במדבר ה, יט

והשביע אתה וגו'. ומה היא השבועה אם לא שכב, הנקי, הא אם שכב חנקי [לא תנקי], שמכלל לאו אתה שומע הן, אלא שמצוה לפתוח בדיני נפשות תחלה לזכות:

וְיוֹמֵי יָתַהּ כַּהֲנָא וְיֵימַר לְאִתְּתָא אִם לָא שְׁכִיב גְבַר יָתִיךְ וְאִם לָא סְטִּית לְאִסְתְּאָבָא בַּר מִבַּעֲלִיךְ הֱוֵי זַכָּאָה מִמַיָא מְרִירַיָא מְלַטְטַיָא הָאִלֵין

וְיוֹמֵי יָתָהּ כַּהֲנָא בִּשְׁבוּעַת שְׁמָא רַבָּא וְיַקִירָא וְיֵימַר כַּהֲנָא לְאִתְּתָא אִין לָא סָטִית לְאִסְתְּאָבָא בְּתַּשְׁמִישׁ דְעָרִיס בַּר מִן רְשׁוּתָא דְבַעֲלִיךְ תֶּהֱוֵי זַכָּאָה מִמַיָא מְרִירַיָא בְּדוּקַיָא הָאִלֵין

חִרַקֵי מִן מַיָא בְּדוּקַיָא לְבֶדֶק הָאִלֵין:

וְטַעַם אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה – שְׁנֵי הַתְּנָאִים הָאֵלֶּה אֶחָד הֵם. יֹאמַר: אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ, שֶׁלֹּא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ - הִנָּקִי, כִּי בַעְלָהּ שָׁכַב אוֹתָהּ וְאִישׁ הוּא. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה ״אִישׁ״ חֲסַר הַיְדִיעָה, יֹאמַר: אִם לֹא שָׁכַב הָאִישׁ אוֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ כְּלָל, כִּי יַשְׁבִּיעֶנָּה עַל הָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר קִנֵּא עָלָיו בְּפֵרוּשׁ וְעַל הָאֲחֵרִים בִּכְלָל. וְכֵן אָמְרוּ (סוטה יח): אָמֵן מֵאִישׁ זֶה וְאָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר.

וטעם והשביע. שתענה האשה אמן אמן:

אם לא שכב איש אתך. הטעם איש אחר בחזקה:

ואם לא שטית. ברצונך ודקדוק שטית טומאה כמו לא תבנה אתהן גזית:

הנקי. תהיה נקייה כמו ומות בהר ויתכן להיות והשביע הראשון בשם והשני באלה כאשר הוא מפורש:

והשביע. שיאמר לה שתקבל עליה שבועת האלה בתנאי זה:

אם לא שכב. עתה:

ואם לא שטית טומאה. פעמים אחרות:

הנקי. מפני שכבר נאמר כי לא ינקה ה' את אשר ישא שמו לשוא באופן שאף על פי שישבע האדם על אמת בשבועת האלה הנה אם יהיה הדבר בלתי צריך כמו הנשבע על הידוע לא ינקה הנשבע מן האלה. הנה את שגרמת להיות הדבר ספק אצלנו ולחייב עצמך בשבועה זו היה ראוי שגם שתשבעי על האמת לא תנקי מכל מקום קבלי את האלות על זה התנאי שתנקי מהם אם לא שטית:

ממי המרים אמרו רבותינו נותן לתוכן דבר מר כלענה.

והשביע הכהן אותה. ולא אותה וחבירתה שאין משקין שתי סוטות כאחת שלא יהא לבם גס זו בזו מכאן אמרו שלא תביא שפחתה עמה שלא יהא לבה גס בה:

ואם לא שטית טומאה תחת אישך. שלא שטית מדרך הישר לקבל טומאה מאחר:

אם לא שכב איש אותך. לא קאמר עמך אלא אותך דמשמעו אפי׳ בע״כ דאפי׳ אם בעלה בע״כ ומותרת לבעל. מכ״מ היא ראוי׳ לעונש. שהרי היא גרמה לדבר שהלכה עמו למקום סתירה:

ואם לא שטית וגו׳. שלא הי׳ אפי׳ דברים מכוערים. ובחנם גרם הבעל לדברים אלו. אזי הנקי. עצתי שתשתה כדי לנקות א״ע. ולא לחוש למחיקת השם. שכך הוא רצונו וכבודו ית׳. ומכלל ברכה זו אתה שומע קללה היינו באם היו דברים מכוערים שהביאה לידי כך. או נסתרה ברצון ושכב הבועל אותה באונס. בזה האופן אין הכהן מיעצה לשתות. ומכ״מ אין מאררה בקללה הסמוכה בפירוש. אלא תענש לפי ערך החטא. וה׳ צדיק שופט צדק :

והשביע אותה הכהן למה חזר שם הכהן, פי' מפני שהיינו טועים, שה"ה אם נשבעת מאליה דהא בשבועת העדים כתיב ושמעה קול אלה ובכ"ז חייב אף בנשבע מפי עצמו, וכן בשבועת ביטוי מפורש נפש כי תשבע, ולכן חזר שם הכהן וכפל (בפסוק כ"א) והשביע הכהן שיהיה דוקא ע"י הכהן:

ואמר אל האשה יש פה זרות גדול, כי מבואר אצלנו שאין מדרך הלשון להחזיר את השם בכל פעם רק ירמזנו על ידי כנוי, ועכ"פ גם במקום שיזכיר שם הפעול כמו בתחלת ענין יזכירנו בפעם הראשון ואח"כ יבא בכנוי, ופה בא זרות גדול שאמר תחלה והשביע אותה ואח"כ הזכיר שם האשה, מזה דרשו חז"ל בספרי ובסוטה (דף למ"ד) שבא ללמד שיאמר אל האשה ביחוד היינו כפי הלשון שהיא מבינה, ור' ישמעאל אומר שזה נדע ממ"ש ואמרה אמן, שלא יצדק אמירת אמן על דבר שאינו יודע ענינו, וא"ל שאמירת אמן הוא על האלה שבפסוק כ"א לא על השבועה שבפסוק י"ט, ורק האלה צריך שיאמר בלשון שמבינה לא השבועה, דהא אמר יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך והיא אומרת אמן גם על השבועה כמו שיתבאר, ופי' ר' ישמעאל שמ"ש ואמר אל האשה, פירושו וכבר אמר קודם השבועה שתחלה היה צריך לאמר לה וללמדה סדר השבועה, ואח"כ משביעה, וא"כ שעור הכתוב ואמר אל האשה והשביע אותה, ובזה בא שם האשה כדין, כי מ"ש ואמר אל האשה הוא תחלת המאמר. ומ"ש שהכהן מלמדה סדר השבועה הוא מ"ש בסוטה (דף ל"ב ע"ב) ת"ר משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת על מה היא שותה ובמה היא שותה על מה נטמאת וכו' שלא להוציא לעז על מים המרים עיי"ש:

אם לא שכב איש אותך שעור הכתוב אם לא שכב איש אותך תחת אישך, ובאשר יצויר ששכב איש אותה באונס או בשוגג לכן הוסיף ואם לא שטית טומאה שאם לא שטית טומאה בשכיבה זו שלא היה במזיד וברצון לא חל השבועה (ובחנם נדחקו המפ' בזה). ומ"ש הנקי פי' הראב"ע שבא צווי במקום עתיד כמו ומות בהר, ר"ל תהיה נקיה, וממילא מכלל הן אתה שומע לאו רק שפותחים בזכות, וס"ל להת"ק כמ"ש במשנה דסוטה (דף ז') שקודם שנמחקה מגלה מאיימין עליה שלא תשתה, ור' ישמעאל ס"ל שמ"ש הנקי הוא צווי שמצוה לה שאם היא טהורה תנקה א"ע מן החשד ע"י שתית המים המרים ולא תמנע מלשתות, וממילא נשמע שאם אינה טהורה לא תשתה ותחנק בגרונה שלא יכנסו המים לתוכו, ומבואר שר' ישמעאל סובר שגם קודם מחיקת המגלה יש לדבר על לבה שתשתה שלא כשטת הגמ' (שם ע"ב), והגמ' לא רצה לתרץ מה שמקשה מברייתא שא' שמאיימין עליה שתשתה שברייתא זו ר' ישמעאל היא כי רצה לקיים הברייתא כפי ההלכה, שלא פסקינן כר' ישמעאל:

ז כלומר לא תאמר שישביעה בשם כמו כל שבועה שפירוש שנשבע בשם. והרא"ם פירש שלא תאמר האמירה לחוד והשבועה לחוד. אם לא שכב הנקי הא אם שכב לא תנקי ויש ספרים גורסין הא אם שכב חנקי ולכן כתיב חסר יו"ד כדי לדרוש מלשון חנק כאלו היתה בה"א שרשית וה"א וחי"ת מתחלפים ודרוש חנקי כלומר שתמות: