דברים לב, מג

הרנינו גוים עמו. לאותו הזמן ישבחו האמות את ישראל ראו מה שבחה של אמה זו שדבקו בהקדוש ברוך הוא בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו:

כי דם עבדיו יקום. שפיכות דמיהם כמשמעו:

ונקם ישיב לצריו. על הגזל ועל החמס, כענין שנאמר (יואל ד, יט) מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה, ואומר (עובדיה א, י) מחמס אחיך יעקב וגו':

וכפר אדמתו עמו. ויפיס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם ושעשה להם האויב:

וכפר. לשון רצוי ופיוס, כמו (בראשית לב, כא) אכפרה פניו, אניחניה לרגזיה:

וכפר אדמתו. ומה היא אדמתו, עמו. כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת, וכן הוא אומר (תהלים פה, ב) רצית ה' ארצך, במה רצית ארצך, שבת שבות יעקב:

בפנים אחרים היא נדרשת בספרי, ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דורש כלה כנגד ישראל, ור' נחמיה דורש כלה כנגד האמות. רבי יהודה דורשה כלפי ישראל. אמרתי אפאיהם כמו שפירשתי עד ולא ה' פעל כל זאת. כי גוי אבד עצות המה. אבדו תורתי שהיא להם עצה נכונה ואין בהם תבונה. להתבונן איכה ירדף אחד מן האמות אלף מהם אם לא כי צורם מכרם, כי לא כצורנו צורם, הכל כמו שפרשתי עד תכליתו. ור' נחמיה דורשה כלפי האמות כי גוי אבד עצות המה, כמו שפרשתי תחלה עד ואויבינו פלילים.

כי מגפן סדום גפנם. של אמות:

ומשדמת עמורה וגו'. ולא ישימו לבם לתלות הגדלה בי:

ענבמו ענבי רוש. הוא שאמר לולי כעס אויב אגור על ישראל להרעילם ולהמרירם, לפיכך אשכלות מררת למו להלעיט אותם על מה שעשו לבני.

חמת תנינם יינם. מוכן להשקותם על מה שעושין להם:

כמוס עמדי. אותו הכוס, שנאמר (תהלים עה, ט) כי כוס ביד ה' וגו':

לעת תמוט רגלם. כענין שנאמר (ישעיה כו, ו) תרמסנה רגל:

כי ידין ה' עמו. בלשון זה משמש כי ידין בלשון דהא, ואין ידין לשון יסורין, אלא כמו כי יריב את ריבם מיד עושקיהם, כי יראה כי אזלת יד וגו':

ואמר אי אלהימו. האויב יאמר אי אלהימו של ישראל, כמו שאמר טיטוס הרשע כשגדר את הפרכת, כענין שנאמר (מיכה ז, י) ותרא אויבתי ותכסה בושה האמרה אלי איו ה' אלהיך:

ראו עתה כי אני וגו'. אז יגלה הקדוש ברוך הוא ישועתו ויאמר ראו עתה כי אני אני הוא, מאתי באת עליהם הרעה, ומאתי תבא עליהם הטובה:

ואין מידי מציל. מי שיציל אתכם מן הרעה אשר אביא עליכם:

כי אשא אל שמים ידי. כמו כי נשאתי, תמיד אני משרה מקום שכינתי בשמים, כתרגומו אפלו חלש למעלה וגבור למטה, אימת העליון על התחתון, וכל שכן שגבור למעלה וחלש מלמטה:

ידי. מקום שכינתי, כמו (במדבר ב, יז) איש על ידו, והיה בידי להפרע מכם, אבל אמרתי שחי אנכי לעולם, איני ממהר לפרוע, לפי שיש לי שהות בדבר, כי אני חי לעולם, ובדורות אחרונים אני נפרע מהם, והיכולת בידי להפרע מן המתים ומן החיים מלך בשר ודם שהוא הולך למות, ממהר נקמתו להפרע בחייו, כי שמא ימות הוא או אויבו ונמצא שלא ראה נקמתו ממנו, אבל אני חי לעולם, ואם ימותו הם ואיני נפרע בחייהם, אפרע במותם:

אם שנותי ברק חרבי. הרבה "אם" יש שאינם תלויין, כשאשנן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי וכו', כמו שפרשתי למעלה:

שַׁבָּחוּ עַמְמַיָא עַמֵהּ אֲרֵי פֻּרְעֲנוּת עַבְדוֹהִי צַדִיקַיָא יִתְפְּרַע וּפֻרְעֲנוּת יָתֵיב לְסָנְאוֹהִי וִיכַפֵּר עַל אַרְעֵהּ וְעַל עַמֵהּ

שַׁבְּחוּ אוּמַיָא עַמֵיהּ בֵּית יִשְרָאֵל אֲרוּם אֲדַם עַבְדוֹי דְאִשְׁתַּיְדֵי הוּא פָּרְעוּ נְטַר וּנְקָמָה דְפוּרְעָנוּתָא יַחֲזוֹר עַל בַּעֲלֵי דְבָבוֹי וְהוּא בְּמֵימְרֵיהּ יְכַפֵּר עַל אַנְפֵּי אַרְעֵיהּ וְעַמֵיהּ

קַלְסוּ קֳדָמוֹי עַמָא שַׁבָּחוּ יָתֵיהּ עַמֵיהּ דְבֵית יִשְרָאֵל אֲרוּם עֶלְבּוֹן עַבְדוֹי צַדִיקַיָא הוּא תְבַע וְנִקְמָתָא יַחֲזִיר לְבַעֲלֵי דְבָבוֹי וּבְחוֹבֵי עַמָא לַקְיֵיהּ אַרְעָא וִיכַפֵּר עַל אַרְעֵיהּ וְעַל עַמֵיהּ:

הרנינו גוים עמו. אז ישבחוהו כאשר יקום השם דמם וי״א מגזרת ותעבור הרנה והטעם הכרוז והכריזו עליהם בכל מקום שיהיו:

וכפר אדמתו עמו. י״א שהוא חסר וי״ו והטעם וכפר אדמתו ועמו ובדרש כי הארץ תכפר בעד כמו גם הוא נכון בטעם רק אינו מטעם המקום ועוד כי האדמה ל' נקבה והה״א העד הנאמן ותחתיו התי״ו והנה איננו וכפרה. ולפי דעתי שפירושו שהעם יכפר על האדמה כי כן מצאנו אבנים שחקו מים גם נמצא כפור בלא מלת על כמו וחטאת אותו וכפרתהו והטעם כי ישראל יעשו נקמה בגוים והם יכפרו על ארץ ישראל בעבור הדם ששופך בה כמו ולארץ לא יכופר והוא דבר בטעם המקום. או פירוש וכפר כמו וטהר וכמו וכפרתהו וכן אמר יחזקאל על סוף המלחמות וטהרו את הארץ והנה ישראל יטהרוה:

הרנינו גוים - על עמו. כמו: הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים - והאמינו בו שהרי גבר עלינו חסדו - יותר משאר האומות. ולפיכך שבחוהו והאמינו בו ויגבר עליכם כמונו, אף כאן הרנינו ושבחוהו ועבדוהו וכן יעשה לכם אם תיראוהו ותעבדו אותו.

וכפר אדמתו עמו - יקנח דם עמו מן האדמה על ידי שפיכת דם אויבים. כדכתיב: ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו.

הרנינו גוים. אתם חצי ה' וחרבו שיכירו כולם כי ישר ה' ולא עולתה בו כאמרו ישמחו וירננו לאומים כי תשפוט עמים מישור:

עמו. והרנינו עמו שיתנו תודה וקול זמרה:

כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו. ורננת עמו תהיה על נקמת דם עבדיו ועל נקם שישיב לצריו בשביל מה שעשו לישראל דרך נקמה:

וכפר אדמתו. בהשמה מהם ממה שנעשה בה:

עמו. ויכפר ג"כ עמו מכל מה שעשו מחלול ה' וזולתו במה שסבלו בגלות באופן שישיב שכינתו בתוכם כאמרו יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון:

הרנינו גוים עמו. אז ישבחו האומות לישראל שהם עמו של הקב"ה ויאמרו אשרי העם שככה לו שהקב"ה נפרע מצריה' כדמפרש ואזיל

כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו שישפך דמם כמו ששפכו דמם של ישראל וזש"ה ידין בגוים מלא גויות שעתיד הקב"ה שיאמר לאומות למה שפכתם דמן של ישראל והם ירצו לכפור שלא עשו כך והקב"ה מראה להם מלבושיו שהוא מלא גויות פי' גופי הקדושים ולא יוכלו לכפור ואז ידין לכל אחד כדין שעשה לישראל וזהו שייסד הפייט התאזר בקדושים וכן בעקידה אל דמי לדמי גם בפורפירא מלא גויות:

וכפר אדמתו עמו. ישראל עמו יכפרו אדמתו של הקב"ה דכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו:

הרנינו גוים עמו. כי האומות ישבחו לישראל ויפצחו עליהם רנה כאשר החזיקו באמונתם הטובה ולא סרו מהדרך בזמן הגלות. או יהיה הרנינו מלשון הכרזה שיכריזו האומות עליהם בכל מקום שהן, כלשון (מלכים א כב) ויעבור הרנה.

כי דם עבדיו יקום. התנבא משה בכאן על הצרות והמקרים העתידים לעבור עלינו בגלותנו זה בשפיכות דמם של ישראל שיהרגום האומות, ובאבוד ממונם בגזל ובחמס שיעשו להן, וכענין שכתוב בזרעו של עשו (עובדיה) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם, ועל זה אמר כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו.

וכפר אדמתו עמו. פירוש אדמתו ועמו. ובמדרש וכפר אדמתו על עמו. ובסוף כתובות דרשו רז"ל וכפר אדמתו עמו, כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח, כתיב הכא וכפר אדמתו עמו, וכתיב התם (שמות כ׳:כ״א) מזבח אדמה תעשה לי. וזה היה מסוד יצירת האדם שבראו יתברך ממקום כפרתו, שכן כתיב בו (בראשית ב׳:ז׳) עפר מן האדמה, וזהו מעלת הארץ שהיא פלטין של מלך ונקראת ארץ ה' ונחלת ה', וכל שהוא חוצה לה נקראת בלשון הכתוב תוצאות ואהלי רשע, ובלשון רז"ל ארץ העמים, והנה היא טמאה ומטמאת מצד עפרה ואוירה, וכן אמרו בפרק קמא דגטין, ארץ העמים גזרו בה טומאה על גושה ועל אוירה, אבל סוריא על גושה גזרו על אוירה לא גזרו, וכבר הזכרתי מזה בפסוק (דברים ל״א:ט״ז) אלהי נכר הארץ.

וכפר אדמתו עמו. כלומר שתהיה הארץ מטוהרת מחללי האויבים, ולשון וכפר כמו וטהר, וכן כתיב (יחזקאל מג) וחטאת אותו וכפרתהו, וכתיב ביחזקאל (שם לט) וטהרו הארץ, ואמר זה על ישראל שהם יטהרו את הארץ בסוף המלחמות. ואמר ואין אלהים עמדי, כלומר אני אחד ואין אחר עמי, ואמר זה כנגד מה שאמרו האויבים יקומו ויעזרוכם, בלשון רבים, ולכך הוצרך לומר כי הוא יתברך אחד ואין אחר עמו. וממה שאמר אני אמית ואחיה אני הוא שהמתי את ישראל ואני אחיה אותם, מכאן דרשו רז"ל ענין תחיית המתים, וכן אמרו מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה ותחיה באחד, והוא כענין שכתוב (שמואל א ב) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. והכונה לרז"ל שאמרו מה מחיצה ורפואה באחד לפי שלא אמר הכתוב אמחץ ואני ארפא שהיה במשמע אמחץ לראובן וארפא לשמעון ומתוך ששנה ואמר מחצתי ירצה לומר אותו בעצמו שאמית אני אחייהו.

ודע כי רבים יתמהו וישאלו למה לא נזכר ענין תחיית המתים בתורה בפירוש כיון שהוא עקר גדול ופנה גדולה בתורה, וכמה פרשיות התורה יאריך בהן הכתוב ויכפול אותן ואין בהן צורך כל כך, ואם כן למה יקצר הכתוב בענין הזה וימסור עקר גדול לרמז מועט, ותשובת הדבר הוא הענין שכתבתי לך פעמים כי דרך התורה לקצר בענינים הנעלמים, וכל מה שהוא נעלם יותר יקצר בו הכתוב יותר ואין הדבור בו אלא ברמז ובקצרה, כי כן תמצא במעשה בראשית שקצר בענין האור הראשון והאריך ביום שלישי בבריאת האילנות והצמחים, וכן תמצא בדוד ע"ה שאחז הדרך הזה ודבר מן האור בקצרה, הוא שאמר (תהילים ק״ד:ב׳) עוטה אור כשלמה. וקצר גם כן במים העליונים והאריך במים התחתונים, קצר במים העליונים, הוא שאמר (שם) המקרה במים עליותיו, כי עליותיו שהם העולמות שברא קרה אותן בתוך המים, והאריך במים התחתונים, הוא שאמר (שם) תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים מן גערתך ינוסון וגו' יעלו הרים וגו' גבול שמת בל יעבורון וגו' המשלח מעינים בנחלים וגו'. זאת ועוד אחרת, שכל היעודים שבתורה הנאמרים על ידי משה אינן אלא יעודים גופניים שאפשר לבני אדם להעיד עליהם בזמן קרוב כדי לקבוע בלב אמתת נבואתו של משה ומתוך היעודים ההם הגופניים יתאמתו אצלם הענינים השכליים הנעלמים ולכך קצר בהם מתוך העלמתן, זה טעם העלמת ענין תחיית המתים. גם ענין העוה"ב שלא נזכר בתורה בפירוש גם כן מתוך העלמתו, כי התורה נתנה להמון, ודעת ההמון לא יכילו הענינים השכליים, וכן תמסור התורה אותם אל רמז קטן ודק, יעברו ההמון עליו והיחיד המשכיל יתעורר אליו. ואם תשכיל במלת סתר"ה רא"ו עת"ה כ"י, תמצא בו השם המיוחד רשום למפרע, ובא לרמוז על מדת הדין המתוחה על האומות בזמן הגאולה, והוא שהזכיר מיד ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי, ואמר אשכיר חצי מדם וחרבי וגו'.

ותמצא בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל שמונה עשר שמות בין בסדר בראשי תיבות ובסופן בין למפרע בראשי תיבות ובסופן. ומפני שזה הוא אחרון לכלן ראיתי לסדר כלן בכאן ולהעיר אותך עליהם, כי השמונה הם כסדר ארבעה בראשי תיבות וארבעה בסופי תיבות, ואלו הן (בראשית ב׳:א׳) יום הששי ויכלו השמים, (שם לח) יהודה הוציאוה ותשרף היא, (שמות ד׳:י״ד) ידבר הוא וגם הנה (דברים י״א:ב׳-ג׳) ידו החזקה וזרועו הנטויה, (בראשית י״ט:י״ג) את פני יהוה וישלחנו יהוה, (שמות ג׳:י״ג) לי מה שמו מה (דברים כ״ד:ה׳) נקי יהיה לביתו שנה , (שם ל) מי יעלה לנו השמימה . והעשרה הם למפרע, ובכל מקום שנזכר השם המיוחד למפרע הוא מדת הדין, ואלו הן (בראשית י״א:ט׳) הארץ ומשם הפיצם יהוה, כי נמתחה עליהם מדת הדין לפי שחטאו בקצוץ נטיעות, וכן (שם מד) ה מה וחמוריהם הם יצאו, כי נמתחה עליהם בחטא המכירה, וכן (שמות ד׳:ט״ז) העם והיה הוא יהיה, כי נמתחה על משה על הסרוב, וכן כתיב (שם) ויחר אף ה' במשה, וכן (שם) ארצה וישליכהו ארצה ויהי , כי אות המטה שנהפך לנחש היה בהפוך אותיות השם הגדול, וכן (שם טז) יהוה ונחנו מה כי , כי נמתחה כנגדם על שאלת הבשר, וכן התחיל הכתוב במדת הדין (שם) ובקר וראיתם את כבוד ה', וכן (שם כו) ה אחד ולירכתי המשכן ימה, כי השכינה שהיא מדת הדין היה במערב, וכן (במדבר א׳:נ״א) הלוים ובחנות המשכן יקימו, (שם) הלוים והזר הקרב יומת, נמתחה כנגדם שהיה הארון מכלה בהם, וכן (שם ה) היא וביד הכהן יהיו, נמתחה כנגד הסוטה אם נטמאה, וכן (שם יד) שמה וזרעו יורישנה והעמלקי , נמתחו כנגד ישראל בעון מרגלים והוצרכו לחזור לאחור דרך ים סוף, והוא שאמר (שם) כי על כן שבתם מאחרי ה', וכן בכאן סתרה ראו עתה כי , על שם שעתיד שתמתח מדת הדין כנגד האומות, והוא שהזכיר מיד אשכיר חצי מדם. השמונה שהם כסדר ויש בהם רמז למדת הרחמים והעשר שהם למפרע כלן מורים על מדת הדין, והנה הם בין כולן י"ח, והסימן בהם ח"י ה', וזה מבואר.

הרנינו גוים עמו לשון יללה כמו קומי רוני בלילה הלילו אותם גויים ששעבדו לישראל למה כי דם עבדיו יקום. ד״א הרנינו לשון שבח הרנינו גוים לפני הקב״ה ומי הם הגויים ישראל עמו שהרי דם עבדיו יקום. ד״א כל הגויים הרנינו והללו עמו של הקב״ה שהרי הוא נפרע מצריהם היינו כי דם עבדיו יקום.

וכפר לשון פיוס כמו אכפרה פניו.

אדמתו עמו יש תבות חסרות וי״ו בתחלתן כמו וחללה זונה שמש ירח עמד זבולה. אף כאן אדמתו עמו כמו אדמתו ועמו כלומר ירצה ויפייס אדמתו ועמו בהנקמו מאויביהם.

הרנינו גוים עמו. אז ישבחו הגוים עמו של הקב"ה ויאמרו אשרי העם שככה לו שהקב"ה נפרע מצריהם כדמפרש ואזיל. כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו שישפוך דמן כמו ששפכו דמן של ישראל זש"ה ידין בגוים מלא גויות שעתיד הקב"ה לו' לאומות למה שפכתן דמן של יש' כו"כ והם ירצו לכפור שלא עשו והקב"ה מראה להם מלבושיהם שצייר בהם כל הקדושים קצת נקדשו ובאיזה דין דנום להאומות ואז כשיראו מלבושיו שהוא מלא גויות פי' מלא גופות הצדיקים לא יוכלו לכפור ואז ידין לכל א' כמו שעשו לישראל וזהו שיסד הפייט התאזר בקדושים וכן בעקידה אל דומה לבי לדמי גם לפורפירך מלא גויות:

וכפר אדמתו עמו ישראל עמו כפרו אדמתו של הקב"ה דכתיב ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו וישראל ישפכו דמן של אומות כמו ששפכו דמן של ישראל דכתיב ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל וא"כ עמי יכפרו אדמתו ועוד כל המקראות של מעלה לישראל:

הרנינו גוים עמו. שישבחו הגוים את עמו של הק' ויאמרו אשרי העם שכה לו אשרי העם שה' אלהיו. שכך יש להם אחרית טוב. וכן הק' נפרע מצריהם ודם עבדיו יקום. ויקח נקמתם מכל הקמים עליהם:

ונקם ישיב לצריו. של עמו:

וכפר אדמתו. מכל חטא ועון עמו. אדמתו הוא עמו, שיכפר על עמו, ולכך אדמה מכופרת כיון שהעם מכופר, כמו למה נמות נגדך גם אנחנו גם אדמתינו, כי כשהעם מת האדמה מתה, וכשהעם מכופר ומטוהר האדמה מטוהרת ומכופרת, וזה יהיה לימות המשיח:

ויש לפר' מקראות הללו כי גוי אובד עצות המה על ישראל. שהיה להם לתת לב כשחוטאין איכה ירדוף אחד מן הגוים אלף מהם אם לא כי צורם מכרם בפשעיהם. והיה להם לחזור בתשובה לפניו, כי יודעים הם כי לא כצורינו צורם של גוים:

ואויבינו פלילים. ודיינים עלינו. והיה להם להבין כי בפשע יעקב כל זאת. והם לא עשו:

כי מגפן סדום גפנם. אלא מגפן סדום גפנם פורה לענה וראש, והאשכולות מרורות למו. כי חמת תנינים הדם יהיה להם ליין. שישתו כוס פורענות שהוא כמוס עמדי וחתום באוצרותי:

לי נקם. לי ליקח מהם נקמה:

לעת תמוט רגלם. שיגלו מארצם:

כי קרוב יום אידם. כדכתי' ואבדתם מהרה כי ידין ה' עמו. ולאחר שידין ה' עמו ויקח נקמתו מהם כמו שפי' למעלה ואזלה ומטה ידם:

ואפס עצור ועזוב. והאויב יתפאר בעצמו לומ' אי אלהימו. אז ארחם עליהם. כי לא אעשה עמהם כלה מפני כעס אויב. שאני יגור שלא יתן התפארת לו ולתרפותו כמו שפיר'. ואז אראה גבורתי על האויב ואנקום נקמת עמי ואכפר עליהם לימות המשיח:

הרנינו גוים עמו שירו גוים בעבור טוב שיבא לישראל כלומר בכו גוים בעבור הנקם שהקב"ה רוצה לעשות בכם בעבור מה שעשיתם לעמו ע"ד שישי ושמחי בת אדום כי ג' מיני פורעניות עשיתם לישראל א' הריגה ב' מסים וארנוניות וחוקים רעים וגזל. ג' לגרשם מארצם ולפי שהארץ לא ירצה לקבל דמם בעבור שקללה הקב"ה בעבור שפצתה את פיה לקחת דם קין לז"א שהקב"ה יכפר לאדמה בעבור עמו או ירצה וכפר אדמתו ולעמו ובכתובות דרשו וכפר אדמתו עמו כל הקבור בארן ישראל כאלו קבור תחת המזבח כתיב הכא וכפר אדמתו עמו וכתיב התם מזבח אדמה תעשה לי:

הרנינו גוים וגו׳. פרוש, כי בעשות ה׳ נקמה באויבי ישראל וירומם מדרגת ישראל, ירננו הגוים על עמו ישראל לשבחם ולרוממם, כאמרו (תהלים קמד:טו) ״אשרי העם״ וגו׳.

כי דם עבדיו יקום. ואמרו ״כי דם וגו׳ ונקם״ וגו׳ – פרוש, שלא דם לבד, אלא גם צריו אשר חרשו און לו ישיב ה׳ להם נקם שחשבו לעשות, על דרך אמרו (תהלים ז:יז) ״ישוב עמלו בראשו״.

וכפר אדמתו עמו. ואמרו ״וכפר אדמתו עמו״ הוא גמר הדברים שהתחיל לומר ״כי ידין ה׳ עמו״ וגו׳, וגמר אומר כי הנמצא עדין מהחטאים על ישראל תכפר עליהם הארץ אשר היתה לשמה ולחרפה שנים רבות, זה יהיה לכפרת עון עם ה׳.

הרנינו גוים עמו. שבחו והודו לישראל:

כי דם עבדיו יקום. שהרי אתם רואים כמה נוקם דם עבדיו שנשפכו בהריגה וכדומה:

ונקם ישיב לצריו. מי שעשה עמם רע ומיצר להם משיב ג״כ נקם:

וכפר אדמתו עמו. ומ״מ הרי אתם יודעים כמה דם ישראל נשפך גם בכם וכמה צרות סבלו ואע״ג שאותם האנשים והדורות ספו תמו מ״מ הרי האדמה לעולם עומדת ומהראוי היה אשר לארץ לא יכופר דם ישראל ששופך בה. אבל מכ״מ יכופר אדמתו ע״י עמו שישבו בקרבם בשלוה. וא״כ עליכם להרנין ולהודות לעם ה׳:

[מג] סיים מ"מ אחר שלא העניש בידים. והגוים נהגו בהם מנהג, הנה גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי:

הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום. ולא יתנהג עמהם שיענישם בהסתרת פנים כישראל רק ונקם ישיב בעצמו לצריו. ובזה וכפר בין אדמתו מה שעשו האומות לאדמת הקדש ובין עמו מה שעשו לעמו:

א לא על שפיכת דמים שכבר נאמר כי דם עבדיו יקום:

ב פי' אדמתו דהיינו עמו:

ג משמע דאין הפרש בין פירושו ובין פרש"י אלא בקרא כיגוי אובד עצות המה שרש"י פירש על העו"א ורבי יודא דורשו על ישראל אע"פ שהם מתחלפים בפירוש כי מגפן סדום גפנם שרש"י פירש שמעשיהם מעשה סדום ועמורה ורבי יודא דורש וכי מגפנם של סדום אתם או ממטע של עמורה והלא אתם ממטע קדוש מ"מ שניהם שוים שוהא כלפי ישראל אבל גבי אי אלהימו שרש"י פי' יאמר הקב"ה לישראל איה וכו' ורבי יודא דורש שיאמרו ישראל לעו"א י"ל שמה שכתב רש"י שדברי רבי יודא הם כפירושו ממש עד תכליתו חוץ מגוי אובד עצות המה אינו אאל על פירוש ואמר שרש"י ורבי יודא סוברים שאין ואמר דברי העו"א כדעת רבי נחמיה שפירש ואמר האויב שהוא טיטוס וכיוצא בו אבל לא על אלהימו דאם כן מאי רבי יודא דורשו כלפי ישראל דקאמר הא כלפי העו"א דורשו אבל על כל פנים אין דברי רש"י ור' יודא שוים לגמרי שהרי רש"י פירש ואמר ישראל. רא"ם:

ד פי' נתינת טעם הוא אלמעלה:

ה פירוש לפירושו דר' נחמיה שפירש קרא דכי ידין וגו' כי יריב את ריבם ויהיה פי' כי מלשון דהא ופי' למה אמר לי נקם ושלם לעו"א מפני שיריב ריבם של ישראל מיד עושקיהם:

ו דלפירוש רש"י יהיה פי' ראו שבידי להמית ולהחיות ולא כאותן ע"א שעבדתם אבל פירוש רבי נחמיה שפירש אי אלהימו קאי ארשע שיאמר לישראל אי אלהימו וגו' איך יאמר ראו עתה והבינו שבידי להמית ולהחיות ולכן הוסיף אז יגלה ישועתו שפי' תהפך מחשבות האויב ממה שהית' טרם הגלות ישועתו:

ז פירוש לעו"א:

ח פי' לישראל:

ט כלומר כבר נשואה היא ידי בשמים פירוש שתמיד אני משרה שכינתי וכו' אבל א"א לפרש מל' שבוע' כיון שכבר כתי' פורענויות אמת תנינים יינם וגו' ראו עתה וגו' ואם כן אמאי ישבע עכשיו אבל לפי פשוטו שפירש"י לעיל דקאי אישראל אתי שפיר שנשבע שינקום מהם וכן לרבי יודא אבל לר' נחמיה שמפרש כל הפ' כלפי עו"א א"א לפרש מל' שבועה: