במדבר לג, נה

והיה אשר תותירו מהם. יהיו לכם לרעה:

לשכים בעיניכם. ליתדות המנקרות עיניכם תרגום של יתדות שיכיא:

ולצנינם. פותרים בו הפותרים לשון מסוכת קוצים הסוככת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא:

וצררו אתכם. כתרגומו:

וְאִם לָא תְתָרְכוּן יָת יָתְבֵי אַרְעָא מִן קֳדָמֵיכוֹן וִיהֵי דִי תַשְׁאֲרוּן מִנְהוֹן לְסִיעַן נַטְלַן זְיַן לְקִבְלֵיכוֹן וּלְמַשִׁרְיַן מַקְפַּנְכוֹן וִיעִיקוּן לְכוֹן עַל אַרְעָא דִי אַתּוּן יָתְבִין בָּהּ

וְאִין לָא תְּתַרְכוּן יַת כָּל יַתְבֵי אַרְעָא מִן קֳדָמֵיכוֹן וִיהֵי מַה דִתְשַׁיְירוּן מִנְהוֹן לְסָכְיַין בְּעֵינָא בִּישָׁא בְּכוֹן וּמַקִיפִין לְכוֹן כִּתְרֵיסִין בְּסִיטְרֵיכוֹן וְיַתְעִיקִין יַתְכוֹן עַל אַרְעָא דְאַתּוּן יַתְבִין בָּהּ

לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם – לִיתֵדוֹת הַמְנַקְּרוֹת עֵינֵיכֶם. תַּרְגּוּם שֶׁל יְתֵדוֹת - שִׂכִּים. וְלִצְנִינִים - פּוֹתְרִין בּוֹ הַפּוֹתְרִין לְשׁוֹן מְשׂוּכַת חֵדֶק הַסּוֹבֶבֶת אֶתְכֶם, לִסְגּוֹר וְלִכְלוֹא אֶתְכֶם מֵאֵין יוֹצֵא וּבָא, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ג:נ״ה). וְהִנֵּה בָּרוּר הוּא כִּי "שִׂכִּים" - קוֹצִים חַדִּים, מִלְּשׁוֹן ״הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ״ (ישעיהו ה ה), ״הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ״ (הושע ב ח), ״הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ״ (איוב א י), ״וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלוֹעֶךָ״ (משלי כג ב) - דָּבָר חַד מִקּוֹץ אוֹ מִבַּרְזֶל. "וְלִצְנִינִים" - גַּם כֵּן סִלּוֹן מַמְאִיר, מִלְּשׁוֹן ״וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ״ (איוב ה ה), ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ״ (משלי כב ה), שֶׁחָסְרוּ אוֹת הַכֶּפֶל. אֲבָל הַכַּוָּנָה בְּשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם – לְהַטְעוֹת אֶתְכֶם וְלֹא תִרְאוּ וְלֹא תָבִינוּ, כְּמוֹ ״כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים״ (שמות כג ח), וְכֵן ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל״ (ויקרא יט יד) עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (תורת כהנים קדושים פרשה ב יד). יֹאמַר כִּי יְנַקְּרוּ עֵינֵיכֶם לְהַטְעוֹת אֶתְכֶם וְלֹא תִרְאוּ וְלֹא תָבִינוּ, וִילַמְּדוּ אֶתְכֶם בְּכָל תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם״ (שמות כג לג). וְאַחַר שֶׁיִּהְיוּ שִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְיַטְעוּ אֶתְכֶם לָשׁוּב מֵאַחֲרַי, יִהְיוּ צְנִינִים בְּצִדֵּיכֶם שֶׁיַּכְאִיבוּ וִיצַעֲרוּ אֶתְכֶם לִשְׁלֹל וְלָבוֹז אֶתְכֶם. וְאַחַר כָּךְ ״וְצָרְרוּ אֶתְכֶם״ - שֶׁיִּלָּחֲמוּ בָּכֶם וְיָבִיאוּ אֶתְכֶם בְּמָצוֹר, וַאֲנִי אַגְלֶה אֶתְכֶם מִפְּנֵיהֶם גָּלוּת שְׁלֵמָה, כִּי כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם עַל יְדֵיכֶם שֶׁיִּגְלוּ כֻּלָּם מִן הָאָרֶץ וְלֹא תוֹתִירוּ מֵהֶם שָׁם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי - כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם וְלֹא אַשְׁאִיר מִכֶּם בָּאָרֶץ גַּם אֶחָד. וְכָעִנְיָן הַזֶּה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ (כג יג): ״וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשׁוֹטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה״. אָמַר "פַּח וּמוֹקֵשׁ" בַּטָּעוּת אֲשֶׁר יַטְעוּ אֶתְכֶם, כְּמוֹ ״כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ״, "וּלְשׁוֹטֵט בְּצִדֵּיכֶם" - שֶׁיְּיַסְּרוּ אֶתְכֶם בְּשׁוֹטִים לִשְׁלֹל וְלָבוֹז וּלְהַכְאִיב מְאֹד, "וְלִצְנִינִים בְּעֵינֵיכֶם" - הוּא עִוְרוֹן עֵינֵי הַלֵּב לִטְעוֹת עוֹד אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם, עַד אָבְדָם מֵעַל הָאָרֶץ, כְּעִנְיַן ״פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ״ (ישעיהו ו י):

לשכים. קוצים חדים מגזרת הסר מסוכתו. הנני סך את דרכך בסירים:

ולצנינם. פירושו לפי מקומו כמו ולשוטט בצדיכם שהם מכות בשוט או קוצים חדים כמו צנים פחים והנה עוד פי' להם גבול נחלתם שהם חייבים להוריש משם יושב הארץ:

לשכים בעיניכם - לשון קוצים וסרפדים הנוקבים את העינים כמו: הנני סך את דרכך בסירים. ובספר יהושע מוכיח שם: והיו לכם לפח ולמוקש ולשוטט בצדיכם. לשון אבי יסר אתכם בשוטים. שוט לסוס.

ולצנינים - גם הוא ממיני קוצים המזיקים לבני אדם. מנחם בן סרוק חברו עם ואל מצינים יקחהו. אך אני מפרשו לשון כצנת שלג. שהרי שם כתב: אשר קצירו רעב יאכל ואל מצינים יקחהו ושאף צמים חילם, כלומר: הליסטים הרעבים והערומים צנים והצמאים יקחו ממונם.

ולצנינים לשון צנה שיבאו עליהם במגן וצנה:

לשכים בעיניכם לשון קוצים כמו כמשוכת חדק.

ולצנינם לשון צנים ופחים.

ואם לא תורישו וגו׳ והיה וגו׳. לדבריהם זכרונם לברכה (מגילה י:) שאמרו כל מקום שנאמר ״והיה״ הוא לשון שמחה, כאן נתכון לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצרכיהם, הוא מבשרם שיהיו לשכים וגו׳.

וצררו אתכם על הארץ וגו׳. פרוש, לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר ״קומו צאו ממנו״. ופרוש תבת על כדרך אמרו (במדבר כ:כד) ״על אשר מריתם פי״, ״על אשר לא קדשתם״ (דברים לב:נא).

לשכים בעיניכם. היינו עין הדעת. דטבע א״י מפתה לע״ז כמבואר במדרש שה״ש עה״פ רחצתי את רגלי איככה אטנפם. שאותו מקום משיאני לע״ז :

ולצנינם בצדיכם. היינו עונש באשר חטא ישראל בע״ז מטמא את הארץ יותר מגוים. מש״ה המה ישלטו בכם:

וצררו וגו׳. מתחלה יצרו לכם. ואח״כ.

ואם לא תורישו. אז יהיה זה לרע לכם: [א] מצד הטבע כי תחלה יהיו לשכים בעיניכם ר"ל שיהיו כסכך על עיניהם לעור עיניכם הרואות כי יוליכו אתכם אל דרכי חשך, ואח"כ יהיו לצנינים בצדיכם להכאיב אתכם, ואח"כ וצררו אתכם היינו שיעשו אתכם מלחמה לגרש אתכם מן הארץ:

צ ר"ל לפי שבמקרא משמע שהם יותירו על מנת כן ברצון שיהיו לשכים ועוד היאך שייך לומר על בני אדם שיהיו שכים דהיינו יתדות כדפירש"י ומתרץ יהיו לכם לרעה ר"ל אם תותירו אותם יהיו לכם לרעה כלומר לא יהיו לכם לשכים ממש אלא לרעה להרע לכם:

ק כמו מסך פתח כלומר גדר הסוככת: