שמות יט, ב

ויסעו מרפידים. למה הצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתב שברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו, אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני, מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה:

ויחן שם ישראל. כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת:

נגד ההר. למזרחו, וכל מקום שאתה מוצא נגד, פנים למזרח:

וּנְטָלוּ מֵרְפִידִים וַאֲתוֹ לְמַדְבְּרָא דְסִינָי וּשְׁרוֹ בְּמַדְבְּרָא וּשְׁרָא תַמָן יִשְׂרָאֵל לָקֳבֵל טוּרָא:

וּנְטָלוּ מֵרְפִידִים וְאָתוֹ לְמַדְבְּרָא דְסִינַי וּשְׁרוֹ בְּמַדְבְּרָא וּשְׁרָא תַּמָן יִשְרָאֵל בְּלֵב מְיַיחֵד כָּל קְבֵיל טַוְורָא

ויסעו. וכבר נסעו מרפידים כאשר הראיתיך רבים כאלה:

ויחנו במדבר. הוא מדבר סיני הנזכר:

וטעם ויחן שם ישראל. אחר שאמר ויחנו במדבר כי ראשי המטות והזקנים חנו נגד ההר בעבור כבודם על כן הזכיר ויחן כי מועטים היו. כי כפי מעלתם עמדו ביום מתן תורה סביב הר סיני כאשר אפרש ורבינו שלמה אמר כי נגד ההר מזרח. והנה כתוב מנגד סביב לאוהל מועד יחנו שהוא מארבע הפאות כי כאשר יסעו הדגלים כן יחנו:

נגד ההר - הנזכר למעלה. תעבדון את האלהים על ההר הזה.

ויסעו מרפידים. ויבואו מדבר סיני. נסיעתם מרפידים היתה בכונת באם אל מדבר סיני, אשר שם הר האלהים, כי ידעו ששם יעבדוהו, כאמרו תעבדון את האלהים על ההר הזה:

ויסעו מרפידים. כלומר ביום הזה הוא ר"ח סיון, ויבאו מדבר סיני ויחנו שם, בו ביום וביום השני נעתקו וחנו כנגד ההר שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר. ומה שהזכיר לשון ויחן ולא אמר ויחנו למדך הכתוב מעלתם של ישראל שחנו כלם בלב אחד לקבל התורה, שכל מקום שנאמר ויחנו היו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת אבל כאן כתיב ויחן. ודרשו רז"ל ויחן שם ישראל נגד ההר ישראל סבא. והענין כי מפני שמצינו במסעות ויסעו בני ישראל מרעמסס ואחר כך ויסע מלאך האלהים כן מצינו בחניה ויחנו במדבר ואחר כך מיד ויחן שם ישראל ויהיה נגד ההר המכוון כנגד ההר והבן זה. ולפי הפשט טעם נגד ההר למזרחו של הר, בו ביום נאמר למשה כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, והזכיר האנשים והנשים באותן מצות שהן חייבות בהן ואמר להם אתם ראיתם אשר עשיתי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו', ויענו כל העם יחדו וגו'. ביום הג' וישב משה את דברי העם אל ה'. ביום ד' אמר לו לך אל העם וקדשתם היום ומחר ואמר כן על יום רביעי ויום חמישי והיו נכונים ליום השלישי של קדוש שהוא יום ששי לחדש והרי לך מבואר כי בששי בסיון נתנה תורה.

ודעת רז"ל שהתורה נתנה ביום שבת שכן דרשו במסכת שבת פרק אמר ר' עקיבא תנו רבנן בששה בסיון נתנו עשרת הדברות לישראל ר' יוסי אומר בשבעה בו אמר רבא לכולי עלמא בשבת נתנה תורה לישראל כתיב הכא (שמות כ׳:ח׳) זכור את יום השבת וכתיב התם (שם יג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום כי פליגי בקביעא דירחא רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא ורבנן סברי בשני בשבת איקבע ירחא, ואע"פ שרבי יוסי נמוקו עמו הלכה כרבנן דבתרי בשבא איקבע ירחא וכיון שכן ביום ראש חדש יום שני לבריאת עולם באו מדבר סיני למחרתו יום ג' נעתקו משם וחנו נגד ההר וצוה הקב"ה למשה מצות אזהרה וכתיב ויענו כל העם יחדו וגו'. יום רביעי וישב משה את דברי העם אל ה'. יום חמישי מצות פרישה והגבלה ואמר לו וקדשתם היום ומחר שהוא יום ששי והיו נכונים ליום השלישי הוא שלישי לקדוש והוא יום שבת ויום ששי בסיון, והא למדת כי בשבת נתנה התורה ומזה תקנו רבותינו ז"ל בתפלת שבת ישמח משה במתנת חלקו לפי שהתורה נתנה בשבת ע"י משה.

ויסעו מרפידים פרש״י נסיעתם מרפידים בתשובה אבל קודם נסיעתם מרפידים לא היו בתשובה, לקיים דברי רבותינו שנקרא שמה רפידים על שם שרפו ידיהם מן התורה.

ויחנו במדבר מקום הפקר כל הרוצה לקבל יבא ויקבל.

נגד ההר פרש״י למזרחו. אינו אומר בפרש״י במזרחו דאם כן היה משמע שעברו את ההר וחנו במזרחו, ואיך יתכן לומר שעברו את הר סיני קודם מתן תורה. אלא פרש״י למזרחו וה״ק ויחן שם ישראל נגד מזרחו של הר סיני, שהרי משנסעו מאיתם היו תמיד פניהם למזרח עד בואם אל ארץ מואב, כמו שפרש״י בפרשת מסעי. והוא שפרש״י כאן, וכל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח, והכי איתא במכילתין נגד ההר למזרחו של הר. ועל מה שפרש״י נגד - פנים, חז״ק הרי כתיב מנגד סביב לאהל מועד יחנו.

ויסעו מרפידים. קשה למה אחר המקדם, כי פסוק זה היה לו להקדים קודם פסוק שלפניו שאמר ״באו מדבר סיני״? ואולי שהוא על דרך אמרם (סנהדרין קה:) אהבה מקלקלת השורה להקדים המאחר, שלהיות כי הוא זה יום המקוה לבורא לתורה לעולם, לעליונים ולתחתונים, ומיום הבריאה והם יושבים ומצפים מתי יבואו בני ישראל מדבר סיני, לזה כשהגיעו שמה לא עצרו כח לספר סדר הדבר ותכף קדמה ההודעה באמרו ביום הזה באו וגו׳, הגיע חשוק ונחשק לחושק וחשוק, ושמחו שמים וארץ כי זה הוא תכלית הבריאה ותקותה, ואחר כך חזר הכתוב להודיע פרטן של דברים.

עוד ירצה בהעיר עוד אמרו ויבאו מדבר סיני, והלא כבר אמר בכתוב שלפניו ״באו מדבר סיני״. עוד צריך לדעת למה הצרך לומר ״ויחנו במדבר״, הלא מובן הוא הדבר כי במקום ביאתם חנו.

אכן כונת הכתוב הוא להקדים שלשה ענינים הם עקרי ההכנה לקבלת התורה, שבאמצעותם נתרצה ה׳ להנחילם נחלת שדי היא תורתנו הנעימה.

האחד הוא התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה. ולזה תמצא כי כל מקום שיזכירנה ה׳ לתורה ידקדק לומר לשון חוזק ואומץ, עד גדר שימית עצמו עליה, דכתיב (במדבר יט,יד) ״זאת התורה אדם כי ימות״ וגו׳ ודרשו ז״ל (שבת פג,ב) וכו׳. כמו כן רבותינו ז״ל ידקדקו בהזכרתה לומר ״עסק התורה״, ״השתדלות התורה״, ורבים כמוהו. ועין מה שפרשתי בספרי ״חפץ ה׳״ שחברתי על קצת ממסכתות הש״ס בקטנותי במאמר רבותינו ז״ל (שבת פח,ב) למימינים בה וכו׳, ותראה כי לא תושג ההשגה אלא בהתעצמות גדול. וכנגד זו אמר הכתוב ויסעו מרפידים, לא בא להודיע מקום שממנו נסעו, שאם כן היה לו להקדימו קודם תחנותם, אלא נתכון לומר שנסעו מבחינת רפיון ידים, כמו שמצינו שדרשו כן רבותינו ז״ל (סנהדרין קו,א) בפסוק (שמות יז,ח) ״וילחם עם ישראל ברפידים״ – ברפיון ידים, עד כאן. והן עתה נסעו מבחינה זו והכינו עצמם לעבד עבודת משא בנעם ה׳, והוא אמרו ויבאו מדבר סיני.

וענין שני הוא השפלות והענוה, כי אין דברי תורה מתקימין אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר, וכנגד זה אמר ויחנו במדבר, פרוש לשון שפלות וענוה כמדבר שהכל דורכים עליו.

וענין שלישי הוא בחינת יעוד חכמים בהתחברות בלב שלם ותמים, לא שיהיו בד בבד שעליהם אמר הכתוב (ירמיה נ:לו) ״חרב אל הבדים״ (ברכות סג,א), אלא יתועדו יחד ויחדדו זה לזה ויסבירו פנים זה לזה, וכנגד זה אמר ויחן שם ישראל לשון יחיד שנעשו כלן יחד כאיש אחד, והן עתה הם ראויים לקבלת התורה.

ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר. ראה כמה כפלים נכתבו כאן ומה היה המקרא חסר אם היה אומר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני נגד ההר, ולמה אמר תחילה ויחנו ואח"כ ויחן, תחילה אמר מדבר סיני ואח"כ אמר סתם במדבר, ותחילה קרא להר בשם סיני ואח"כ קראו סתם הר ונראה שכל זה ראיה שלא היו ישראל ראוין לקבלת התורה עד אשר יהיה שלום ביניהם בעלי אסופות נתנו מרועה אחד (קהלת יב יא) והתורה כל נתיבותיה שלום, כי מתוך פירוד הלבבות זה אוסר וזה מתיר ונמצא התורה כשתי תורות, זה"ש בחדש השלישי וגו' ביום הזה באו מדבר סיני. הורה שחודש זה שמזלו תאומים המורה על הדיבוק והאהבה שיחדיו יהיו תמים כתאומים זה לזה ואז יהיה שלום רב לאוהבי התורה, ויש בזה רמז ג"כ לב' הלוחות שהיו כתאומים יחדיו חמשה מול חמשה.

ואח"כ אמר ויסעו מרפידים. היינו מן המקום אשר היו שם בריב ומחלוקת כי המקום ההוא נקרא מסה ומריבה ורפידים אותיות פרידים כמו כשב כבש על שם הפירוד שהיה ביניהם ורז"ל (סנהדרין קו.) דרשוהו מלשון רף ידים, כי זה תלוי בזה כי ע"י הפירוד שהיה ביניהם רפו ידיהם מן התורה ועכשיו נסעו מרפידים מן המקום ההוא ר"ל הסיעו עצמם מן הפירוד ויבואו מדבר סיני. כי מקום זה גרם להם שהיו באגודה אחת כי בקשת הכבוד והשררה סבה לכל ריב ולכל נגע וע"י שראו שהר סיני הנמוך שבהרים הוא ההר חמד אלהים לשבתו, אז ראו שהקב"ה בוחר בענוים ועי"ז בחרו במדת ההכנעה וזהו סבת השלום לכך הוא מזכירם בלשון רבים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר, להורות שמצד המדבר עדיין היו חלוקים בדעתם ולא היו בלב אחד כאיש אחד עדיין, אך בבואם נגד ההר והוגד להם כי על הר זה ירד ה' אז ויחן ישראל היו בלב אחד כאיש אחד, אבל מתחילה קודם שבאו להר הזה בין בבואם אל תוך המדבר בין בחנייתם במדבר עדיין לא סרו ממחלוקתם עד שבאו נגד ההר כאמור, לפי ששמו מורה על ההפך דהיינו שנאה כארז"ל (שבת פט:) סיני שמשם ירדה שנאה לאומות כו' לכך אמר ויחן שם ישראל נגד ההר כי מהות ההר גרם השלום ולא שמו.

ויסעו מרפידים וגו׳. כ״ז מיותר. ומש״ה תניא במכילתא מה ביאתן למדבר סיני ע״מ לקבל תורה כך נסיעתן מרפידים ע״ד לקבל תורה. ועדיין יש להבין מאי נ״מ בזה שנסעו מרפידים עמ״כ. אלא מכאן יש ללמוד דכל דבר שבקדושה מה שהאדם מכין עצמו יותר לזה חל עליו יותר ההכשר לזה. וראיה מהא דאיתא פ׳ הפועלים גדולים מעשה חייא. דגדיל נישבי וצייד טביא ומאריך מגילתא לינוקי. ולכאורה כ״ז טורח בכדי והרי לקדושת המגילות סגי לקנות עורות מן השוק ולעבדן לשמה. אלא משום שרצה ר״ח להגדיל כח קדושת המגילות כדי שיהא בכחן לפעול בלב התינוקות בשפע יתירה. ע״כ הוחיל להקדיש פעולותיו לשם קדושה הרבה לפני השעה ההכרחית ע״פ דין שהוא העבוד. ולמד ר״ח ממקרא זה שהתחילו להכין עצמם לקבלת התורה מתחילת נסיעה מרפידים כדי שיהיו מוכשרים יותר למעמד הנבחר הלזה. וע׳ מש״כ להלן כ״ח ג׳. ובספר דברים י״ז י״ח:

ויחן שם ישראל נגד ההר. כ״מ דכתיב ישראל לחוד מורה על אנשים גדולי ערך. כמש״כ לעיל ה׳ ג׳. והודיע הכתוב שאף על גב דכל בני ישראל הגיעו לשם מכל מקום החכימו בסדר חנייתן שבני אדם גדולי הדעת חנו סמוך לההר. וכל העם ונשים וטף מאחוריהם ומצדדיהם. שהרי המחנה נתפשט הרבה:

ויסעו מרפידים. ר"ל שגם נסיעתם מרפידים היה ג"כ בו ביום, שעד עתה היו צריכים להיות ברפידים שהוא המסע העשירי, וכבר נזכר כי ברפידים לא היה להם מים וניתן להם מים מן הצור בחורב, כי ברפידים ששם רפו ידיהם מן התורה לא היה מקום מוכן לנס, רק חורב ששם עתידים לשאוב מי התורה ממעיני הישועה היה מוכן לנס המים, ובכל עת חנייתם ברפידים הובילו מים מחורב לרפידים שהיו סמוכים זל"ז, ובכ"ז לא נסעו מרפידים, והגם שמשה תקע אהלו בחורב כי לשם בא יתרו ובודאי גם רבים מישראל ישבו עמו כמ"ש ויעמוד העם על משה, וכן כל שואבי מים באו לשם בתמידות לקחת מים לצמאם, בכ"ז יצדק לאמר שרק ביום הזה באו מדבר סיני, כי ויסעו מרפידים, שעד עתה הגם שרובם באו למדבר סיני לא נסעו מרפידים, כי שם נשארו אהליהם ונשיהם וטפם, רק ביום הזה נסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, כי אז נסע הענן וכל המחנה לא קודם לכן, וגם בבואם למדבר סיני חנו שם שתי פעמים, כי רפידים היה במערב למדבר סיני, ושם היה הצור ששאבו ממנו מים, ותחלה נסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני בצד מערב ההר, ומן מערב ההר נסעו למזרחו, שעז"א ויחן שם ישראל נגד ההר שפי' חז"ל שהיה במזרחו של הר סיני, ועז"א תחלה ויחנו ואח"כ אמר ויחן, שבעוד שהיו במערב ההר לא התאחדו עדיין כאיש אחד, ואחר שבאו למזרח ההר שם התאחדו כאיש אחד כמ"ש חז"ל שזה היה הכנה לקבלת התורה, וגם אמר שחנו נגד ההר כי פתחי הבתים והעירות היו פתוחים תמיד למזרח וכמ"ש בתוספתא דמגלה פ"ג, וא"כ כאן שחנו במזרח ההר עשו הפתחים שיהיו נגד ההר, וא"כ שנו פתחי אהליהם שיהיו לצד מערב מפני כבוד ההר שיחנו נגדו:

ת דכתיב ויחן ישראל נגד ההר כאיש אחד:

א אינו ר"ל כל מקום שנאמר מנגד שהוא מזרח דהא כתיב מנגד סביב לאהל מועד יחנו ואין פירושו למזרח אלא ר"ל כל מקום שנאמר מנגד על פיאה מיוחדת שמלת מנגד מורה על הנוכח ונוכח האדם תמיד מורה על הפנים ומזרח נקרא פנים. רא"ם: