דברים לג, כח

בטח בדד. כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מפזרין ואין צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב:

עין יעקב. כמו (במדבר יא, ז) ועינו כעין הבדלח, כעין הברכה שברכם יעקב, לא כבדד שאמר ירמיה (ירמיה טו, יז) בדד ישבתי, אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב (בראשית מח, כא) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם:

יערפו. יטיפו:

אף שמיו יערפו טל. אף ברכתו של יצחק נוספת על ברכתו של יעקב (שם כז, כח) ויתן לך האלהים מטל השמים וגו':

וּשְׁרָא יִשְׂרָאֵל לְרָחְצָן בִּלְחוֹדוֹהִי כְּעֵין בִּרְכְּתָא דְבָרֵכִנוּן יַעֲקֹב אֲבוּהוֹן לְאַרְעָא עָבְדָא עִבוּר וַחֲמָר אַף שְׁמַיָא דְעִלָוֵיהוֹן יְשַׁ מְשֻׁנוּן בְּטַלָא

וּשְׁרוֹן יִשְרָאֵל לְרוֹחֲצָן מִן לְקַדְמִין כְּעֵין בִּרְכָתָא דְבָרְכִינוּן יַעֲקב אֲבוּהוֹן דְבִזְכוּתֵיהּ אַחֲסִין יַתְהוֹן אַרְעָא טַבְתָּא דְעַבְדָא עִבּוּר וַחֲמַר לְחוֹד שְׁמַיָא דְעִלַוֵיהוֹן דְסַיַין לְהוֹן טַלִין דְבִרְכָתָא וּמִטְרִין דְרַעֲוָא

וּשְׁרוֹן יִשְרָאֵל לְרוֹחֲצָן לְבִלְחוֹדֵיהוֹן מֵעֵין בִּרְכָתָא דְבָרִיךְ יַתְהוֹן יַעֲקב ^לְאַרְעָא עַבְדָא חֲמַר וּמְשַׁח אַף שְׁמַיָא דְאִית מֵעִילַוֵיהוֹן אִתְפַּקְדוּ לְמֵיחְתָהּ לְהוֹן טַלִין וּמִטְרִין:

עין יעקב. כל מי שיצא ממעין יעקב. וכן ומימי יהודה יצאו:

אל ארץ. כמו הארץ וכן והתפללו אל המקום הזה:

אף שמיו. שמי הארץ או ישראל והטעם כי תולדות הארץ להוציא דגן ותירוש אף השמים יתנו תמיד טלם ואין צורך להשקות:

וישכון ישראל בטח. כאמרו והארץ שקטה ממלחמה:

בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל. יהי רצון שלקץ הימין עין יעקב והוא האדון אשר אתם מבקשים אשר הוא עין ישראל בסוף ובעקב הכל וכן שמיו יערפו טל יביעו טל בשפע אל ארץ דגן ותירוש כי אמנם המשיח יערוף לקחי כטל שהכל שמחים בו וג"כ השמים יביעו טל בשפע אל ארץ דגן ותירוש. כמו שהיה הענין בששת ימי בראשית קודם חטא של אדם הראשון כי לא המטיר ואדם אין לעבוד ואיד יעלה והשקה באופן שבהיות הארץ מעצמה ארץ דגן ותירוש בבא עליה עריפת טל לברכה מספיק להתפרנס את יושביה שלא בצער כאשר היתה הכוונה שיתפרנס אדם הראשון קודם חטאו כאמרם ז"ל (פרק בתרא דכתובות) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת:

עין יעקב. ע"ד הפשט מי שיצא ממעין יעקב, וכן (ישעיהו מ״ח:א׳) וממי יהודה יצאו. ואמר אל ארץ, כמו בארץ, וכן (מלכים א ח׳:ל״ה) והתפללו אל המקום הזה. ומה שהזכיר יעקב בירושת הארץ לבאר כי להם לבדם נתנה הארץ הקדושה, כלומר לזרע יעקב בלבד, וזהו לשון עין יעקב ולא מצינו עין אברהם ויצחק אלא עין יעקב להוציא עשו וישמעאל. ומן הידוע כי ארבעה דברים הם שזכתה בהן אומה הישראלית ואלו הן, הנבואה והתורה וארץ ישראל ותחית המתים. ונראה לי להוכיחם ולבארם כלם מדברי משה שגלה על ארבעתם, ובכל פסוק ופסוק תמצא מבואר שהזכיר שם יעקב, להורות כי כלן לא נתנו אלא לזרע יעקב בלבד. הנבואה הוא שכתוב (דברים י״ח:ט״ו) נביא מקרבך מאחיך כמוני, אמר כמוני שאני מזרע יעקב, ולמדנו בזה שאין הנבואה מצויה אלא בזרעו של יעקב, כי מפני שהזכיר מאחיך ובני עשו נקראים אחים שנאמר (במדבר כ׳:י״ד) כה אמר אחיך ישראל, לכך הוצרך להוסיף כמוני למעט שאר האחים שהם עשו וישמעאל ולהוציאם מן הכלל, והא למדת שאין נבואה אלא בישראל. ומה שמצינו בלעם שהיה נביא באומות, מקרה הוא היה לו ולא עלה לאותה השגה אלא לכבודן של ישראל ולפי שעה ודרך מקרה, וכן הזכיר בלשון מקרה (שם כג) ויקר אלהים אל בלעם (שם) ויקר ה' אל בלעם, או מטעם שפירשו ז"ל כדי שלא יהא פתחון פה לאומות ליום הדין לומר לישראל נביאים ולנו אין נביאים, אלו היו לנו נביאים היינו חוזרין למוטב. התורה, הוא שכתוב תורה צוה לנו משה, והזכיר מיד קהלת יעקב כי לא נתנה התורה אלא לקהלת יעקב ואין מי שיזכה בה כי אם יעקב לבדו וכל המתקהל עמו. הארץ, הוא שהזכיר כאן עין יעקב אל ארץ, שלא נתנה הארץ למורשה אלא לזרע יעקב, ולא נתישבה מעולם אחר שנחרבה ולא תתישב לעם אחר. תחיית המתים, הוא שאמר אף שמיו יערפו טל, מלת שמיו חוזרת לעין יעקב ולמעלת זרעו של יעקב, ייחס לו השמים שהוא ערבות שעליו הזכיר למעלה רוכב שמים, ואמר יערפו טל, כי הטל שעתיד להחיות בו המתים הוא בערבות, ושאר האומות אינן זוכין לתחית המתים כי אם ישראל זרע יעקב, והוא שכתוב (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, וידוע כי מלת רבים ענינה על ישראל כענין שכתוב (אסתר ח׳:י״ז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כן דרשו רז"ל בספרי, א"ר סימאי (תהילים נ׳:ד׳) יקרא אל השמים מעל, זו נשמה, ואל הארץ זה הגוף, לדין עמו למי שהוא מדיין, לעמו, מכאן לתחית המתים לישראל, עד כאן. וכן מצינו ישעיה ע"ה שהתנבא על אומות העולם ואמר (ישעיהו כ״ו:י״ד) מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, וחזר והתנבא על ישראל ואמר (שם) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך, באר שאין תחית המתים אלא לישראל. ותדע לך כי כל ישראל יחיו בין רשעים בין צדיקים, צדיקים לקבל שכר ורשעים לקבל עונש, כי כיון שקיימו המצות או עברו עליהן בגוף ובנפש כן ראוין ליטול השכר או העונש בגוף ובנפש, וזהו שכתוב (דניאל י״ב:ב׳) אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, וזהו שאמר אסף (תהילים ע״ג:כ׳) בעיר צלמם תבזה, ומלת בעיר מקור כמו בהעיר, וכמוהו (ישעיה כג) לשמיד, שהוא כמו להשמיד, ותרגם יונתן היאך חילמא מן גבר דמתערא ליום דינא רבא באתער יתהון מבי קברהון ברגז דמותהון תבסר. וכן שנינו בברייתא, שלש כתות ליום הדין, אחת של צדיקים גמורים ואחת של רשעים גמורים ואחת של בינונים, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי עולם הבא, רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם, שנאמר (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות וגו'. והא למדת שיחיו אף הרשעים, והתחיה ההיא לרעתם כי יהיו נדונין בגוף ובנפש בגיהנם שהוא קבוע בארץ בשבעה מדורים שבו. ואומר שם בינונים מצפצפין ועולין, אבל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכלל עון פושעי ישראל בגופן, יורדין לגיהנם ונדונין שם שנים עשר חדש, לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתם תחת כפות רגלי הצדיקים. ומה שאמר גופן כלה מוכיח שהם יורדין שם לגיהנם בגוף ובנפש. וכדי לרמוז שאין תחית המתים אלא לישראל לפיכך הזכיר הכתוב טל, וסמך לו מיד אשריך ישראל. ודרשו רז"ל (דברים ל״ד:ב׳) עד הים האחרון, הראה לו הקב"ה למשה עד זמן תחית המתים שנאמר עד הים האחרון, אל תיקרי הים האחרון אלא היום האחרון.

וע"ד המדרש עין יעקב, כעין הברכה שברכן יעקב אביהם (בראשית מ״ח:כ״א) והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם.

אף שמיו יערפו טל. כנוי שמיו יחזור להקב"ה, וכן ויגרש, ויאמר. או יחזור הכנוי לישראל, כמי שתולה דבר קטן בגדול, ואמר כן למעלת ישראל, וכדעת האומרים כי ישראל עיקר המציאות. או יחזור אל הארץ, שהרי מצינו מלת ארץ בלשון זכר (שם יג) ולא נשא אותם הארץ וכן (ישעיהו ט׳:י״ח) נעתם ארץ, ושעור הכתוב, כי שמיו של ארץ כלומר השמים שהם כנגד הארץ הקדושה יערפו טל, כלומר יורידו טל של ברכה. ומלת יערפו כמו ירעפו.

עין יעקב זרע יעקב כמו ומימי יהודה יצאו יזל מים מדליו וזרעו על מים רבים הזרע נדמה למים כך פי׳ דונש [עין יעקב עניני יעקב].

וישכון ישראל בטח בדד. כל אותו שיהיה מעין יעקב כלו' מענין שלו כגון גירי צדק ישכנו לבטח ובדד שבשמחתכם לא יתערב זר וכן אמר בלעם הן עם לבדד ישכון אבל מינים ומלשינים ומוסרין ופורשין מדרכי צבור לא ישכנו עמהם שהרי זרע יעקב לא נאמר אלא עין יעקב:

וישכן ישראל בטח. אימתי? כשיהיה בדד, ומאמר ״וישכן״ נמשך עם מאמר שלמעלה ממנו שהוא ״ויאמר השמד״, שצוה ה׳ לישראל להשמיד כל נשמה מיושבי הארץ, ובזה ״וישכן ישראל בטח בדד״.

ואמרו עין יעקב, לומר שהגם שתהיה עינם אל ארץ דגן ותירוש, פרוש לאכול מפריה ולשבוע מטובה, אף על פי כן לא יבעטו כשלא יהיו יושבים מהעמים עמהם בארץ.

וישכון ישראל וגו׳. עתה מבאר אשר אין כאל ישורון בהנהגה פנימית של האומה ואמר שהם ישכונו בטח וגם בדד. ופי׳ בטח היא במנוחת הנפש באהבה בין אדם לחבירו ובלי התחרות עם שאר אוה״ע. ובדד הוא בלי התערבות יתירה עם אוה״ע בריעות והתחתנות אלא בדד מובדלים ומצוינים בפ״ע. ושתי מדות הללו המה עין יעקב. היינו מדתו ומבוקשו של יעקב שבניו יהיו כן. ופי׳ עין כמו לא יגרע מצדיק עינו דמשמעו מבוקשו של צדיק ונותן עין ע״ז [וזהו כוונת הגמ׳ מגילה די״ג ב׳ לא יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהיה ברחל זכתה ויצתה ממנה אסתר. הפי׳ מה שהי׳ תשוקתה של רחל נתקיימה בבניה. ופירש״י עיניו של הקב״ה דוחק] ומדת יעקב הי׳ אהבה לבני אדם ובלי התחרות בדרך הפלאה כמש״כ בס׳ בראשית ל״ב כ״ו והיה מדריך את בניו שיתנהגו כן כמש״כ שם ל״א מ״ו ומ״ט כ״ד ובכ״מ. וכן היה מדת יעקב להיות בדד כמש״כ שם ל״ג ט״ו י״ח ול״ז א׳ וביחוד ביארנו שם מ״ו ד׳ במקרא ויוסף ישית ידו על עיניך. והיא צורת האומה בכללה וכך רצונו של הקב״ה שיהנהגו ישראל כן כמש״כ לעיל בשירת האזינו בפסוק ה׳ בדד ינחנו. ואיתא בגמ׳ סנהדרין דק״ד איכה ישבה בדד אמר רבה אר״י אני אמרתי וישכון ישראל לבטח בדד וגו׳ עתה איכה ישבה בדד פי׳ רצונו של הקב״ה הי׳ שיהא ישראל בדד ואינם מעורבים עם אוה״ע בכבוד ובמנוחה עתה שקלקלו ולא שמרו צורתן ויתערבו בגוים נעשו בדד באופן אחר. היינו שאוה״ע בדלין מהם וזהו איכה ישבה בדד וגו׳ [וברבה שם איתא אין עין אלא נבואה כו׳. פי׳ דמדת בטח בדד מביאים לידי נבואה ורוה״ק משא״כ בהעדר המנוחה או התערבות עם אוה״ע מסלק רוה״ק מישראל]:

אל ארץ דגן ותירוש. באשר דשני דברים מכריחים להאומה להפר שתי מדות הללו. א׳ מחסור שבכל מדינה באיזה פרט עד שבע״כ מוכרחת לסחור עם אומה האחרת. ב׳ טבע האדם מצד שהוא מדיני. ע״כ נדרש הרבה לדבר המעורר למוסר להתגבר על הטבע כדי לשמור צורה הרוחנית ע״ז אמר אל ארץ דגן ותירוש. עיקר חיות האדם יש די הצורך בא״י ואמר אל ולא על דמ״מ אינו מועיל מה שיש דברים הכרחים להיות בדד אם לא בצרוף מדת עין יעקב לשמור צורת האומה. מש״ה כתיב דמדה זו מצטרף להועיל יחד עם ארץ דגן ותירוש. ונגד טבע האדם להיות מדיני כתיב אף שמיו יערפו טל. כבר נתבאר ריש פ׳ האזינו דשמים עיקר משמעו משפיע ובכלל זה המה גדולי ישראל המעוררים למוסר ומשפיעים להמון עם ה׳ דברים כבושים ודברי אגדה שמשולים לטל כמש״כ שם בפסוק תזל כטל אמרתי. והוא סיבה לשמירת צורתן להיות בדד. וכן לכל טוב הנהגה פנימית שמירת אהבה ושלום נמצא גם בזה אין כאל ישורון:

תורה אור וישכן ישראל כשתהיה במדרגת ישראל ותשבו בטח בארצכם הוא אשר השכין אתכם בדד עין יעקב השבטים יכונו בשם עין יעקב עד"ה (זכריה ג ט) על אבן אחת שבעה עינים, ותיבת וישכן יסוב גם על בדד, והוא כאלו כתוב וישכון בדד עין יעקב, שר"ל שנחלת כל שבט ושבט יגיע הכל מאתו יתברך. אל ארץ דגן ותירוש שהארץ תהיה מבורכת:

אף שמיו יערפו טל שנחלת כל השבטים תהיה טובה ומבורכת משמים שיערפו טל עליהם, והכל הוא מאתו יתברך. עד כאן דבר מגאולת מצרים וביאתם לארץ:

ת רצ"ל מלת בדד למה לי כיון דכתיב בטח דהא רש"י פירש לעיל בפ' האזינו ה' בדד ובטח וכו' וא"כ בדד נמי ל' בטח הוא. ומתרץ בדד דהכא פי' כל א' וא' וכו':

א שפירושו כדוגמת הבדולח וכתוארו אף כאן כדוגמת ברכת יעקב:

ב רצ"ל למה הוצרך הכתוב לומר שהברכה היא דוגמת ברכת יעקב דמשמע ולא כדוגמת ברכה אחרת. ל"פ לא כדוגמת ברכת ירמיה וכו':

ג פירוש לא ברכתו של יעקב לבד יתקיים בכם אלא אף ברכתו של יצחק דר"ל מאי אף כלומר הברכה הזאת היא מעין ברכת יעקב ואף מברכתו של יצחק שנאמר בה ויתן לך האלהים מטל השמים לכך מרמז ברכתו של יצחק בל' יערפו טל: