דברים ג, כה

אעברה נא. אין נא אלא לשון בקשה:

ההר הטוב הזה. זו ירושלים:

והלבנון. זה בית המקדש:

אֵעִבַר כְּעַן וְאֶחֱזֵי יָת אַרְעָא טַבְתָא דִּי בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא טוּרָא טָּבָא הָדֵין וּבֵית מַקְדָשָׁא

אֱעִיבַר כְּדוֹן וְאֶחֱמֵי יַת אַרְעָא טַבְתָא דִבְעִיבְרָא דְיוֹרְדְּנָא טַוְורָא טָבָא דְנַן דְּבֵיהּ מִתְבַּנְיָא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם וְטַוָור לִיבְנָן דְּבֵיהּ עָתִיד לְמִישְׁרֵי שְׁכִינְתָּא

אעברה נא. להכרית כל יושבי כנען כדי שלא יגלו ישראל ממנה:

ואראה את הארץ הטובה. אתן עיני בה לטובה בברכתי שתהיה טובה לישראל לעולם:

אעברה נא הירדן נ' אמה לא תעבור אלא אמה אחת:

והלבנן חסר וי"ו על שם ששה דברים שבוזאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. מן ואתחנן עד והלבנון מ' תיבות לומר זכור לי מ' יום שעמדתי לפניך בהר. לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל מנא לן ממשה:

את גדלך זה האל הגדול. ואת ידך החזקה. זה אתה גבור. אשר מי אל בשמים. כנגד אתה קדוש. אעברה נא. אל ישאל אדם צרכיון בשלש ראשונות:

הארץ הטובה, ההר הטוב. אמרו במדרש משל למלך שבקש לישא אשה ושלח שלוחיו לראותה אם היא נאה אם לאו, הלכו וראו אותה ואמרו לו אין כעורה ממנה, שמע שושבינו ואמר להם בני מרי אין נאה הימנה בעולם, בא לישא אותה אמר אבי הנערה לשלוחי המלך נשבע אני שאין אחד מכם נכנס כאן שגניתם את בתי לפני המלך, בא השושבין ליכנס אמר לו אף אתה לא תכנס, אמר לו השושבין אני לא ראיתיה ואמרתי למלך אין בעולם נאה הימנה והם אמרו אין כעורה ממנה, עכשיו אראה אותה אם כדברי אם כדבריהם. כך אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע המרגלים אמרו לשון הרע, שנאמר (במדבר י״ג:ל״ב) ארץ אוכלת יושביה היא, ואני לא ראיתיה ושבחתיה לישראל, שנאמר (דברים ח׳:ז׳) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו', ועכשיו אראה אותה אם כדברי אם כדבריהם שנאמר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. ההר הטוב הזה והלבנון, זה בית המקדש שמלבין עונותיהם של ישראל.

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה משה היה צריך אלא הכי קאמר הרבה מצוות נצטוו ישראל ואינן נוהגות אלא בארץ לפיכך אעברה נא לקיים את המצוות.

והלבנן בית המקדש שנעשה מעצי הלבנון.

עתה אעברה נא. כי אז מלאת כל תאות לבי. ואיני מבקש בשביל חמדת הארץ, שהרי אני לוי ואין לי חלק ונחלה ואיני מגעגע רק על הראיה:

אעברה נא ואראה וגו׳. צריך לדעת כונת אמרו נא, גם למה הצרך לומר ואראה וגו׳, הלא כשיעבר הענין מעצמו מובן שיראה וכו׳. ואולי שנתכון להשיב תשובה על הדברים המונעים ביאתו לארץ, כאמרם זכרונם לברכה שהם שנים, א׳ לפי שהגיע זמנו של יהושע למלוך (תנחומא) ואין מלכות נוגעת בחברתה אפלו כמלא נימא, ב׳ שצפה הקדוש ברוך הוא שעתידין ישראל לחטא ויצטרך להשליך חמתו עליהם, וחשב ה׳ למשכן בשבילם הבית המקדש כרמוז בתבת ״משכן משכן״ כאמרם זכרונם לברכה (שמות רבה פנ״א), ובזה יש תקוה ותכלית טוב לישראל, וכמאמרם זכרונם לברכה (מדרש תהלים עט:א) בפסוק ״מזמור לאסף אלהים באו גוים״ וגו׳, מזמור – קינה מבעי ליה, אלא שהשליך חמתו על עצים ואבנים ולא השליכה על ישראל וכו׳, עד כאן. ואם היה משה בונה בית המקדש אמרו זכרונם לברכה (סוטה ט.) שלא היתה אמה ולשון שולטת בו, וזה יסובב לשפוך חמתו עליהם לכלותם, וכמו שפרשתי בפרשת דברים בפסוק (דברים א:לז) ״גם בי התאנף״.

לזה נתכון משה בדבריו להשיג על שני דברים אלו, כנגד המלכות שאינה נוגעת וכו׳ אמר אעברה נא פרוש, אעברה כדרך העוברים שלא בדרך שררה וכבוד, וכנגד מחוש עם בני ישראל כדי שיהיה להם בית המקדש לפדיון נפשם, אמר ואראה, פרוש, לא לבנות אלא לראות לבד, ובזה הוסרו שני המחושים. ודקדק לומר תיבת נא פרוש הן עתה יעבר ממלכותו כדי להשיג תקוה זו.

עוד נתכון לבקש שימהר לעבור כל עוד שיש שהות ביום שעדין לא כלו לו ימיו. ולמה שכתבתי בפרוש ״בעת ההיא״ שנתכון אל זמן הגזרה של המרגלים, נתכון לומר שממהר לעבור בזמן זה שעדין ימיו רבים, ומתוך הדברים תשכיל שנתכון לבטל גזרת ישראל, כי גזרתם היתה שימותו במדבר ולא ימותו מיתת כרת עד שיהיו כלם בני ששים שנה, ואם יכנס משה אז הדבר מובן מעצמו שיכנסו כל ישראל שלא גזר ה׳ עליהם שימותו מיתת כרת:

עוד יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (במדבר רבה יט,יג) כי הגואל המקוה לעם המקוים הוא משה עצמו, ובספר הזהר (חלק ב׳ ק״כ) גם כן רמזוה בפסוק ״מה שהיה הוא שיהיה״ (קהלת א:ט), והן הנביא משה ידע הדברים כי גלה ה׳ סודו אל עבדו נאמן ביתו שיבא זמן אחר שיעבר את הירדן אל הארץ וגומר, לזה דקדק בתפלתו כי מה ששואל הוא שיעבר עתה, והוא אמרו אעברה נא בזמן הזה.

עוד נראה לפרש אמרו אעברה נא, שנתכון להשיב גם על טעם הבא בדבריהם זכרונם לברכה (דברים רבה) למה משה מת בחוצה לארץ, שהוא משום מתי מדבר להביאם לעולם הבא, משל וכו׳ יעין שם דבריו, לזה אמר אעברה פרוש דרך העברה, לא להשתקע רק אעברה ברגלי, וכשיגיע הזמן שיאמר לו ה׳ קרבו ימיך למות, יבא אל המקום אשר יאמר ה׳ אליו:

עוד נתכון בלשון אעברה, על דרך אמרם זכרונם לברכה (כתובות קיא.) כל ההולך ארבע אמות בארץ ישראל יש לו חלק לעולם הבא. לזה אמר לו אעברה נא, פרוש, עתה בחיים לתועלת נפשי לתענוג המקוה שהוא עולם הבא.

אשר בעבר הירדן. הצרך לומר כך, לפי שיש ארץ טובה שהיא ארץ העליונה, כדרך אמרו (תהלים קטז:ט) ״אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים״, והצרך לפרט ההר הטוב והלבנון, לדבריהם זכרונם לברכה שאמרו (סוטה יד.) שכונת משה היה לקים מצוות הנוהגות בארץ, לזה פרט כל המקומות, לומר שחפץ הוא לקים כל המצוות הנוהגות בכל המקומות.

עוד נתחכם משה לומר כדברים האלה, לבל יהיה מקום לה׳ לומר שיראה משם את הארץ ולא יצטרך לעבור, לזה פרט את כל המקומות שאין מציאות לראות כל זה מרחוק אם לא יעבור:

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'. למה הפסיק במלת נא בין אעברה ואראה, ולמה עשה שתי חלוקות והזכיר הארץ בפני עצמה, וההר הטוב הזה והלבנון בפני עצמם וביאור הענין הוא שבקש משה על ב' דברים א' בעבור ישראל, וא' בעבור עצמו, ובאה התשובה ויתעבר ה' בי למענכם כי בדבר הנוגע בכם לא נעתר לי ה', אבל מה שנוגע בי נעתר לי ואמר רב לך. די בדבר שהוא יהיה לך לבד, ועוד תרצה לבקש בעבורם. וב' דברים אלו הם שני מיני שלימות אשר הקנה ה' לאברהם, כי מתחילה אמר ה' לאברהם שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וגו' כי לך אתננה ולזרעך עד עולם. (בראשית יג יד-טו) ש"מ שבראיה לבד קני ליה, ואח"כ חזר מזה ואמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. (שם יג יז) ש"מ שבראיה לחוד לא רצה שיקנה כ"א מכי דייש אמצרי ויחזיק בה חזקה מעליותא, ועוד שלא אמר ולזרעך עד עולם כ"א לך לבד, ומהו שאמר וראה מן המקום אשר אתה שם וכי ס"ד שיראה מן המקום אשר איננו עומד שם, ועוד כי שם נאמר לשון נא שא נא עיניך וראה דווקא בדבר הנקנה בראיה ולא בדבר הנקנה בחזקה גמורה, וכאן נאמר אעברה נא הזכיר לשון נא דווקא בדבר שצריך העברה ברגלים ממש הלא דבר הוא.

והבט ימין וראה כי מן הארץ הקדושה יש תועלת גשמי, ורוחני, הגשמי הוא התלוי בכל שטח הארץ כולה לאכול מפריה ולשבוע מטובה כי ארץ זבת חלב ודבש היא, והוא הדבר שאינו נקנה כ"א בחזקה ממש מכי דייש אמצרי כדין כל קונה שדה (ב"ק ט) ועליו נאמר לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה. ולא הזכיר בזה לשון נא כי אין נא אלא בקשה ויען כי החומר של האדם בטבעו הוא נכסף אל אהבה בתענוגים כי כל איש חפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. ע"כ לא היה צריך הקב"ה לדבר בלשון נא לשון בקשה כי אדרבה האדם מבקשו בלשון נא, שכן משה אמר על קנין זה שצריך העברה לשון נא שנאמר אעברה נא. וכשהאדם מבקשו מאת ה' ודאי אין הקב"ה צריך לבקשו מן האדם והא בהא תליא, ולא הזכיר בקנין זה לך ולזרעך עד עולם כי אין הארץ נקנית לזרעו עד עולם על כל פנים, שהרי על תנאי היא נתונה אם ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו.

ותועלת הרוחני אינו בא מכלל שטח הארץ, כ"א מן ההר הטוב הזה והלבנון שלמטה המכוון כנגד בהמ"ק שלמעלה, ושם חביון עוז השכינה ונקרא המקום ה' יראה (שם כב יד) על שם שכל הרואה המקום הקדוש ההוא בראיה לחוד קני שלימות נפשו ונתלבש ברוח קדושה וטהרה כי מלך ביופיו תחזנה עיניו. כי כדרך שבא לראות שמה כך בא ליראות, ועל קנין זה אמר לו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם וגו'. כי בזמן ההוא היה אברהם בבית אל ובית אל היינו המקדש כי מן המקדש יצא השפע אל כל ד' רוחות העולם כי מן הבאר ההוא ישקו כל הרוחות כמבואר למעלה פר' לך לך (יג יז). ולפי שתועלת הרוחני כפי הטבע אין האדם נכסף אליו על כן אמר לו הקב"ה שא נא לשון בקשה, כדרך שאמרו אצל אדם הראשון פתהו לכנס לגן עדן כי האדם צריך פיתוי על קבלת איזו דבר רוחני שאין ההנאה מורגשת לאלתר, ולעומת זה אמר משה ואראה ולא אמר ואראה נא לשון בקשה כי האדם כפי טבעו אינו מבקש על זה כל כך ואדרבא הקב"ה צריך לבקשו ממנו. ואע"פ שאצל השלמים כמשה ואברהם אין שייך לומר כן מ"מ דברו בלשון סתם בני אדם, ועל קנין זה אמר ה' לאברהם ולזרעך עד עולם. כי המקום הקדוש ההוא לעולם הוא בהויית קדושתו שהרי הוא מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה, ואם זה שלמטה חרב מ"מ המקום ההוא נשאר מכוון נגד בית המקדש שלמעלה השופע על המקום ההוא הקדושה ולעולם בכל דור ודור קדושה זו לא סרה, שהרי בימי האבות שלא היה שם בית המקדש בנוי ואע"פ כן היתה הקדושה שם. וכן דרשו רז"ל (יומא עב.) עצי שטים עומדים שעומדים לעולמי עולמים ובמסכת מגילה (כח.) אמרו רז"ל מן פסוק והשמותי את מקדשיכם (ויקרא כו לא) שאפילו בשוממותם מ"מ בקדושתם הם עומדים רצה לומר בקדושתה הראשונה לא חסר דבר וכמ"ש נכבדות מדבר בך עיר האלהים סלה (תהלים פז ג) ומלת סלה מורה על הנצחיות.

ובהצעה זו יתורץ הכל כי משה בקש על שניהם. כי באמרו אעברה נא, בקש על קנין הארץ ממש להקנותו לישראל בחזקה גמורה והזכיר בזה לשון נא כי כל מה שניתן לאדם בקניני העולם הזה חסד אל כל היום הוא, ולא על עצמו בקש העברה זו כ"א בעבור ישראל בחסדו שאם הוא ינחילם את הארץ תהיה להם לחלוטין ואח"כ בקש גם על עצמו ואמר ואראה כי על עצמו לא בקש כי אם השלימות הרוחני הנקנה בראיה. ואח"כ פירש על ראשון ראשון כי מה שאמרתי אעברה נא היינו את הארץ הטובה. לצורך הקנאת כל הארץ בכללה אל ישראל, ומה שאמרתי ואראה היינו ההר הטוב הזה והלבנון. כי השלימות הרוחני שבו נקנה בראיה, והפסיק במלת נא כדי שלא תחזור לשון נא כ"א על ההעברה מן הטעם שנתבאר.

ויתעבר ה' בי למענכם. על הדבר שבקשתי למענכם להקנות לכם הארץ לא נעתר לי ה' ואמר ה' אלי רב לך די בזה כשאתן שאלתך שהיא לך לבד והיא הראיה, וע"ז אמר עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה וגו'. ותשכיל ותדע כי באברהם התחיל ברוח צפונה, וכאן התחיל בימה, לפי שעיקר ראיה זו הנותנת קדושה יתירה הוא ע"י ראית השכינה שבכותל מערבי כמ"ש (ישעיה נט יט) ויראו ממערב את שם ה' אבל אברהם שעמד במקום ההוא ומדבר בשפע היוצא משם לכל ד' רוחות התחיל ברוח צפון החשוך וצריך ביותר לקבלת השפע.

ומה שלא רצה ה' בזה שמשה ינחילם את הארץ, לפי שכך מסיק (בדב"ר ח א) שהתפלה אם אינה עושה כולה היא עושה חציה. וכן תפלת משה על אהרן הועילה לחצאין, כך כאן נעתר לו על חצי שאלתו ונדחה המבוקש הגשמי מפני הרוחני. ומדקאמר למענכם שמע מינה שישראל לא היו זכאין שמשה ינחילם כי פני משה כפני חמה כחמה זו שאורה תמידי בלא הפסק כך כל מתנותיו של משה נצחיים וקנין התורה שעל ידו, יוכיח, אבל יהושע כלבנה שאין אורה תמידי כך הארץ שהנחילם לפעמים כשזוכין לכל בני ישראל אור במושבותם, וכשאינן זוכין ראיתי הארץ והנה תוהו (ירמיה ד כג) צר ואור חשך בעריפיה (ישעיה ה ל).

וי"א שמשה בקש ראיית הארץ, שלא יהיה בכלל וכל מנאצי לא יראוה (במדבר יד כג) וי"א רב לך מלת לך עולה חמשים כי משה בעצמו אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכבר חיה ק"ך שנה דהיינו חמשים יותר מהראוי בדרך הטבע, ועתה בקש לחיות יותר ע"כ אמר לו רב לך אותן נ' שנה שנתוספו לך.

ויש אומרים, שמשה אמר שהגזירה לא היתה כ"א שלא יביא את הקהל וגו' ומאחר שיהושע מנהיגם א"כ יכנס הוא לארץ כאחד העם, והשיב לו רב לך בתמיה וכי הגון לך שיהא תלמידך יושב ודורש ואתה יושב ורואה.

הארץ הטובה. חז״ל ביארו בברכות דמ״ח על המקרא וברכת וגו׳ על הארץ הטובה. דטובה זו תורה וכה״א כי לקח טוב וגו׳ וא״כ מרומז בזה המקרא ואראה את הארץ הטובה. טוב התורה. ואע״ג שלפי הענין בתפלת משה אין מקום לרמז מעלת התורה. אבל חז״ל עמדו על דברינו לעיל כ״ג שעיקר כונת משה בתפלתו בעת ההיא היה משום מעלת התורה להשריש בא״י כח התלמוד:

ההר הטוב. זה ירושלים שמסוגל עוד יותר לתורה:

והלבנון. זה בהמ״ק שמסוגל הרבה לכוין האמת במקום אשר יבחר ה׳:

אעברה נא כהדיוט, לא להנהיג את העם רק כדי שאראה את הארץ הטובה, והנה משה לא נתאוה לכנס לארץ כדי לאכול מפריה, רק מפני שהארץ מוכנת לקדושה עליונה יותר ושם יתעלה יותר בשלמותו וגם יקיים מצות התלויות בארץ וז"ש ואראה את הארץ הטובה, ר"ל הטובה לשלמות הנפש שהוא הטוב האמתי, וגם שאם היה משה נכנס לארץ היה נודע לו תיכף מקום הר המוריה שהיה נעלם עד ימי דוד, והיה המקדש נבנה תיכף ע"י משה וז"ש ההר הטוב הזה והלבנון :

ע כלומר נא האמור כאן אבל שאר נא שבתורה פירוש עתה:

פ כדכתיב ירושלים הרים סביב לה:

צ למה נקרא בית המקדש לבנון משום דמלבן האדם מן העבירות: