דברים לב, ג

כי שם ה' אקרא. הרי כי משמש בלשון כאשר, כמו (ויקרא כג) כי תבאו אל הארץ, כשאקרא ואזכיר שם ה', אתם הבו גדל לאלהינו וברכו שמו מכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד מלכותו אחר ברכה שבמקדש:

אֲרֵי בִּשְׁמָא דַיְיָ אֲנָא מְצַלֵי הָבוּ רְבוּתָא קֳדָם אֱלָהָנָא

וַוי לְהוֹן לְרַשִׁיעַיָא דִמְדַכְרִין שְׁמָא קַדִישָׁא בְּגִידוּפִין אֲרוּם משֶׁה דַהֲוָה רַבְּהוֹן דְיִשְרָאֵל לָא הֲוָה אֶפְשַׁר לֵיהּ לְמִדְכַּר יַת שְׁמָא קַדִישָׁא עַד דַהֲוָה מְחַנִיךְ פּוּמֵיהּ בְּרֵישׁ שִׁירָתָא בִּתְמַנְיָין וְחַמְשָׁא אָתִין דְהִינוּן עַשְרִין וְחַד מִלִין וּמִן בָּתַר כְּדֵין אָמַר אֲרוּם בִּשְׁמָא דַיְיָ אֲנָא מְצַלֵי וְאַתּוּן עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל הָבוּ אִיקַר וּרְבוּתָא קֳדָם אֱלָהָנָא

אָמַר משֶׁה נְבִיָא וַוי לְהוֹן לְרַשִׁיעַיָא דְמַדְכְּרִין שְׁמָא קַדִישָׁא בְּגָדִיפִין אֲרוּם לְחָד מִן מַלְאֲכֵי מְרוֹמָא לֵית אֶפְשַׁר לְמִידְכְּרָא שְׁמָא מְפָרָשָׁא עַד זְמַן דְאִינוּן אָמְרִין קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ תְּלַת זִימְנִין וּמִנְהוֹן יַלִיף משֶׁה וְלָא הֲוָה מַדְכַּר שְׁמָא מְפָרַשׁ עַד זְמַן דַהֲוָה מַחֲנִיךְ פּוּמֵיהּ בְּעֶשְרִין וַחֲדָא מִילִין דְאִינוּן תַּמְנִין וְחַמְשָׁא אָתִין וְכֵן הוּא מְפָרַשׁ וַאֲמַר הַאֲזִינוּ הַשָׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה כִּי שֵׁם יְיָ אָמַר משֶׁה נְבִיָא בִּשְׁמָא דַיְיָ אֲנָא מְצַלֵי וְאַתּוּן עַמָא יִשְרָאֵל הָבוּ יְקַר וְתוּשְׁבַּחְתָּא וּרְבוּ רוֹמְמוּ לֵאלָהָא:

הבו גודל. שב אל השמים והארץ כמו שאמר השמים מספרים כבוד אל כאשר פירשתיו וכן יהללוהו שמים וארץ:

כי שם ה' אקרא - כאשר אספר לכם גבורות שעשה לכם הקב"ה והטובות שגמל לכם וגם שהוא צדיק במה שיעשה לכם, גם אתם הבו גודל לאלהינו - היו מודים על האמת.

כי שם ה' אקרא. הנה קורא שם ה' הוא המתפלל כאמרו קראתי שמך ה' מבור תחתיות וכן ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם. אמר א"כ כאשר אתפלל על קבוץ גליות באמרי כנשר יעיר קנו ועל ביאת המשיח באמרי ה' בדד ינחנו ובסוף השירה באמרי הריננו גוים עמו אתם שידעתם גדלו במופתים שכליים מבוארים בתורתו.

הבו גודל לאלהינו. אל תיחסו אליו השתנות על מה שיסופר בשירה מהעתידות לישראל ושיהפך לכם לאויב כי ידעתם במופתי תורתו שהוא

כי שם ה' אקרא מכאן שמתפללין על עצירת גשמים. דבר אחר עלי עשב כי שם ה' אקרא. מכאן שמברכין על כל מין ומין כדאיתא בברכות:

הבו גודל לאלהינו. ידבר עם השמים והארץ, או עם ישראל שיודו להקב"ה על נפלאותיו וחסדיו שעשה עמהם.

כי שם ה׳ אקרא לעיל קאי אתם שמים וארץ וד׳ רוחות העולם וכל אשר בכם צריכין אתם לידע ליתן גודל ושבח להקב״ה כשאזכיר שמו בקריאת התורה וכן הוא אומר הללוהו שמים וארץ, ואומר השמים מספרים כבוד אל וגו', שהרי בה אתם מתקיימים כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ובשם זה שאני קורא נבראתם כי יש בו ד׳ אותיות יו״ד ה״א וא״ו ה״א, והם עושים שש תיבות כנגד ד׳ רוחות והשמים וארץ שנבראו בו.

כי שם ה׳ אקרא מתורגם בתרגום ירושלמי אמר משה נביאה וי לכון רשיעיא דמדכרין שמיה דקודשא ארום לית אפשר לחד מן מלאכי מרומא למדכר שמא מפרשא עד זמן דאינון אמרין, קק״ק תלת זימני ומנהון יליף משה דלא הוה מדכר שמא מפרשא עד זמן דהוה מחנך פומיה בעשרים וחד מלין דאינון תמנין וחמש אתין, פי׳ מן האזינו עד הזכרת ה׳ יש כ״א תיבות מן פ״ה אותיות והכי איתא בספרי: אמר משה די לי שאהיה אחר שבעה מלאכים פי׳ הם מזכירין את השם אחר שלש תיבות קדוש קדוש קדוש ודי לי אחר ז׳ מהם כלומר להזכיר השם אחר ז׳ פעמים שלש תיבות שהם כ״א תיבות והם התיבות שמן האזינו עד הזכרת השם. לפיכך תקנו חכמים עשרים ואחת תיבות בקדושה שבכל יום קודם הזכרת השם וזהו סדרן: נקדש שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום וכן כתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה׳ וכו'. ובקדושת יוצר שבת שמונים וחמש אותיות וזהו פרטן נקדישך ונעריצך כסוד שיח שרפי קדש המקדישים שמך בקדש ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר קק״ק, וכן במוסף אין לנו להזכיר את השם קודם פ״ה אותיות וזהו סדר הקריאה ופרט הכתיבה: כתר יתנו לך המוני מעלה עם עמך קבוצי מטה יחד קדושה לך ישלשו ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר קק״ק.

כי שם ה' אקרא. באותן ד' רוחות אספר שבחו ואותן ד' רוחות שבעולם ושמים וארץ הבו גודל לאלהינו כן צריכים אתם ליתן שבח והודאה להקב"ה על אמרת התורה שבה אתם מתקיימין שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וכשם שהם מועילים כך לקחי ואמרתי נותנת מרפא וחיים לעולם ומהאזינו עד שם זה דכי שם ה' אקרא יש כ"א תיבות וא"כ אין לומר נקדש את שמך אלא נקדש שמך בלא את שאם אנו או' את יהיו כ"ב אותיות עד השם נקדישך ולא לו' בו ולא שיח ולא את ולא כן אלא כך אנו אומרים נקדישך ונעריצך בסוד שכל שרפי קדש המקדישין שמך בקדש ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר קק"ק ה' צבאות ואז תמצא כ"א תיבות עד השם לא פחות ולא יותר ואי קשייא מכתר יתנו לך שאנו מזכירין ה' לאחר ל' תיבות נ"ל דכיון דאתייהיב רשות אתייהיב כמו שמתרץ תלמודא דפריך והא איכא ברוך ברוך אופנים הוא דקאמרי ליה ואב"א כיון דאתייהיב רשותא אתייהיב:

כי שם ה' אקרא. ואספר שבחו. ואתם ארב' רוחות עולם ושמים וארץ הבו גודל לאלהינו. שאתם בריותיו ובכם ניכר כחו וגדולתו. וצריכים אתם ליתן לו גודל ושבח על קריאת שמו והתורה שבה אתם מקיימים. וכשם שאתם מועילין לעולם כך ליקוחי ואמרתי נותנת חיים לעולם. וכשם שהמטר צריך לעולם ואין העולם מתקיים בלא מטר כך אין העולם מתקיים בלא תורה. דכתי' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמ'. ושמים וארץ וארבע רוחות ממונים ליפרע מעוברי התורה להעציר ממטר ומפירות ולהמטיר עליהם אש וגופרית ולהביא ברכה ועושר למקיימיה. וזהו גידול שאתם נותנים לו. שאתם פורעים ממכעיסיו ונתנין שכר לעובדיו. ורבותינו דרשו מכאן בששומע הזכרת הש' צריך שיאמר ברוך שם כבוד מלכותו:

כי שם ה׳ אקרא. הכונה כי הדבר אשר אליו יכון במאמריו הוא שם ה׳, על דרך אמרם זכרונם לברכה (זוהר ח״ג צח:) כל התורה כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ועליה הוא אומר ״יערף כמטר לקחי״ שהיא התורה שהיא שמו יתברך, ופרוש ״אקרא״ מלשון יקר.

עוד רמז, שהגם שתלה להם עסק התורה בטל ומטר, לא תהיה הכונה בלמוד על זה, אלא לקרות בספר תורת ה׳, והוא אמרו ״כי״, פרוש, יהיה טעם ״שם ה׳ אקרא״ פרוש, לקרות בתורתו שהיא שמו יתברך כדי שיתן גודל לאלהינו, וזו תקרא תורה לשמה לגדל ולפאר שם כבודו. ואמרו ״אקרא״ הוא מה שיעשה כל אחד מהם, או על דרך אמרם זכרונם לברכה (תיקוני זוהר תיקון סט דף קיב.) שנפשות כל עוסקי תורה הם ניצוצי משה, ולא דור המדבר לבד אלא עד סוף כל הדורות כל העוסק בתורה כרוך הוא במשה, ולזה כנה עסק התורה של ישראל אליו ואמר ״אקרא״, והבן:

עוד ירצה אמרו ״כי שם ה׳״ וגו׳ נתינת טעם להנאמר אחר כך שהוא ״הבו גדל לאלהינו״, והוא על דרך מה שאמרו זכרונם לברכה (שוחר טוב כט, יב) בפסוק (תהלים כב, ד) ״יושב תהלות ישראל״ שלא ישב ה׳ על כסא התהלות עד שאמרו צבא השמים ״ברוך ה׳ אלהי ישראל״, ולא היה לו נחת רוח כשאמרו לו אלהי שמים וארץ ואלהי המלאכים. ולזה בא דברו הטוב כאן ואמר הבו גדל ומעלה לדבר זה שאינו חפץ לקרא אלא אלהינו, והוא אמרו ״לאלהינו״, כי באמצעות שקוראים בתורה שהוא שם ה׳, והוא אמרו ״כי שם ה׳ אקרא״, בזה כשמשבחין העליונים ואומרים ״ברוך ה׳ אלהי ישראל״ שבח זה יש בו גדלה ושבח, מה שאין כן כשאין ישראל עוסקים בתורה ואומרים המלאכים ״ברוך ה׳ אלהי ישראל״ שבח זה גרוע מאד מטה מטה וישתקע הדבר, שהרי הם מכחישים חס ושלום כשאין עוסקין בתורתו שבאמצעותה יחס אלהותו עלינו. ורבותינו זכרונם לברכה דרשו הרבה דרשות (ספרי) וכפטיש וגו׳.

כי שם ה׳ אקרא. שהוא מהוה הכל:

הבו גודל לאלהינו. המשגיח בפרטות עלינו ישראל כמש״כ בביאור פסוק שמע ישראל ה׳ אלהינו. דמשמעו דה׳ שהוא המהוה הכל הוא משגיח עלינו בהנהגת הליכות עולם הטבע שלנו. ע״כ אמר דעליכם השמים והארץ להיות נחתים מפני כבודו ית׳ לבטל רצונם ותשוקתם להשפיע כפי טבע היצירה אשר יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק. וכן כל המשפיעים יש להם תשוקה להשפיע. אבל הבו גודל לאלהינו מבלי להשפיע כי אם עפ״י השגחתו ית׳ לפי מעשי בני אדם עפ״י התורה זהו פשוטו של מקרא של שמים וארץ. אבל בגמ׳ תענית ד״ז פירש יערוף כמטר לקחי לענין למוד התורה וע״ש. ובברכות דכ״ב וכן בירו׳ שם פ׳ ז׳ למדו מדכתיב כי שם ה׳ אקרא שחייבין לברך ברה״ת לפניה. וא״כ אינו מתפרש כ״ז הדבור לשמים וארץ המשפיעים ומושפעים ברכות הטבע אלא הבינו עוד משמעות בשמים וארץ. והיינו ת״ח וזקני הדור מכונים בשם שמים המשפיעים כח רוחני בישראל וההמון המקבלים מכונים בשם ארץ. וכבר הראנו לדעת בס׳ ויקרא כ״ו י״ז עה״פ ושברתי את גאון עוזכם ונתתי את שמיכם כברזל וגו׳ שגם שם הבינו חז״ל משמעות שמים וארץ ת״ח והמון. וא״כ יהיה ביאור הענין שהזהיר את השמים והמה ת״ח שישמעו. וכמו שביארנו בפ׳ וילך שצוה משה להקהיל ביחוד לזקני ישראל ות״ח שבדור:

ואדברה. המה הלכות קבועות:

ותשמע הארץ אמרי פי. כאשר ישמעו ת״ח עומק הלכות ויהיו יגעים להאזין ולהקשיב אזי ימצאו המה דברים להשמיע להמון העם אמרי פי היינו דברים כבושים ונוחים אשר יהיו דבריהם בנחת נשמעים:

יערוף כמטר לקחי. למוד הלכות המכונה בשם לקחי. יערוף כמטר. כי בשעה שהאדם הולך והמטר סוחף הרי כופף ראשו כדי שיהי׳ המטר טורד על העורף ולא על הפנים. כך העמל בהלכות נדרש שיהא ראשו כפוף כשור לעול וכחמור למשא. ואח״כ תזל כטל אמרתי יהא זוכה להזיל דברים כבושים מתקבלים על לב הבריות כטל:

כשעירים עלי דשא. חוזר ללימוד לקחי שיהא כמטר היורד בחזקה על דשא הגדולים ובשעת שטיפת הגשם המה נכרעים אל האדמה ונראים כמתקלקלים ומ״מ היא עיקר גידולם. כך התורה בעמלה מתשת כח האדם אבל זהו עיקר גידולו ואין התורה מתקיימת אלא בזה האופן. ומש״ה נקראת מלחמתה של תורה דכהולכי מלחמה. ע״מ כן נכנסים שיהיה כמה מהם נזוקים והרבה נחלשים מרוב זהירות ועבודה כך הוגי תורה כמה מהם נחלים ונתשים אבל היוצא בשלום מן המלחמה מוצא שכרו משלם:

וכרביבים עלי עשב. הטל מלחלח בנחת את עשב הדק ומרבהו. כך אמרי פי היינו דברי תוכחה הנאמרים בהמון מתקבלים בנחת ומרכך לבבם. והקדים למוד הלכות ללמוד הנוח כטל דכ״ז שלא השתקע האדם בעמל תורה המכונה לקחי אין לו להזיל עניני דרוש הנאמרים כטל באשר שנוח לטעות ולהטעות בהם :

כי שם ה׳ אקרא. שהרי דברי נאמרים בברכה בשם ה׳ לפניה ע״כ יש בה כח להתברך בפיכם דהברכה היא תועלת להצלחת הלימוד:

הבו גודל לאלהינו. ואתם ענו אמן כפרש״י ברכות דכ״ב. ובזה מתגדל כח הברכה ומוספת בה תועלת שהרי עניית אמן מגוף הברכה היא כפרש״י שם דמ״ז א׳ והכי אי׳ בירו׳:

תורה אור כי שם יבאר שלא יקרא אותם להיות תומכי התורה כי התורה קודמת במעלה ובזמן מכללות הבריאה כמ"ש (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז וגו' עד לא עשה ארץ וחוצות וגו' בהכינו שמים שם אני וגו' וכל הענין שם באריכות. והתורה היא שמותיו של השי"ת וכמו שהשם הניתן לדבר (אם איננו שם הסכמי) יגדור בו תוכן הדבר כן התורה תתן להבין מציאות ה' ומדותיו ורק שיבקש מהשמים וארץ ומבני ישראל הגדולים והקטנים שיתפרסם על ידם, שהשי"ת הוא מנהיג העולם בפרטיות, ואף שחק נתן אל הטבע ולא יעבור, אבל הוא עלת כל העלות וסבת כל הסבות, ומנהיג גם בחקות הטבע לשלם לאיש איש כדרכיו וכמעלליו. וז"ש כי שם ה' אקרא (הקריאה יורה תמיד על הפרסום) כי באמת הוא בא לפרסם את התורה שהיא שם ה' כנ"ל. ובזה אינם יכולים להיות לעזר ולמסעד כי זה נראה רק מעצמות התורה ולא ע"י מקיימי התורה, אבל הבו גדל לאלהינו שם אלהים מורה על השגחתו וממשלתו בכל הכחות הטבעים וזה הענין הוא בידכם לגדל ולפרסם כי אם ישמרו ישראל התורה אז ה' ישכון בתוכם, ועין בעין יראה השגחתו עליהם ויתפרסם בכל הארץ שה' הוא האלהים. כמ"ש (שמות לג טו) ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, וכמ"ש (דברים ד) מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ולהפך אם לא יקיימו התורה אז לא ישכון ביניהם, ויסתיר פניו מהם ולא תראה השגחתו ויאמרו כי יתנהג הכל עפ"י הטבע, ואל השמים והארץ יאמר בשם ה' כשישמרו ישראל התורה אז ישפיעו להם כל טוב בהפלגה רבה עד שיראו כל עמי הארץ כי הנהגת הטבע היא ביד ה', ואם יעזבו ישראל את התורה וה' יסתיר פניו מהם, ויתראה כאלו לא ישגיח ה' עליהם, וגם ישראל בעצמם יאמרו כן כמ"ש על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות עכ"ז יהיו חקות הטבע להם בענין נפלא שכל שהוא נוגע ליסרם ולהביאם לתשובה יהיה בענין נפלא עד שיבין כל מבין כי ה' פעל כל אלה ולא יד הטבע עשתה זאת, ולהפך ישמרו חקות הטבע אותם בענין נפלא הרחק מאד מטבע הנהוג מכליון ואבדון, כדי שיבינו בני ישראל שה' שוכן בתוכם רק שהסתיר פנים מהם ועי"ז ישובו בתשובה שלמה ואז יתגדל שמו הגדול:

י דא"א לפרש שהוא נתינת טעם אש למעל':

כ וא"ת דלמא עניית אמן. ותו מנליה לפרש במקדש דלמא במדינה נמי. וי"ל הואיל דכתיב הבו גודל ואמן לאו גדולה היא אלא האמנת דברי המברך וכתיב נמי כי שם ה' אקרא משמע שם של ד' באותיותיו ואסור להזכיר השם של ד' בגבולין כי אם במקדש היו מזכירים השם באותיותיו: