דברים לב, לה

לי נקם ושלם. עמי נכון ומזמן פרענות נקם וישלם להם כמעשיהם, הנקם ישלם להם גמולם ויש מפרשים ושלם, שם דבר, כמו ושלום, והיא מגזרת והדבר אין בהם (ירמיה ה, יג), כמו והדבור. ואימתי אשלם להם:

לעת תמוט רגלם. כשתתום זכות אבותם שהן סמוכין עליו:

כי קרוב יום אידם. משארצה להביא עליהם יום אידם קרוב ומזמן לפני להביא על ידי שלוחים הרבה:

וחש עתדות למו. ומהר יבואו העתידות להם:

וחש. כמו (ישעיה ה, יט) ימהר יחישה עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה להיות השירה הזאת לעד, כשתבא עליהם הפרענות, ידעו שאני הודעתים מראש. מכאן ואלך העיד עליהם דברי תנחומין שיבואו עליהם ככלות הפרענות ככל אשר אמר למעלה (ל, א ג) והיה כי יבאו עליך וגו' כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו':

קֳדָמַי פֻּרְעֲנוּתָא וַאֲנָא אֲשַׁלֵם לְעִדָן דְיִגְלוּן מֵאַרְעֲהוֹן אֲרֵי קָרִיב יוֹם תְּבָרְהוֹן וּמַבַּע דְעָתִיד לְהוֹן

קֳדָמַי פּוּרְעֲנוּתָא וַאֲנָא אַשְׁלִים לְעִדָן דְתִימוֹט רַגְלֵיהוֹן לְגָלוּתָא אֲרוּם קָרִיב לְמֵיתֵי יוֹם תְּבַרְהוֹן וּמִבְעָא בִּישָׁתָא דִמְעַתְּדָא לְהוֹן

דִידִי הוּא נִקְמָתָא וַאֲנָא הוּא דִמְשַׁלֵם לְעִדָן דְתָמִיט רַגְלֵיהוֹן דְצַדִיקַיָא אֲרוּם קָרִיב הוּא יוֹמָא תְבָרֵיהוֹן דְרַשִׁיעַיָא וְאֵשָׁתָא דִגְהִנָם עֲתִידָא לְהוֹן וּמְזַרֵז וּמַיְיתֵי פּוּרְעֲנוּתָא עֲלֵיהוֹן:

כי לי נקם ושלם לנקום נקמת ישראל מידם ולי שלם לשלם להם כפעלם שכחשו בי לעת תמוט רגלם כשתתמלא סאתם כענין כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו טז) ור"א אמר (אבן עזרא על דברים ל״ב:ל״ה) שטעמו וגם רשע ליום רעה (משלי טז ד) והוא סוד גדול:

לי נקם ושלם. שם כמו הלא את הקטר והטעם לי הנקם ולי השלם לשלם להם כמעשיהם:

לעת תמוט רגלם. והטעם שיפלו ולא יוכלו לעמוד:

וטעם לעת. כמו וגם רשע ליום רעה והוא סוד גדול:

כי קרוב. ואל יחשבו כי הנקמה תהיה בזרעם:

וחש עתידות למו. וחש כל אחד מהם מהעתידות כמו בנות צעדה או חש יום עתידות והראשון נכון ומלת חש מהשניים:

וטעם עתידות. הרעות העתידות לבא עליהם:

ושלם - תשלום. שם דבר. כמו וְהַדִּבֵּר אין בהם. וְהַקִּטֵּר בירמיה.

לעת תמוט רגלם - של עובדי גלולים ליום מועד צרתם הקבוע להם.

וחש עתידות למו - בעתה אחישנה. צרה לעובדי כוכבים, גאולה לישראל.

עתידות - מה שנתנבאו עליהם הנביאים מאז.

לי נקם. עלי מוטל להשיב נקם לצרי:

ושלם. וגם כן תשלום מדה כנגד מדה:

לעת תמוט רגלם. כשתתמלא סאתם ונפלו ונשברו:

לי נקם ושלם. עלי הוא לעשות נקמה בהם ולשלם להם תשלומי רע ושלם שם דבר כמו ושלום:

לעת תמוט רגלם. כשתגיע העת שתתמוטט רגלם ואשלם להם הפורענות:

כי קרוב יום אידם. ומזומן בידי להביאו עליהם:

וחש עתידות למו. הפורענות העתידות לבא עליהם בעתם אחיש אותם כד"א בעתה אחישנה. ואימתי יהיה האות הזה כי ידין ה' עמו כשידין ה' דין עמו ויקח נקמתו ודינו מהם:

לי נקם ושלם עלי לעשות נקמה ותשלומין מישראל.

וחש עתדת למו מצינו לשון זכר נופל על לשון נקבה כי יהיה נערה בתולה והיה העיר הקרובה אך בגורל יחלק את הארץ ועוד הרבה.

לי נקם ושלם. עלי להביא ולעשות נקמה ולשלם תשלומי רע ושלם שם דבר כמו שלום:

לעת תמוט רגלם. כשתגיע העת שתתמוטט רגליהם אשלם להם הפורענות:

כי קרוב יום אידם ומזומן בידי להביאו עליהם. וחש עתידות למו הפורעניות העתידות לבוא עליהם בעתם אחיש אותם כד"א בעתה אחישנה ואימתי יהיה האות הזה כי ידין ה' עמו כשידין ה' דין עמו ויקח נקמתו ודינו ממנו ועל עבדיו יתנחם ועל ישראל יתנחם במה שהרגיזו לפניו. ואפס עצור ועזוב שאין בהם עוצר כח ואין להם מי שיעזרם והוא כמו עזוב תעזוב עמו וי"מ עצור שהוא עצור בבתים ועזוב המקנה שהוא עזוב בשדה ואפס כמו אפס כסף. ואמר האויב אי אלהימו שהיו עובדין בזמן שבהמ"ק קיים. אשר חלב זבחימו יאכלו. בזמן הקרבת הקרבנות ישתו יין נסיכם שהיו מנסכים על גבי המזבח. יקומו ויעזרכם כל אלוהות שעבדתם יהי עליכם סתרה הקב"ה אלהיכם:

לי נקם. עלי לעשות הנקמה מהם:

ושילם. התשלום רע שלהם עלי לשלמו. ושילם כמו שם דבר כמו שילום:

לעת תמוט רגלם. של אומות העולם שיבא הפורענות עליהם, עלי להביאו כשיגיע העת:

כי קרוב יום אידם. ומזומן בידי להביאו:

וחש עתידות למו. ובמהירות אחיש בעתם את הפורענות העתידות לבא להם. ומתי זה?:

לי נקם ושלם. יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (עבודה זרה ג:) שלעתיד לבא יוציא השם חמה מנרתיקה, הרשעים נדונים בה ולהטה אותם, והצדיקים מתרפאין בה. והוא אמרו ״לי נקם ושלם״, פרוש, נקם לרשעים, ושלם שכר טוב לצדיקים.

לעת תמוט רגלם. הוא סוד מאמר (סוטה מט.) ״עקבות משיחא״, והוא ברורי ניצוצי רגלי ס״מ כשתמוט רגלם של עושי רשעה, ותגמר ממה שנגע בה מדבר המעמיד, כידוע ליודעי חן.

כי קרוב יום אידם, וגו׳. הוא מאמר הנביא (צפניה א:ז) ״כי קרוב יום ה׳״ וגו׳.

וחש עתידות למו. הם הנחמות העתידות, כשישתלמו עושי רשעה תכף ימהר לקים הבטחות העתידות לצדיקים.

לי נקם. יש לי חמה לנקום היינו לעשות להם כמו שעשו וזה נקרא נקמה:

ושלם. במה שא״א לעשות מכוין כמו שעשו יש תשלומין בא״א ועי׳ להלן מ״א:

כי קרוב יום אידם. היינו רק שבעים שנה:

וחש עתידות למו. עוד זאת כשיגיע עונשם העתיד למו לא יהי׳ נמשך הרבה שנים כדרך הטבע שלא נמהר כ״ב חרבן אומה נוראה שלטת כ״כ. אבל לא כן מפלת הכשדים שבן לילה הי׳ שבר בלטשצר וכוס בבל חשה להיות בשלמות:

[לד] ומ"מ אף שלא אענישנו בפועל:

לי נקם ותשלומין להם ע"י הסתרת פנים לבד:

לעת תמוט רגלם. מעצמם כשאין משגיח עליהם כי קרוב יום אידם:

ד ר"ל איך נופל לשון לי על הקב"ה דלי משמע שיבא אליו מזולתו וזה לא יתכן לומר גבי הקב"ה דמאין יבא לי הרי כבר הכל ביד הקב"ה הוא ל"פ לי כמו עמי:

ה ורצונו בזה שלא תקשי וכי יש ממשות בנקמה דכתי' לי נקם ושילם דהיינו פירוש עמי דמשמע שיש ממשות בה:

ו ופי' לי הנקם והשלם שאנקם מהם ואשלם להם כפעלם:

ז רצונו בה להביא ראיה אף שלא כתיב בוי"ו שהוא שם דבר אפ"ה יכול להיות פירושו כמ"ש שם והדבר:

ח פי' האי לעת תמוט רגלם על ושלם לחודיה קאי ולא על נקם כי פורעניות הנקמה לעולם הוא נכון ומזומן עמו:

ט ר"ל מה דכתיב כי קרוב וגו' הרי עכשיו כשהוכיחן משה עדיין לא חטאו וגם הוא בעצמו תולה בזכות אבות ועדיין זכות אבות במקומה עומדת מאי כי קרוב וגו':