דברים לג, כז

מענה אלהי קדם. למעון, הם השחקים לאלהי קדם, שקדם לכל אלהים וברר לו שחקים לשבתו ומעונתו, ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים:

זרעת עולם. סיחון ועוג ומלכי כנען, שהיו תקפו וגבורתו של עולם, לפיכך על כרחם יחרדו ויזועו וכחם חלש מפניו לעולם אימת הגבוה על הנמוך, והוא שהכח והגבורה שלו בעזרך:

ויגרש מפניך אויב. ואמר לך השמד אותם:

מענה. כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה:

מְדוֹר אֱלָהָא דִי מִלְקַדְמִין בְּמֵימְרֵהּ אִתְעֲבֵד עָלְמָא וְתָרִיךְ מִקֳדָמָךְ סָנְאָה וַאֲמַר שֵׁצִי

מְדוֹרֵי דֶאֱלָהָא הֲוָה מִן לְקַדְמִין וּמִן תְּחוֹת אֶדְרַע גְבוּרְתֵּיהּ עַלְמָא סָבִיל דִיבוּדוֹר בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן וְיֵימַר בְּמֵימְרֵיהּ לִמְשֵׁיצְיָיא יַתְהוֹן

בִּמְעוֹנָה אַשְׁרֵי שְׁכִינְתֵּיהּ מִן לִקְדָמֵיהוֹן וּמִתְּחוֹת גְבוּרְתֵּיהּ הוּא מְדַבֵּר עַלְמָא וּטְרַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ לִמְשֵׁיצֵי יַתְהוֹן:

מעונה אלהי קדם. דע כי מעון כמו סוכה והעד ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ורבים כן והטע' כי מעונה שלך הוא אלהי קדם כמו עליון שמת מעונך. מעין אתה היית לנו. ולעול' המעון למעלה על החוסה בו והמקום למטה:

ומתחת זרועות. שיתמכו אותך:

וטעם עולם. שכן יהיו נצח ולא תחלשנה והמעון שלך לא יסור כי הוא אלהי קדם והטעם קדמון שאין לו ראשית ואחרית. וטעם ראשית ואחרית כנגד הנבראים והגאון אמר כי ומתחת פירוש ומתחת השם ולא פירש כלום:

אלהי קדם. אלוה קדמון וכל זולתו מחודש מאתו:

ומתחת זרועות עולם. ולמטה מן השמים הוא אלהי זרועות ומנהיגי הנמצאים העולמיים והם ההוויים ונפסדים הנופלים תחת הזמן כמו איכיות היסודות והטבע הזן והמגדל והמוליד והמצייר בצמחים ובבעלי חיים:

ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. והנה הוא גרש מפניך את האויב שהיה תושב הארץ ואמר לך השמד כי לא בחרבך ירשת ארץ באופן שתוכל לחשוב שבסור כחך באורך הזמן או בבא חליפתו יגברו האויבים כי אמנם הוא היה המגרשם ואיך יכנסו נגד רצונו:

מעונה אלהי קדם. השמים הם מעוניו של הקב"ה שהוא קודם לכל דבר

ומתחת זרועות עולם כלו' ומתחת השמים הוא מושל כמו בעליונים והוא תקפו וחזקו של עולם שהוא מושל של עולם מטה ומעלה.

ויגרש מפניך אויב כל אויביך מלפניו

ויאמר השמד ויאמר אלי השמד אויב שלך כמו שמצינו גבי עמלק שצוה תמחה את זכר עמלק וכן גבי כנעני לא תחיה כל נשמה. וישכון ישראל בטח בדד כל אותם שהם מעין יעקב שלו כלו' מעין שלו כגון גרי הצדק ישכנו לבטח ובדד שבשמחתם לא יתערב זר וכן אמר בלעם הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב אבל המינין והמלשינים והמוסרים והפורשים מדרכי צבור לא ישכנו עמהם שהם זרע יעקב לא נאמר אלא עין יעקב:

מעונה אלהי קדם. ע"ד הפשט יאמר מעונה שלך הוא אלהי קדם, כמו (תהילים צ״א:ט׳) עליון שמת מעונך, ולשון מעון כמו סכה, וכן (שם עו) ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון. ויש הפרש בין מעון למקום כי המעון לעולם למעלה על החוסה בו והמקום למטה.

ומתחת זרועות עולם. יש לך זרועות עולם שיסמכו. או יאמר, הקב"ה שהוא אלהי קדם הוא מעון העולם, כלומר סובל העליונים, ומתחת זרועות עולם שהוא סובל התחתונים גם כן, שהמציאות כלו הוא נשען עליו שכן כתיב (שם קד) נוטה שמים כיריעה, כלומר כיריעה הזו הפרוסה למעלה שהיא תלויה באויר ואינה נשענת על שום דבר בעולם, וכתיב (איוב כ״ו:ז׳) תולה ארץ על בלימה, כלומר על לא דבר אלא על כחו, וצריך שיבלום אדם את פיו שלא יוכל להשיג היאך זה, ולשון בלימה שהוא נדרש שתי תיבות תיבה אחת, ואם כן השמים והארץ נשענים על כחו יתעלה. וכן אמר הנביא (ישעיהו מ״ו:ד׳) אני עשיתי ואני אשא, כלומר אני עשיתי שמים וארץ ואני הנושא אותם. ומי שכח גדול כזה בידו יש לו כח לגרש מפניך האויב.

וע"ד הקבלה מעונה אלהי קדם, תוספת ה"א רומזת על מדת הדין, כי מעון מדת רחמים ומעונה מדת הדין, ומפני זה הזכיר משה כאן מעונה, ואמר במקום אחר (תהילים צ׳:א׳) ה' מעון אתה היית לנו, כי שם ידבר משה בתפלה ולכך הזכיר מעון שהוא רמז למדת רחמים, אבל כאן שהוצרך לרמוז על מדת הדין לגרש האויבים ולהשמידם, הזכיר מעונה בתוספת ה"א שהיא רמז לה"א ראשונה שבשם שהוא אלהי קדם, ומתחת זרועות שהם עולם, ומלת זרועות איננה סמוכה, ושעור הכתוב כן, ומתחת עד סוף הבנין שהיא מדת הדין, וזהו ויגרש מפניך אויב והיא המדה, ועל זה הזכיר לשון ויאמר שהוא מדת הדין, וזהו ויגרש מפניך אויב, ולא אמר וחרב גאותך אלא ואשר חרב גאותך, והוא מלשון מישור, כלומר וישור החרב גאותך, כי אין החרב גאותן של ישראל ח"ו כי ירושה לעשו היא, אבל הכונה מדת הדין, שהרי בשעה שישראל זכאין השמאל נעשית ימין, נמצאת למד כי משה רמז כל העשר בכאן כשם שרמזין בשירת הים בפסוק (שמות ט״ו:י״א) מי כמכה, רצה לרמוז עליהם שם בתחלת נבואתו, גם עתה בסוף נבואתו חתם בהן את התורה.

ומתחת זרעת עולם וכמו כן רוכב הוא זרועות עולם שהם מתחת והם יסודי עולם שסובלים כל העולם כמו הזרועות שסובלות המשא כלומר מושל בעליונים ובתחתונים והוא בעזרך.

ויגרש מפניך אויב עמלק סיחון ועוג ויאמר השמד תמחה את זכר עמלק, לא תחיה כל נשמה.

מעונה אלהי קדם. הוא שמים מעון של הקב"ה שהוא קדם הכל ומתחת זרועות עולם כלומר מתחת השמים הוא מושל כמו בעליונים והוא תקפו וכחו של עולם שהוא מושל בעליונים ובתחתונים:

ויגרש מפניך כל אויבך גרש מפניך ויאמר השמד ויאמר אליך השמד אויב שלך כמו שצוה גבי עמלק שצוה להשמידו שנאמר תמחה את זכר עמלק וכן בכנענים לא תחיה כל נשמה:

מענה אלהי קדם. עתה מבאר כח ישורון בענין הגנה ומלחמה עם אוה״ע. והקדים דישורון המה מענה של אלהי קדם וכנוי של אלהי קדם מבואר עפ״י מדרש ב״ר כ״פ מתחלה עלה בדעתו ית׳ להשכין שכינתו למטה אלא שעפ״י חטא אדם עלה לרקיע השני וע״י חטא קין עלה לרקיע השלישי וכן בדור אנוש והלאה עד שעלה לרקיע השביעי. ומשבא א״א התחיל להוריד וכן ביצחק ויעקב עד שנתנה תורה לישראל ואז אפילו הדור סוררים לשכון יה אלהים. ונמצא שמעת בריאת שו״א היה הרצון שיהא מעונתו בארץ מש״ה אמר הכתוב אשר ישורון המה מעונה של אלהי קדם שגם אז עלה במחשבה שיהא אומה ישראלית ובם יהא המעונה וכינה בלשון מעונה שמשמעו דירה קבועה אבל בלא ביתו ממש אלא כמו דר בקביעות שלא בביתו . וביאר עוד ומתחת זרועות עולם. לא מיבעי בשעה שישראל בא״י ובמלוכה בפ״ע. אלא אפי׳ בשעה שהם תחת מלכיות שהן המה זרועות עולם מ״מ השכינה שורה בישראל וכמש״כ בס׳ במדבר פ׳ מסעי עה״פ כי אני ה׳ שוכן בתוך ב״י. וזה גורם ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. בהשגחתו ית׳ לענין מלחמה מגרש מפניך אויב. ויש עתים שאומר ג״כ השמד והוא תלוי לפי צורך הישועה ולפי זכות של ישראל באותה שעה. ובש״ר פ׳ תצוה איתא ויגרש מפניך אויב זה המן. ויאמר השמד אלו בניו הרי מבואר שפירשו חז״ל זה המקרא על זמן הגלות והיינו מתחת זרועות עולם ובא המקרא הלז לבאר אשר אין כאל ישורון לענין הגנה מאוה״ע בין בשעת הצלחת ישראל בין בשעה שהמה לתחת:

תורה אור מענה. ר"ל מעונו ודירתו. אלהי קדם שהוא קדמון לכל דבר אשר נברא, וזולתו אף הזמן והמקום וכל שיש לו ציור בשכל הוא בראם, ולכן אין לצייר לעצמותו מעון ומדור, אלא שהוא מעון ומדור לכל בריאותיו אשר ברא, כאשר קראו חז"ל השי"ת בשם מקום מפני שהוא מקומו של העולם. ומתחת ר"ל כל שלמטה לאלהי קדם שהוא כל הבריאה. זרועות עולם. הם רק כלים שינהיג השי"ת בהם את העולם כענין הזרועות, שכל עולם הוא כלי לפעול בעולם שלמטה הימנו, ואף עולם השפל שם בו השי"ת את האדם, שע"י יתפעלו כל העולמות העליונים. והכל יתפעל רק מרצון ה' כאשר כל שיעשה האדם בזרועותיו הוא מתפעל מרצונו ורגשת נפשו. ויגרש מפניך אויב אף אויביך שברחו מעצמם, הוא גרשם, ויאמר השמד אלה שתשמידם בידך, הוא מפני שהוא אמר שישמדו עד"ה (תהלים לג ט) כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד:

ק שהפסוק הזה דבוק עם הקודם לו ופי' רוכב בגאותו שחקים שהם מעונה אלהי קדם ונקרא אלהי קדם במקום הזה להודיע הסבה שבחר לו השחקים לישיבתו מפני שהוא קדום לכל אלהים:

ר פי' ומתחתיו שוכנים כל בעלי זרוע כגון סיחון ועוג וכו' ומה שהוצרך להודיע שהם תחתיו הוא כדי להודעי חולשתם שאע"פ שהמה הגבורים מעולם מ"מ כיון שהם שוכנים תחתיו יחרדו ממנו כי לעולם אימת וכו' ומאחר שבעל הכח בעזרך הנה יגרש מפניך כל אויביך ויאמר לך השמד אותם. הרא"ם:

ש הוסיף מלת לך אחר ויאמר להודיע למי היתה האמירה וגם הוסיף מלת אותם אחר מלת השמד להודיענו שמלת השמד שב אל האויב האמור למעלה וכאלו אמר ויאמר לך השמד את האויב: