דברים לב, י

ימצאהו בארץ מדבר. אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר, שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועלו, מה שלא עשו ישמעאל ועשו, שנאמר (לקמן לג, ב) וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן:

ובתהו ילל ישימן. ארץ ציה ושממה, מקום יללת תנינים ובנות יענה, אף שם נמשכו אחר האמונה, ולא אמרו למשה היאך נצא למדברות מקום ציה ושממון, כענין שנאמר (ירמיה ב, ב) לכתך אחרי במדבר:

יסבבנהו. שם סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים לארבע רוחות וסבבן בתחתית ההר, שכפהו עליהם כגגית:

יבוננהו. שם בתורה ובינה:

יצרנהו. מנחש שרף ועקרב ומן האמות:

כאישון עינו. הוא השחור שבעין, שהמאור יוצא המנו ואונקלוס תרגם ימצאהו יספיקהו כל צרכו במדבר, כמו (במדבר יא, כב) ומצא להם, (יהושע יז, טז) לא ימצא לנו ההר:

יסבבנהו. אשרינון סחור סחור לשכינתיה, אהל מועד באמצע וארבעה דגלים לארבע רוחות:

סַפִּיק צָרְכֵּיהוֹן בְּאַרְעָא מַדְבְּרָא וּבֵית צַחֲוָנָא אֲתַר דִי לֵית מַיָא אַשְׁרִנוּן סְחוֹר סְחוֹר לִשְׁכִנְתֵּהּ אַלֵפִנוּן פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא נְטָרִנוּן כְּבָבַת עֵינֵיהוֹן

אֲרַע יַתְהוֹן שַׁרְיָין בְּמַדְבְּרָא בִּצְדִיוּת אֲתַר דִמְיַלְלִין שֵׁידִין וִידוּרִין וּבֵית צָחוֹתָא אָגִין עֲלֵיהוֹן שִׁבְעָתֵי עֲנָנֵי אִיקְרֵיהּ אַלֵיפִינוּן יַת אוֹרַיְיתֵיהּ נַטְרִינוּן הֵיכְמָא דִשְׁכִינָא נַטְרָא בְבֵי רְעִיוֹנֵיהּ

אֲרַע יַתְהוֹן טַעֲיָין בְּאַרְעָא ^מַדְבְּרָא וּבְצָחוֹתָא דְלֵיל יְשִׁימוֹן אַקִיף עֲלֵיהוֹן עֲנָנֵי יְקַר שְׁכִינְתֵּיהּ אַלִיף יַתְהוֹן עֲשַרְתֵּי דִבָּרַיָא נְטַר יַתְהוֹן וְעַיְינֵי יַתְהוֹן הֵיךְ דִשְׁכִינָא נְטַר עַיְינָא:

וטעם כאישון עינו רמז לניצור יאמר שינצור השם אותו כאשר יצור הוא עצמו את עינו או תחסר מלת איש יצרנהו כאיש אישון עינו כי מן הסתם באיש ידבר וכן רבים:

ימצאהו בארץ מדבר. פי' אביך קנך:

וטעם ימצאהו. כי במדבר נכנם הכבוד עמם. ועוד כי היו במדבר כאיש תועה במדבר לא עבר בו איש כי כן כתוב ובמדבר תוהו:

ילל. מקום יללת חיות כתנים ובנות יענה שישום השומע מקולם:

יסובבנהו. על העננים:

יבוננהו. התורה:

יצרנהו. מן האויבים:

כאישון עינו. כבר פירשתי אישון:

וטעם עינו. כלשון בני אדם והטעם שישמרם מכל אויב ואורב:

ימצאהו - כמו: ומצא להם. הקדוש ברוך הוא נמצא להם. הקב"ה היה סיפוק שלהם.

יסובבנהו - במלאכיו ששמרום. כדכתיב: [חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. וכן ייסד הפייטן]: לנו מלאכיך סביב יחנה. והמפרשו בהיקף עננים אינו, כי לפי הפשט אין הענן אלא לעמוד ענן לפניהם, כדכתיב: וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך. ועוד, כי יצרנהו - כפלו של יסובבנהו.

כאישון עינו - יצרנהו הקב"ה לישראל כמו האישון ששומר את העין. הוא הבשר שנכפף על העין שקורין פלפיירא. ולפי שמכסה את העין ומחשיך אותו נקרא אישון וכמוהו: שמרני כאישון בת עין. כנוגע כבבת עינו - הוא שקורין פרונילא שרואין בה.

ימצאהו בארץ מדבר. מצא לבבו של עמו שהוא חלקו זה נאמן לפניו בארץ מדבר. כאמרו לכתך אחרי במדבר:

יסובבנהו. להר סיני כאמרו והגבלת את העם סביב:

יבוננהו. כאמרו והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם:

יצרנהו. משעבוד מצרים וממלאך המות כאמרם ז"ל חרות על הלוחות חרות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות:

כאישון עינו. כמו שנצר את אישון עינו של אדם כשיצרו שסבב את העין בכתנות עור כדי שלא יפסד עם היותו מוכן לכך:

ימצאהו בארץ מדבר. כמו ימציאהו שהמציא להן כל צרכן כגון באר ושלו שמלתם לא בלתה ורגלם לא בצקה:

ובתהו יליל ישימון. ובאותו תהו דמדבר שהוא מקום שממה ויללה שאין שם רק תנים ובנות יענה שמספידין ומיללין כד"א אעשה מספד כתנים וגו' שם המציא כל צרכן וכן תרגום אונקלוס. ד"א ימצאהו בארץ מדבר מציאה גדולה מצא ישראל במדבר מן התורה שנתנה להם שם:

ובתהו ילל ישימון. שעד שלא נתנה התורה היה העולם חשוך ושמם כלילה וכשנתנה היה אור שנא' כי נר מצוה ותורה אור:

יסובבנהו. בסכוך עננים. ד"א בהר סיני כשכפה עליהם ההר כגיגית:

יבוננהו. שהבינם בתורה. ד"א לשון בנין המשכן:

יצרנהו כאישון עינו. ששמרן מאומות ומעמלק:

יבוננה מלא וי"ו שבוי"ו בסיון נתן להם ו' דברים ואלו הן תורה עדות, פקודי, מצוה, יראה, משפט:

ימצאהו בארץ מדבר. נראה לי כי מה שאמר בארץ מדבר ולא אמר במדבר על שם שהכבוד התחיל ליכנס עמהם במדבר איתם שהוא בקצה המדבר, וזהו בארץ מדבר בארץ הסמוכה למדבר. וכן תמצא בסדר ויהי בשלח (שמות י״ג:כ׳-כ״א) ויסעו מסכות ויחנו באיתם בקצה המדבר וה' הולך לפניהם יומם וגו'. ולשון ימצאהו כולל שתי לשונות, לשון מציאה ולשון ספוק, כדעת התרגום, ירצה לומר כי הכבוד מצאם בארץ מדבר וספק צרכיהם.

ובתהו ילל ישמון. כלומר כאשר נתרחקו מן הישוב ובאו במקום תהו ילל ישימון נשלמה להם החררה בהוציאו ממצרים.

יסובבנהו. הקיפן בענני כבוד. ולפי התרגום שאמר אשרינון סחור סחור לשכנתיה, בא לבאר שהיו ישראל בסיני כמחול והכבוד ביניהם, וזהו שכתוב (שיר השירים ז׳:א׳) כמחולת המחנים, אותו מחול של שתי מחנות, מחנה ישראל ומחנה של מלאכי השרת שירדו שם עמהם, וזהו כענין שאמרו רז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן וכבודו ביניהם. ואמר יבוננהו, בתורה, יצרנהו, ששמרן מעמלק הבא להלחם עמהם ומשאר האומות, כאישון עינו, בת העין נקראת אישון על שם שיש בה צורת איש, ולשון אישון על שם קטנות הצורה, וכן (ויקרא ט״ז:ל״א) שבת שבתון, כי שבת נאמר על עיקר היום ושבתון נאמר על התוספת, והוא לשון הקטנה, וכן לשון אמנון (שמואל ב י״ג:ט״ו) האמינון.

ימצאהו שהמציא להם. כל צרכן כגון מן ובאר ושליו ולא בלו שמלותיהם ורגליהם לא בצקה. ובתוהו ילל ישימון ובאותו המדבר שהוא מקום יללה ושממה שאין שם רק תנין ובנות יענה שמספידין ומיללין כד"א אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה שם המציאן כל צרכם וכן ת"א. ד"א ימצאהו מציאה גדולה מצא ישראל במדבר מן התורה שניתנה שם. ובתוהו שעד שלא נתנה תורה היה העולם חשך ואפילה ושמם כלילה וכשניתנה היה אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור:

יסובבנהו אף בסיכוך עננים. ד"א בהר סיני שכפה עליהם את ההר כגיגית. יבוננהו שהבינם בתורה ד"א לשון בנין המשכן יצרנהו כאישון עינו ששמרן מן האומות וכאותו עור המכסה את העין ששומר את העין שלא יפול בו ולא יגע בו שום דבר וגם כשהאדם ישן ונופל על העין לשומרו ועל שהוא מחשיך על העין לסוגרו וגם ע"ש השינה הוא מחשיך וכמו שהאישון שוקד לשמרו לעין כך הקב"ה שוקד על ישראל לשמרן וכו':

ימצאהו. כמו ימציאהו. שהמציא להם במדבר כל צרכם מן ושליו ובאר. ושמלתם לא בלתה רגלם לא בצקה באותו תוהו ושממון:

וילל. לשון יללה. שאין שם רק תנינים ובנות יענה שסופדין ומיללין שם. וכן תירג' אונקלוס סיפק צרכיהן:

יסובבנהו. בסוכות עננים:

יבוננהו. לשון בניין ותבונה. שנתן להם התורה החכמה והתבונה ובנה משכנו בתוכם:

כאישון עינו. אישון העור שעל גבי העין שנוצר עינו שכל הבא ליגע בעין הוא סותם כנגדו כשאדם ישן הוא נופל על העין ושומרו. ועל השינה נקרא אישון ועל שהוא מחשיך את העין כשהוא נופל עליו. כמו באישון לילה ואפלה. וכמו שהאישון שוקד על העין לשומרו כך הק' שומר ישראל. וכן כאישון בת עין. כאישון שומר בת:

ימצאהו בארץ מדבר ובתהו וגו׳. נראה כי יכון הכתוב על דרך אמרם זכרונם לברכה (ברכות ט:) לא יצאו ישראל ממצרים עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים וכו׳, ואמרו עוד (ליקוטי תורה וירא) שאם היו ישראל מתעכבין במצרים היו נטמעים שם לעד לעולם כי היו נכנסים בחמשים שערי טמאה, לזה אמר ימצאהו בארץ שהיא מדבר, פרוש חרבה ואין בה ממש, ולזה לא אמר ימצאהו במדבר אלא בארץ מדבר, והבן:

ואמר עוד, שמלבד שהארץ מדבר מבלי ניצוץ קדשה, אלא שהוא תהו ילל ישימון, פרוש מלאה טנופת וטמאה. ותמצא שאמרו בזהר (חלק א טז.) כי תהו הוא בחינת קלפה אחת, וכמו כן ילל ישימון שהם בחינת הרע, שהמקום משלל מהטוב ומכלל מהרע. ולזה ה׳ סבבו, פרוש, לשון שמירה, ואמר לשון עתיד לומר שאותה שמירה שעשה לו לא נעדרה ועודנה תהיה תמיד. והכונה בזה שהוציאם ממקום הרע ההוא שלא נטמעו שם, עוד שבאותו מקום עצמו כשהיה מביא ה׳ המכות על מצרים היה שומר אותם, על דרך אמרו (שמות ט:ו) ״וממקנה ישראל״ וגו׳, ״בארץ גשן״ וגו׳ (שמות ט:כו), ״ולכל בני ישראל היה אור״ וגו׳ (שמות י:כג), ״ולא יתן המשחית״ וגו׳ (שמות יב:כג), והוא אמרו ״יסובבנהו״.

ואמרו יבוננהו – פרוש, על ידי שנתן להם תורה שהיא מקור הבינה, שבזה ״יצרנהו כאישון עינו״, על דרך אמרו (משלי ב:יא) ״תבונה תנצרכה״. ואמרו ״כאישון עינו״ – כמאמר הנביא (זכריה ב:יב) ״כי הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו״. והכונה בזה, כדרך שאין העין סובלת נגיעת אצבע האדם בה, והטעם לצד כי גוף האצבע עכור והעין זכה, ואין הרוחני סובל הגשמי. והוא סוד מאמר הרשב״י (זוהר ח״ב ריא:) שאמר: וי לה לנשמתא דסבלא אשא נוכראה, פרוש, האש שבו נכנסת להענישה היא אש נכריה בערך אש הנשמה, ולזה תמצא שם שנפש הצדיק תטבול באש הנקרא נהר דינור, פרוש, בעוד שלא נתרחק האש ולא נגשם, שבזה לא יצטערו. והבן סודן של דברים:

והוא אמרו כאן ״כאישון עינו״, כי הם רוחניים וכל חוץ מהם גשמי, ולזה ירעו וישחיתו בהם אפלו נגיעת העכור, כמו שירע נגיעת יד באישון עין. וזה היה אחר שהנחילם התורה, ולזה קדם לומר ״יבוננהו״ ואחר כך אמר ״יצרנהו כאישון עינו״, והוא טעם מצוות לא תעשה, והבן:

עוד ירצה אמרו ״יבוננהו יצרנהו״ על דרך אמרם זכרונם לברכה במסכת ברכות נד:, שלשה צריכין שמירה, ואחד מהם הוא תלמיד חכם, והטעם לפי שהמזיקין מתקנאים ממעלת בן תורה ומתגרים בו. לזה אמר ״יבוננהו״, פרוש יתן לו התורה שנקראת תבונה (משלי ב:יא), לזה חל עליו לשמרו כאמרו ״יצרנהו״ וגו׳:

ימצאהו בארץ מדבר וגו'. פסוק זה יש לפרשו בשבחן של ישראל לומר שאפילו בארץ מדבר מקום תוהו הלכו אחריו ית', כמ"ש (ירמיה ב ב) לכתך אחרי במדבר וגו' כפירש"י, אך שכפי משמעות הפרשה שבא להוכיחם כמ"ש (דברים לא כז) כי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה וגו', נוכל לומר שבגנותן הוא מדבר כי ידוע שבארץ מצרים היו רעים וחטאים לה' מאד כדאיתא ביחזקאל (כ ה–ז) ואודע להם בארץ מצרים וגו' ואומר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו וגו' ולא אבו לשמע וגו'. וסמך זה לתוכחות של מעלה ואמר שעל כל המעלות אשר חלקתי לכם ביתר שאת על כל העמים מ"מ לא נדבקתם בי, ואף גם זאת בהיותכם בכור הברזל בארץ מצרים לא היו היסורים ההם מחזירים אתכם למוטב עוד אכלם בפיהם, (תהלים עח ל) אך כאשר הוציאם אל המדבר מקום תוהו יליל ישימון לא זרע ותאנה, לא לחם לאכול, לא מים לשתות, או אז יכנע לבבם הערל ושבו אל ה' זה"ש ימצאהו בארץ מדבר, לא קודם לכן אע"פ שסבלו יסורין במצרים לא מצא ה' את לבבם שלם עמו כ"א במדבר לגודל לחץ רעב וצמא אז מצא ה' את לבבם שלם עמו אז יסובבנהו, בענני כבודו, יבוננהו, דעה בינה והשכל בנתינת התורה, ויצרנהו כאישון עינו, לא עיני בשר אליו ית'. והרמב"ן פירש שקאי על האדם כמו שהאיש ינצור את אישון עינו.

ועל צד הרמז ירמוז אל התורה, שהיתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה כעין זה שיש בו שחור ולבן כך התורה יש בה נגלה כמראה לבן ונסתר כמראה שחורה, על כן יצרנהו הקב"ה כמו שהם נוצרים התורה שנמשלה לאישון עין כי שני שמירות אלו תלויים זה בזה.

כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. הרי הנשר למעלה והגוזלים למטה, ואח"כ יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו הרי הגוזלות למעלה מן הנשר, מסכים לדעת המדרש (שהש"ר ג כא) שהביא הרמב"ן פר' חיי שרה (כד א) שישראל נקראו בת ואחות ואם וכו', כי כפי הנראה אין זה כסדר המדריגות, ונראה שמתחילה קרא הקב"ה לישראל בת, שמעי בת וגו' (תהלים מה יא). כי כמו שהאם מושלת על הבת כך הקב"ה מושל בישראל, ואח"כ קראם אחותי כי כל אח ואחות שוין כך הצדיקים דומים כאלו נעשו שותפים להקב"ה כו', ואח"כ קראם אם כמו שהאם מושלת על הבת כך צדיק מושל ביראת ה' כאמרו רז"ל (מו"ק טז:) אמר הקב"ה מי מושל בי הצדיק וכו', וכבר בארנו כל זה בפר' יתרו (יט ד) בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו'. ואי קשיא לך הרי שם מבואר פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים בזמן שהוא קורא אותם בת, כאשר ישא האומן את היונק. וכאן בעל כרחך תפרש יקחהו ישאהו על אברתו. לומר שצדיק מושל ביראת ה'. תשובה לדבר כי שם הזכיר הכנפים אבל לא על גופו וכאן הזכיר במקום הכנפים אברתו, ומצאתי בהדיא כתוב בדברי המחברים שאברה היינו הנוצה שעל גופו ממש, וזו באמת הוראה על שהשליט הקב"ה את הצדיק עליו שהוא יתברך גוזר גזירה והצדיק מבטלה ושני קצוות אלו נזכרו כאן והשמיט הממוצעת שבין שתי קצוות אלו.

ואם תרצה לפרש יפרוש כנפיו יקחהו. היינו אליו ולא עליו, נרמזו כאן כל ג' מדריגות כסדרם כי מתחילה על גוזליו ירחף, הרי הגוזלות למטה ממנו ית' זהו כשקראם בת, ואח"כ יפרוש כנפיו יקחהו אליו דומה לו זהו שקראם אחותי, ואח"כ ישאהו על אברתו הגוזלות למעלה ממנו ית' כביכול זהו כשקראם אם, כדרך שנזכרו שלשה מדריגות אלו בפר' יתרו עיין שם כל הענין ותמצאנו באר היטב.

ימצאהו וגו׳. עתה מבאר היאך נקרא קנך. והנה מי שעומד למות ובא אחר וגאלו הרי זה קנהו וכן מי שהוא במקום שעומד להיות פרא בלי דעת ד״א ובא אמר ועשהו לאיש בן דעת ה״ז קנהו. והרי במדבר חסר להם ד׳ ענינים לחיותם ולהיותם אנשים בעלי דעת. א׳ הסתפקות לחם ומים. ב׳ חסרון מקום דירה כבני אדם איש ואשתו שלא בגלוי בשדה כפראים. ג׳ שלא היה להם ממי ללמוד ד״א להיות בסדר הליכות אומה שלמה. שהרי במצרים היו עבדים כבושים בטיט ולבנים וביציאה לא ראו אומה בעיניהם. ד׳ הליכתם במקום נחשים ועקרבים והיו בכל רגע מסוכנים למות. והקב״ה החיה אותם ועשה אותם לאנשי המעלה וחושב ימצאהו בארץ מדבר. במקום שאין דבר מאכל. והוא הספיק אותם כלשון הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם והכי פירש הרשב״ם:

ובתהו. היינו באין מחיצה וגדר וזהו משמעות תוהו בפ׳ בראשית ע״ש:

ילל. במקום שאין נראה שום דבר כמו בלילה:

ישימון. מקום נחשים ועקרבים והוי כמו דכתיב ובתהו ובילל ובישימון. שהב׳ של בתהו קאי גם על ילל ועל ישימון. והרי יסובבנהו הקב״ה עשה להם סוכות לכל אחד בפ״ע והוא דבר גדול ונפלא:

יבוננהו. הבינהו דעת ד״א יותר מכל חכמי עולם וכת״א אלפינון פתגמי אורייתא. ואין חכמת העולם נעלם מהם:

יצרנהו כאישון עינו. מנחשים ועקרבים וכדומה הרי גלוי לכל טעם שהקב״ה קרא קנך:

תורה אור ימצאהו בארץ מדבר. הוא לשון מקור וגלוי ע"ד מוצאי מים (תהלים קז לה) שתחלת התגלות ישראל לעם היה במדבר (שכשבאו למצרים היו מתי מספר ובמצרים היו עבדים) ולא במדבר שיש בו עינות מים ומרעה צאן ובקר, רק:

ובתהו ילל ישמן מקום אין מים ואין צמח ולכן ישלוט שם הרוח עד שנשמע כאלו ייליל:

יסבבנהו. שאף במדבר לא הוליכם דרך ישרה כמ"ש (שמות טז יח) ויסב אלהים את העם דרך המדבר:

יבוננהו. כדי שיבינו מזה:

יצרנהו כאישון עינו. שיתנהג עמהם מעל לגבולות הטבע כי עפ"י דרך הטבע לא יוכלו להתקיים במקום זה כלל:

מ רצינו בזה מ"ט לא רצה נמי עשו וישמעאל לנחלתו שהם מבני אברהם ויצחק כמו בניו של יעקב:

נ והטובה בה כדי שיהיו כמו אנוסים ולא יוכל לשלחם כל ימיו כדין אנוסה וכן פירשתי בפ' וישמע יתרו ואין להקשו' מנ"ל לשלש' אלו י"ל דהי מינייהו מפקת א"נ דהקרא מפרש שלשתן דקאמר יסובבנהו יבוננהו שסיבב אותן בשע' נתינת התורה דהיינו כפה עליהם הר כגיגית יסובבנהו יצרנהו מנחשים דהיינו שהקיפן בענני כבוד והרג כל הנחשים והעקרבים יסובבנהו יצרנהו כאישון מן האומות דהיינו שסבבן בדגלים:

ס (נח"י) ולמה נקרא אישון משום דנראה בו כדמות אי שקטן כמו שנראה דמות איש במראות הנשים דאישון ל' איש וע"ש:

ע פי' שהתרגום מתרגם כך על יסובבנהו ומפרש זה אוהל מועד וכו':