דברים לב, ב

יערף כמטר לקחי. זו היא העדות שתעידו שאני אומר בפניכם, תורה נתתי לישראל שהיא חיים לעולם כמטר זה שהוא חיים לעולם, כאשר יערפו השמים טל ומטר:

יערף. לשון נטיפה וכן (לקמן לג, כח) יערפו טל, (תהלים סה, יב) ירעפון דשן:

תזל כטל. שהכל שמחים בו, לפי שהמטר יש שהן עצבים, כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין:

כשעירם. לשון (תהלים קמח, ח) רוח סערה, כתרגומו כרוחי מטרא מה הרוחות הללו מחזיקים את העשבים ומגדלין אותם, אף דברי תורה מחזיקין את לומדיהן ומגדלין אותם:

וכרביבים. טפי מטר ונראה לי על שם שיורה כחץ נקרא רביב, כמה דאת אמר (בראשית כא) רובה קשת:

דשא. אדברי"ץ עטיפת הארץ מכסה בירק:

עשב. קלח אחד קרוי עשב, וכל מין ומין לעצמו קרוי עשב:

יְבַסַם כְּמִטְרָא אוּלְפָּנִי יִתְקַבַּל כְּטַלָא מֵימְרִי כְּרוּחֵי מִטְרָא דְנָשְׁבִין עַל דִתְאָה וְכִרְסִיסֵי מַלְקוֹשָׁא דִי עַל עִשְׂבָּא

יִנְקוֹף עַל מְרוֹדַיָא הֵיךְ מִטְרָא סַפְּחָא אוּלְפָנִי וְתִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא עַל מְקַבְּלֵי אוּלְפָנָא הֵיךְ טַלָא מְמַלְלֵי דִילִי כִּרְבִיעִית רוּחֵי מִיטְרָא דְמִינַתְבִין עַל דִתְאִין בְּיֶרַח מַרְחֶשְׁוָון וְכַרְסִיסִין לְקוֹשִׁין דִמְרַוִוין צִמְחוֹנֵי אַרְעָא בְּיַרְחָא דְנִיסָן

יְבַסֵם עַל בְּנֵי יִשְרָאֵל כְּמִטְרָא אוּלְפַן אוֹרַיְיתִי תְקַבֵּיל עֲלֵיהוֹן בְּרַעֲוָא כְּטַלָא מֵימַר פּוּמִי כְּרוּחַיָא דִמְנַשְׁבִין עַל עִשְבָּא וְכַרְסִיסֵי דְמַלְקוֹשָׁא דְנַחְתִין וּמְרַוַיָן צִמְחָא דְאַרְעָא בְּיַרְחָא דְנִיסָן:

ואמר יערף כמטר לקחי כי מה שלקח מן השמים ואמרתו על הארץ יערף על ישראל ותזל עליהם כטל כי שם ה' אקרא בשמים הבו גדל לאלהינו בארץ ועם כל ישראל ידבר וכן אבן יהושע רמז על הארץ הזאת כי משם רועה אבן ישראל וכבר פירשתיו (בראשית מט כד) וכן אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת ה' היתה זאת וגו' (תהלים קיח כב כג) ועל כן אמר יהושע (יהושע כד כז) האבן הזאת תהיה בנו לעדה וכן כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים וגו' (זכריה ג ט) והמשכיל יבין:

יערף. מגזרת יערף מזבחותם כטעם ירד:

לקחי. מה שיקח אחד ממנו כטעם למוד וכן כי לקח טוב:

כשעירם. הנכון בעיני שהם דקים:

וכרביבים. מגזרת רב ושניהם שמות התאר והעד כי עשב חזק מדשא. וי״א כי שעירים מגזרת שער ואחרים אמרו מגזרת סערת ה' ואם הוא בשי״ן וכן וישתער עליו כמו ויסתער עליו גם יתכן שאין לו אח במקרא והנה הטעם כפול כדרך כל הנבואות לחזוק ועיקר הטעם שהתפלל משה שיהיו דבריו כטל וכמטר שלא ישובו ריקם כי אם הרוו את הארץ כי כן כתוב והטע' שיכנסו דבריו בלבו' השומעי' כמעשה הגשם על הארץ להולידה ולהצמיחה:

יערף כמטר - אם תקבלו דברי תוכחתי יועילו לכם כמטר.

יערוף כמטר לקחי. הנה תורתי היא תערוף ותבא בשטף כמטר למבינים המוכנים לקבל מבוע מקור חכמה:

תזל כטל אמרתי. ונותנת ג"כ כפי הנגלה ממנה איזו ידיעה להדיוטות שעם היותה מועטת היא טובה מאד כטל באופן שהיא כשעירים עלי דשא שהמשכילים יביטו נפלאות ממנה.

וכרביבים עלי עשב. שגם ההדיוטות יקנו בה איזה מדע להכיר בו בוראם באופן מה. א"כ אתם ישראל שקבלתם אותה:

יערף ב' במס'. דין. ואידך יערוף מזבחותם ישודד מצבותם. זכה ולמד תורה כמו משה, נעשית לו סם חיים. והיינו יערוף כמטר. ותרגום אונקלוס יערוף, יבסם. לא זכה שלמד שלא לשמה נעשית לו סם המות. והיינו יערוף, מזבחותם. שהוא ל' עריפה. כמו וערפו שם את העגלה:

לקחי ג' במס'. דין. ואידך לקחי נא לי פת לחם. זך לקחי. הכא משתעי בתורה, שאין לקח אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. וזהו שאמרו אם אין קמח אין תורה:

יערף כמטר לקחי מתי זך לקחי. לקחי לי פת לחם, וזהו קמח, אם יש קמח יש תורה:

לקחי בגימ' קמח:

כטל ב' במס'. תזל כטל. אהיה כטל לישראל. לומר שהתורה היא כטל, לישראל דוקא. אבל לעו"ג בהפך, כדכתיב ראה ויתר גוים, שמסיני התיר וכו':

כמטר כטל. כשעירים. כרביבים. ד' מרות כנגד ד' מדות בלומדים. וכן ביד כל אחד ואחד מישראל ד' פעמים. כדאי' בעירובין גבי כיצד סדר המשנה: וכרביבים עלי עשב:

יערוף כמטר לקחי. לשון הזלה וירידה, כמו (דברים ל״ג:כ״ח) יערפו טל, כלומר ירד כמטר למודו. יתפלל משה בכאן שיהיו דבריו נשמעים ונקבעים בלב השומעים. וענין לקחי מה שלקחתי וקבלתי מלמעלה, יתחנן בהן שיעשו דבריו פעולה בהם כפעולת המטר הפועל בארץ והמועיל בה והולידה והצמיחה. ולשון כשעירים רוחות, מענין רוח סערה, בחלוף סמ"ך בשי"ן, כלשון (דניאל יא) וישתער עליו, וזהו דעת אונקלוס שתרגם כרוחי מטרא מנשבין על דתאה, כי הרוחות יחזקו הדשאים.

או יש לפרש כשעירים המטר הדק, עלי דשא, הוא המתחיל לצמוח. וכרביבים, הוא המטר הגדול, עלי עשב הם העשבים שצמיחתן גדולה, ויהיה כשעירים כאלו הוא בצד"י, מלשון צעיר, וכמוהו (דברים ל״ג:י״ט) ושפוני טמוני חול, שהוא כמו וצפוני בצד"י.

ובמדרש יערוף כמטר תזל כטל, מה המטר חיים לעולם אף דברי תורה כן, ומה טל הכל שמחים בו אף דברי תורה כן.

יערף כמטר לקחי דברים שאני אומר לכם אינם דברים בטלים אלא כשם שהמטר יורד ואין הנאתו וטיבו נכרין ונראין וסוף שמגדל פירות, אף כך לקחי ואמרתי. ד״א לשון תפלה הוא יהי רצון שלא ישובו דברי ריקם אלא יעשו פירות בלבות השומעים כמעשה המטר והטל בארץ להולידה ולהצמיחה. הזכיר כאן ד׳ רוחות העולם כשם שהעיד עליהם שמים וארץ כך העיד עליהם ארבע רוחות העולם שאם ישמרו התורה ינשבו להם רוחות טובות.

יערף כמטר זהו רוח מערבי שבא מעורפו של עולם ודרכו להביא מטר.

תזל כטל רוח צפוני שהיא נוחה כטל.

כשעירם רוח דרומית שמשתערת כשעירים.

וכרביבים רוח מזרחית שמרבה זרעים ומגדלת צמחים. והם מנשבות בכל יום רוח מזרחית בבוקר ורוח דרומית בחצי היום רוח מערבית בתחלת הלילה ורוח צפונית בחצי הלילה בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה רוח דרומית למפרע, מערבית לעולם קשה מזרחית לעולם יפה.

יערף כמטר לקחי. יטיף. כמו ושחקים ירעפו טל. והזכיר כאן ארבע רוחות העולם. יערף כמטר זוהי רוח מערבי שבא מערפו של עולם ודרכו להביא מטר:

תזל כטל. זהו רוח צפונית שהיא נוחה כטל:

כשעירים. זהו רוח דרומית שמשתערת בשעירים:

כרביבים. זהו רוח מזרחית שמרבה זרעים ומגדל צמחים. ולפיכך מדבר לשמים ולארץ תחילה שהם עדים ואמר לעדים שישמעו הדברים:

יערף כמטר לקחי. פרוש, על דרך אמרם זכרונם לברכה (אבות ג,יז) ״אם אין קמח אין תורה״ וכו׳, יכון הכתוב במאמר זה כי כמו שה׳ נותן מטר לזון ולפרנס, כמו כן צריכין הם ללמוד תורה, וזה שיעור הכתוב: יטיף כמו שאני מטיף המטר לקחי, וכאלו אמר ״יערף לקחי כמטר״, שאין הקדוש ברוך הוא שואל מהאדם ללמוד תורה עד שמכין לו כדי פרנסתו, וממוצא דבר אתה למד שאם לא יטיפו מפיהם טיפי תורה אין חפץ ה׳ לתת מטר. והוא מה שפרשנו במאמר התנא (אבות ג,יז) ״אם אין קמח אין תורה״ פרוש, אם ראית שאין קמח דע שאין תורה. וטעם שכנה ללמוד תורה לשון זה ״יערף״, לדמות למעשה המטר שהוא מטיף.

עוד ירמז כי כדרך שהמטר מניעתו תסובב מיתה להאדם, כמו כן מניעת התורה תערפנו, על דרך אמרו (ישעיה א:יט-כ) ״אם תאבו וגו׳ ואם תמאנו וגו׳ חרב״ וגו׳. וכפל לומר במלות שונות ״לקחי אמרתי״, כנגד שני תורות – תורה שבכתב ותורה שבעל פה. כנגד תורה שבכתב אמר ״לקחי״ שה׳ נתנה מידו ליד משה כתובה באצבע אלהים, והגם שלא נתן אלא עשרת הדברות, בהם כלולים כל מה שכתוב בספר התורה כמאמרם זכרונם לברכה (זוהר חלק ב צג:). וכנגד תורה שבעל פה אמר ״אמרתי״ שהם דברים שנמסרו במאמר פה אל פה. וכנה לתורה שבכתב מטר ולתורה שבעל פה טל, לפי שהתורה שבכתב היא העקר ויסוד כל דבר, ותורה שבעל פה הם תקונים ודקדוקים שאינם מפרשים בה אלא נרמזים, והוא ענין שלקח הכתוב בדמיונה שדמה תורה שבכתב למטר שהוא יסוד ועקר הכל, ותורה שבעל פה לטל שהוא תקון והעמדה מה שעשה המטר כמו שהיא תורה שבעל פה לתורה שבכתב.

עוד ירצה על דרך אמרם אנשי אמת (באר היטב או״ח סי׳ רל״ח בשם האריז״ל) כי מצות עסק תורה שבכתב אינה אלא ביום ולא בלילה, וכן אמרו בבריתא (מדרש שוחר טוב יט, ז) שמשה באותן ארבעים יום שהיה אצל ה׳ היה מכיר בין היום ללילה מהלמוד שהיה ה׳ מלמדו, כשהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה, ויש טעם בדבר שאין למוד מקרא בלילה.

ולזה כנה תורה שבכתב למטר, שאינו תמיד אלא בימות הגשמים אבל לא בימות החמה, וצא ולמד מה שארע לרבא (תענית כד:) על שהטריח להוריד גשמים שלא בעתם, כמו כן המקרא הוא דוקא בזמנו המגבל לו יום ולא לילה. ודמה תורה שבעל פה לטל, כמו שהטל לא מפסיק קיץ וחרף יומם ולילה, כמו כן תורה שבעל פה אין לך זמן שאינו זמנה, ואל תקשה שהטל יפריחנו השמש כי אין המניעה מצד הטל:

כשעירם וגו׳. יתבאר על דרך אמרם בבריתא (מדרש משלי י׳): אמר רבי ישמעאל, כשמעמידין את האדם בדין, אם יש בידו מקרא שואלין ממנו למה לא שנה, ואם יש בידו משנה שואלין ממנו תלמוד, וכן על זה הדרך. הנה מעומק דברי הבריתא מוכיחים הדברים שמי שיש בידו מקרא אין שואלין ממנו מעשה מרכבה, אלא מדרגה אחת כפי יכלתו יותר ממה שטרח, שעליו היה לטרוח גדר למעלה מזו. והוא אומר ״כשעירם וגו׳ וכרביבים״ וגו׳, פרוש, כשעור שימטיר ה׳ טפין קטנים על הדשא שהוא קטן, וכרביבים שהם טפין גדולים ועבים עלי עשב שהוא גדול שיכול לסבול, כדמיון זה מצוות התורה כל אחד כפי כח שיכול להשיג. ויש בזה להקל ולהחמיר: להקל על מי שאינו יכול להשיג יותר, ולהחמיר על מי שיכול הרבה, ששואלין ממנו הכל ואפלו מעשה מרכבה.

יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. נ"ל על דרך ששמעתי פירוש על פסוק אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים לו ז) על פי הירושלמי (מכות ב ו) שאלו לנבואה חוטא מה יעשה ויתכפר השיבה הנפש החוטאת תמות, שאלו לתורה חוטא מה יעשה ויתכפר השיבה יביא קרבן ויתכפר, שאלו להקב"ה חוטא מה יעשה ויתכפר השיב יעשה תשובה ויתכפר שנאמר (תהלים כה ח) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. וא"כ מתוך דברי הנבואה אין תשועה לאדם החוטא, ומתוך תשובת התורה אין תשועה לבהמה, שעל כל פנים תלך למיתה לכפרת עון האדם, אבל מתוך תשובת הקב"ה שאמר יעשה תשובה ויתכפר הנה בזה מצא תשועה לשניהם לאדם ולבהמה לכך נאמר אדם ובהמה תושיע ה'.

ועל זה האופן יתבארו פסוקים הללו, על פי המדרש שמסיק בילקוט (האזינו לב תתקמב) הסתכלו בשמים שמא שינו מדתם כו' ותשמע הארץ הסתכלו בארץ שמא שנתה מדתה כו' וענין שינוי המדה באדם הוא המשנה רצון בוראו ויוצא מגדר התורה והמצוה, ע"כ אמר אח"כ שאם תשנו מדתכם הנה כפי דעת הנבואה והתורה א"א להפטר מן ההריגה או לאדם, או לבהמה, אבל אמרת ה' צרופה לפטור אדם ובהמה מן ההריגה והחוטא ישוב אל ה' ורפא לו זה"ש יערוף כמטר לקחי. ואמרו רז"ל (תענית ז.) אין עריפה אלא הריגה שנאמר (דברים כא ד) וערפו שם את העגלה. ולקחי כינוי לתורה ולנבואה כי התורה נקראת לקח טוב וכן הנבואה לקוחה מאתו ית' ואמר משה שלקחי היינו מה שלקחתי אני מאת ה' התורה והנבואה שניהם יעריפו כי מתוך שניהם תצא הריגה לאחד מהם או לאדם או לבהמה והרי המה כמטר הזה שאין הכל שמחים בו כך לעולם אין כאן שמחה או לאדם או לבהמה, אמנם תזל כטל אמרתי כי אמרת אלוה צרופה משמחת אדם ובהמה כטל זה שהכל שמחים בו כך אדם ובהמה תושיע ה' והכל שמחים בתשועת ה', כמ"ש (הושע יד ב–ה–ו) שובה ישראל, ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה וגו'. ורז"ל (יומא פו:) למדו מכאן שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר ארפא משובתם לשון רבים וכתיב כי שב אפי ממנו.

ולדברינו יאמר ארפא משובתם, על האדם והבהמה, כמו שאמר למעלה (הושע יד ג) ונשלמה פרים שפתינו. כי ע"י וידוי שפתינו נשלם חובותינו כי בזה יפטרו גם הפרים מן ההקרבה, כי טעם הקרבן הוא לפי שכח הבהמי שבאדם בו הוא משותף לשאר בהמות וחיתו ארץ על כן באה הבהמה תמורת האדם ובחמלת ה' על כל ברואיו בין אדם בין בהמה הורה דרך התשובה לבת השובבה, ואע"פ שלשון משובה אינו שייך כ"א על האדם החוטא ולא על הבהמה מ"מ כשאדם מביא קרבן וסומך ידו עליו ומתודה עליו דומה כאילו כל עונותיו נשואים באותה בהמה כמ"ש (ויקרא טז כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם. לכך שייך לכלול גם הבהמה בתיבת משובתם, ואמר אוהבם נדבה, כי לא על צד החיוב אהבתים כי אם בנדבה כי כן בראתים לכתחילה בנדבה כך גם עתה אוהב אני כל מעשה ידי בנדבה, כי שב אפי ממנו, מן האדם ע"כ נפטרו שניהם האדם והבהמה, כי אהיה כטל לישראל, כטל זה שהכל שמחים בו, יפרח כשושנה, כי כל בעל תשובה דומה כאילו נולד באותו יום כמ"ש (תהלים קג ג–ה) הסולח לכל עוניכי וסמיך ליה תתחדש כנשר נעוריכי.

יערוף כמטר לקחי. השמים משפיעים מטר לכן כל השפעות משולים ונדמים למטר. והזהיר שלא ישפיעו כי אם לקחי. רצונו ע״פ התורה והמצות. ולקחי הוא עומק ההלכות ועיון תורה שבא ביגיעה ועמל ומש״ה נקרא מקח כדאיתא במ״ר פ׳ יתרו עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות אי בשבי יכול בחנם ת״ל לקחת אי במקח יכול בכסף ת״ל מתנות. פי׳ מקח נעשה או בכסף או במחיר יגיעה. וע״ז פי׳ דלא בכסף אלא במחיר יגיעה ומש״ה נקראת לקחי. והמשיל ההשפעות הגדולות כמטר ועליהם גזר שלא ישפיעו כי אם לקחי. יגיעת התורה ובזכותה יבאו כל השפעות:

תזל כטל. השפעות הקטנות המכונות ומשולות כטל. יבאו ע״י אמרתי זכות דברים קלים בתורה המובנים גם להמון ושלא ביגיעה:

כשעירם. מטר היורד בחזקה כשעירים העפים במהירות:

עלי דשא. המה גידולי ארץ הנזרעים וצריכים למטר חזק שיהי׳ גדל ומוציא כחות כל דשא לפי מה שהוא. כך תשפיע יגיעת לקחי לכל תבואה ופרי כשרונותיו:

וכרביבים. הטל הבא בזכות אמרתי יהי׳ כרביבים שהוא גשם דק:

עלי עשב. הוא הגדל בלי מזרע כמש״כ לעיל כ״ט כ״ב ואינו צריך כי אם גשם דק. ועי׳ להלן ל״ג כ״ח עה״פ אף שמיו יערפו טל:

תורה אור יערף וגו'. יאמר אל השמים לבל ישיבו איך אנו יכולים להתבטל ממלאכת ה' אשר נטל עלינו ולשמוע אל דבריך: לזה יאמר כי דבריו המה ג"כ מעין מלאכתכם שהם במדרגת מטר וטל עד"ה (ישעיהו נ״ה:י׳) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו' והולידה והצמיחה וגו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו' כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו, ואל גדולי ישראל אמר, אם שדברי רק דברי מוסר (ולא כדברי הפלוסופים בחקירות נשגבות) אבל יערף (מלשון עריפה) כמטר היורד בשפע ויבער מן הארץ כל מין אבק רע ותולעים, ככה לקחי שהם דברי המוסר תבער מלבבכם כל דעות כוזבות ותשריש בכם דעות נאמנות וקימות:

תזל כטל. כשם שהטל היורד על כל הנשרש בארץ יגדיל ויפריח, ככה אמרתי יפעל בלבכם כשיהיה נשרש דעות נאמנות להפריח שתעשו מצות ומעשים טובים: עתה יחזור אל הארץ (כי דבריו אל השמים שלקחו כמטר ואמרתי כטל אינה תשובה אל הארץ, כי פעולת הלקח שהוא כהמטר והאמרים שהם כטל הוא רק לאנשי המעלה המבינים היטב דברי התורה והמה יתיחסו ביותר אל השמים. ואל הארץ לא יתיחסו רק קטני ערך שעליהם נאמר (ישעיה מ ז) אכן חציר העם) ויאמר שאף שלבני אדם הדומים לעשב הארץ לא יועיל לקחי כמטר היורד בשפע רב, וכטל המסוגל להפריח, אבל יועיל כשעירים שהוא מטר דק היורד עלי דשא הצמחים הנמוכים וכרביבים שהוא מטר היורד מפוזר עלי עשב עשבים הגדולים: ויכוון שאף שעקרי האמונה מוטל על הגדולים להשריש בלב הקטנים, והקטנים לא יפרחו במעשיהם כשושנה, אבל דברי יועילו להם שיהיו במדרגת שעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב. וזו תשובה מספקת גם להארץ כי כאשר מלאכתה להצמיח הזרעים כן תשתדל לתקנת בני אדם הדומים לעשבי השדה:

ה דק"ל היאך תלוי זה הדבר בכאן ומפרש דשפיר תלוי בכאן דזו היא העדות וכו':

ו י"ל שרוצה לפר' היאך משמע זה מפסוק שאמר להם לישראל כן שהתורה היא כמטר ומפרש שה"ק קרא כאשר וכו'. ומנליה לרש"י לפרש דלקחי הוא התורה משום דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם וגו' טעמא מאי משום דלקחה מיד אל יד שנאמר מימינו אש דת למו ר"ל משרע"ה לקחה מימינו של הקב"ה ולמה נקרא תורה חיים משום שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה:

ז משא"כ במטר ואח"כ מדמה אותה לרוח דהוא נמי טוב יותר מן הטל והוא מוסיף והולך:

ח דסמ"ך ושי"ן מתחלפין:

ט פי' דשא כולל מיני עשבים רבים שהוא לבישת הארץ וכיסוי' ונקרא שדא והעשב הוא כל מין ומין בפי עצמו קרוי עשב וע' בפרשת בראשית: