) כי מדבר תואר לקול כענין וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז פט)

ומזה תבין מה שאמרו רבותינו תמיד במדרשי הגדות (עי' שמו"ר כח ו) כי בשבעה קולות נתנה התורה והם שהזכיר דוד במזמור הבו לה' בני אלים (תהלים כט) והוא המנין הנרמז בפרשה הזאת כי ויהי קלת וברקים חסר וימנה אחד וכן וכל העם רואים את הקולת יחסר ממנו הרבים והנה הם ששה וכבר נאמר בפירוש וידבר אלהים וכן במשנה תורה (דברים ד וה) הזכיר שבעה קולות במתן תורה ובמסכת ברכות (ו) אמרו בגמרא שנתנה בחמשה קולות שהם יחשבו הקולות הנסתרים והשנים מפורשים להם בכתוב והכוונה כי למשה רבינו נתנה בשבעה הקולות והוא השומע ומתבונן בהם אבל לישראל בקול אחד ישמעו כמו שאמר קול גדול ולא יסף (דברים ה יט) ונאמר קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול (שם ד יב) ואף כאן רמז וכל העם רואים את הקולת בחסרון וי"ו אחד כי כל הקולות יראו אחד והוא מה שנאמר (תהלים סב יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו על דרך האמת והנה הפרשיות מבוארות לא יתחלף להם דבר בדבר

וירד ה'. עתה אומר כלל שישען לבך עליו עד שאגיע בע"ה בפ' כי תשא כי שם אבאר לך דברים עמוקים באר היטב. דע כי נשמת האדם עליונה ונכבדת והיא מהעולם אמצעי. והגוף מהעולם השפל ואין מדבר בעולם השפל רק אדם לבדו. גם שומע הוא האדם שהמדבר אליו הוא רוצה להבינו מה שיש בלבו ולא יוכל המשכיל לחדש לשון רק הידוע הנמצא וכל הלשונו בנויות על מתכונת דמות אדם שהוא מורכב מהנשמה שאינה גוף ומגוף שהוא מורכב מד' שרשים והנה כאשר ידבר האדם לאדם בדברי אדם בלשון שהוא יודע יבין דבריו. ודמות' במתכונת' ואם רצה לדבר על שפלים מבני אדם יצטרך להגביה מעלתם ולשומם כדמות בני אדם עד שיבין השומע ע"כ שמו ראש לארץ. וראש לעפרות תבל. ופה ותפתח הארץ את פיה. גם ירך. בירכתי הארץ. ואמר יד הירדן. בלב ים. ורבים ככה והנה הכל בדברי משל כי אין לים לב. ועוד כי ישימו אבר מן הגוף כדמות כל הגוף. ואמר מות וחיים ביד לשון ורבים ככה. וכאשר יבקש האדם לדבר על נכבדים ממנו שהם מהעולם העליון מוריד מעלתם עד שידמה לאדם כאילו הם דמות אדם כדי שיבין השומע אמר והאיש גבריאל וזרעותיו ומרגלותיו. וקול דבריו כקול המון. והדרך הזאת תפשו בעליון העליונים. אמר וכובע ישוע' בראשו. כי פי ה' דבר. עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם. פני ה' בעושי רע. ותחת רגליו. ועל זה הדרך וירד ה'. ויעל אלהים כי הכל מלא כבודו. ובפרשת כי תשא אתן לך משל שתוכל להבין טעם הירידה והעליה:

וטעם ויקרא. שקראו השם כדי שיראו ישראל גודל מעלת משה שהגיע לראש ההר ששם הכבוד. ודבריו ישמעו מתוך האש שיש שם:

וירד ה' על הר סיני. לשון ירידה בהקב"ה בכל מקום הוא ענין הראותו וגלויו בהשגת השכל והוא כלשון (בראשית י״ח:א׳) וירא אליו ה' האמור באברהם וכן תרגם ואתגלי כתרגום וירא, אבל אחז הכתוב לשון ירידה כי גלוי שכינה אל התחתונים ירידה היא אצל מעלות הגבוה. ובאור וירד ה' בכאן שנראה ה' המיוחד לעיני כל העם כי כן הזכיר למעלה כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם, כי מתוך שראו הכבוד כאש אוכלת בראש ההר ידעו והבינו כי שם ה' המיוחד ואל הכוונה הזאת נאמר וירד ה', לא שיראו ה' המיוחד שהרי כתיב (שמות ל״ג:כ׳) כי לא יראני האדם וחי. וכן הענין באברהם שנאמר וירא אליו ה' יגיד כי ה' המיוחד נראה לאברהם וכבר ידוע כי האבות לא השיגו השם המיוחד ולא נראה להם רק באל שדי שהוא השער לה', ולכך הוצרך לומר והוא יושב פתח האהל שהוא באור לוירא אליו למדך הכתוב כי הראותו לאברהם מתוך פתח האהל היה כדי שלא תבין שנראה לו ה' המיוחד ממש, וכן בכאן בוירד ה' שוה בשוה כי גלוי ה' המיוחד לעיני כל העם מתוך מראה הכבוד שהיו רואים כאש אוכלת היה.

על הר סיני לא נתנה תורה בארץ ישראל שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר לפי שלא נתנה בארצנו לא קבלנוה עלינו. ד״א אם נתנה תורה בארץ ישראל תהא קנאה בין השבטים זה אומר בחלקי נתנה וזה אומר בחלקי נתנה. וסין שבמקרא הוא סיני לאחר שנתנו עליו עשרת הדברות נקרא שמו סיני.

אל ראש ההר. בגובהו של הר:

וירד ה׳ על הר סיני. רבותינו זכרונם לברכה אמרו (סוכה ה.), למעלה מעשרה. וצריך לדעת למה הצרך לומר אל ראש ההר, כיון שהגבוה הוא עשרה מההר, פשיטא שאפלו לראשו לא הגיע. ואולי כי בא לשלל שלא ירדה שכינה לצדדי ההר ואפלו למעלה מעשרה, הגם שמצינו לו שאפלו במקומות הנמוכים ירדה שכינה כל שיש ממנה לארץ עשרה טפחים, וצא ולמד מהמשכן בכל מקום אשר יחנו בני ישראל ישכן שם כבוד ה׳, כאן בהר לא ירד אלא על ראש ההר, ולזה מצא משה עלות אל ראש ההר, וכאמרו בסמוך: ״ויקרא ה׳ למשה אל ראש ההר״.

וצריך לישב עדין למה לא אמר הכתוב ״וירד ה׳ על ראש הר סיני״. ואולי שחש לטעות בכונת דבריו, כי לעולם ירד על כללות הר סיני ראשו וצדדיו, ואמרו ״על ראש״ לצד שלא השרה שכינתו ממש על ההר בבחינת כל חלק וחלק מההר, יקרא מקום שכינת ה׳ שמה ראש, להיותו עליון ממנו, והבן. לזה אמר בסדר זה וירד ה׳ על הר סיני למעלה מעשרה, ואחר כך חזר להודיע מקום שירד שמה שהוא אל ראש ההר, והבן:

עוד ירצה על פי דבריהם זכרונם לברכה שאמרו (מכילתא פ״ט): כתוב אחד אומר ״מן השמים״ וגו׳, מלמד שהרכין השם שמים העליונים וכו׳ והציען על גבי ההר ודבר עמהם, עד כאן. וזה הוא שעור הכתוב וירד ה׳ על וגו׳, פרוש, לא ירד ממש אלא למעלה, כרמוז בתיבת ״על״, ושמיו מקום מצבו היו נוגעים אל ראש ההר.

עוד ירצה להודיע כי כשירד ה׳, פרוש, כשהתחיל להוריד שכינתו, רעש ההר ועלה לקראתו כעבד רץ לפני רבו, וזה הוא שעור הכתוב וירד ה׳, ועדין לא גלה הכתוב לאיזה מקום ירד, והודיע פעלת ההר הגם היותו דומם שנעשה בעל חי ועלה קדם שיגיע עדיו, ואחר כך הודיע הכתוב לאיזה מקום ירד, ואמר אל ראש ההר, הא למדת שעלה ההר קדם הגעת שכינת ה׳ אל ראשו.

ויקרא ה׳ למשה. כאן כתיב למשה ולא אל משה. והיינו משום דכתיב אל ראש ההר. לא כמו קריאה הראשונה שהיה משה עומד במקומו ולא היתה הקריאה אלא בשביל חיבה. אבל כאן נתעלה משה וקרא לו שיעלה לראש ההר. וע״ז האופן שקוראים לאדם לבא אליו כתיב בל׳. כמש״כ לעיל ח׳ כ״א ובריש ס׳ ויקרא:

וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר. תחלה ירד ה' על כל ההר כמ"ש והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה', והיתה השכינה קרובה אל ישראל שעמדו בתחתית ההר, אולם עתה ראה שלפי לא יוכלו להכיל אש יה' ודברות קדשו מקרוב, ולכן נסתלק מן כלל ההר וירד שנית על ראש ההר לבד רחוק מן המחנה, ויקרא ה' למשה לכן קראו שיעלה אל ראש ההר, למען ידבר עמו הדבור שהבטיח במ"ש בעבור ישמע העם בדברי עמך: