במדבר לג, נד

אל אשר יצא לו שמה. מקרא קצר הוא זה, אל מקום אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה:

למטות אבותיכם. לפי חשבון יוצאי מצרים דבר אחר בשנים עשר גבולין כמנין השבטים:

וְתַחְסְנוּן יָת אַרְעָא בְעַדְבָא לְזַרְעֲיַתְכוֹן לְסַגִיאֵי תַּסְגוּן יָת אַחֲסַנְתְּהוֹן וְלִזְעִירֵי תַּזְעִירוּן יָת אַחֲסַנְתְּהוֹן לִדְיִפּוֹק לֵהּ תַּמָן עַדְבָא דִי לֵהּ יְהֵי לְשִׁבְטֵי אֲבָהַתְכוֹן תַּחְסְנוּן

וְתַחְסְנוּן יַת אַרְעָא בְּעַדְבִין לִגְנִיסַתְכוֹן לְשֵׁיבַט דְעַמֵיהּ סַגִין תַּסְגֵי וּלְשֵׁיבַט דְעַמֵיהּ זְעִירִין תַּזְעֵיר לִדְיִפּוֹק לֵיהּ תַּמָן עַדְבָא דִילֵיהּ יְהֵי לְשִׁבְטָא אֲבָהַתְכוֹן תִּתְחַסְנוּן

והתנחלתם. כמו והתאויתם והפעול הארץ:

וטעם להזכיר לרב תרבו. לדבק אחריו ואם לא תורישו:

והתנחלתם ב'. הכא ואידך גבי עבד דעבד איתקש לקרקעות:

והתנחלתם ד"פ נחלה בפסוק שכל א' הי"ל בד' מקומות בהר ובמישור ובשפלה ובחוף הים והפסוק מתחיל ומסיים בנחלה לומר שבמקום שיצא הגורל אפי' רחוק זה מזה אין לשנות:

והתנחלתם את הארץ בגורל. בפסוק זה נתקשו המפרשים מאד באמרם כי תחילת הפרשה מדברת מאיבוד האומות וצלמי מסכותם, וכן סוף הפרשה ואם לא תורישו את יושבי הארץ וגו', ואיך הכניס בין הדבקים פסוק והתנחלתם את הארץ, ואומר אני שלא קשה מידי כי באיבוד הצלמים והבמות וגירוש כל האומות הטיל ה' עבודה רבה על ישראל ויש לחוש לשני דברים, הן שיהיה הדבר כקדירה דבי שותפי ותתבטל מצוה זו כי כל אחד יאמר אפשר למצות ביעור שתתקיים על ידי אחרים, הן שיגרום מחלוקת בין השבטים כי כל אחד יבחר לו הרע במיעוטו במקום שאין שם הרבה צלמים ומסכות, על כן הכניס תוך ענין זה פסוק והתנחלתם את הארץ בגורל כי בזה בטלו כל החששות.

והתנחלתם את הארץ בגורל. דאע״ג שקנו אותה בכלל ירושה מכ״מ לא זכו כל א׳ בנחלתו אלא עד שהפילו גורל כדין חלוקת אחים כדאי׳ בב״ב דק״ו ב׳:

למשפחותיכם. כל שבט נתחלק לכמה משפחות בפ״ע:

לרב תרבו וגו׳. למשפחה שיש בה הרבה אנשים תתנו מחוז שיש בו הרבה חלקים:

אל אשר יצא לו שמה הגורל. חזר ושנה הכתוב דלא כחלוקת אחים שאפשר לחלוק בלי גורל. משא״כ הארץ דוקא בגורל ומ״ה כל משפט איש באחוזה שלו:

למטות אבותיכם תתנחלו. הגורל לא מהני אלא במקום שבטו ולא בשבט אחר. משא״כ משפחה אינו לעיכובא. והרי יש אנשים שאין להם משפחה מיוחדת:

והתנחלתם ואז אחר שתורישו כל יושבי הארץ תתנחלו את הארץ ותפס בנין התפעל ולא אמר ותנחלו, כי הם חלקו את הארץ קודם שכבשו כל הז' אומות כמ"ש בס' יהושע, לכן אמר והתנחלתם, ר"ל שרק אם יגמרו הכבוש תהיה נחלה קיימת לא נחלה מדומה, וכבר בארתי בפ' פינחס שהגורל היה מברר המחוז באיזה מחוז ותחום יקח כל שבט, ואח"ז היה ביד המחלקים לתת לכל שבט חלק רב או חלק מעט לפי רבוי אנשי השבט או מעוטם, ועז"א והתנחלתם בגורל למשפחותיכם ר"ל הגורל יברר כל משפחה ר"ל שבט באיזה תחום יקח חלקו, ואח"כ לרב תרבו את נחלתו זה יהיה ביד המחלקים בלא גורל, רק התנה תנאי אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה ר"ל שמה שלרב ירבו נחלתו לא יוכל להרבות לו בתחום של שבט אחר רק בתחום שיצא שם הגורל לשבט זה, ופירש הדבר למטות אבותיכם תתנחלו, שכל מטה יקבל נחלתו בתחום מיוחד:

ע כאן לא פירש כפירושו שפירש בפרשת פנחס דשם משמע שפירושו שחלקו לפי באי הארץ שבאו לכלל כ' שנה משום דאיכא פלוגתא בבבא בתרא (דף קיז) איכא למאן דאמר לאלה תחלק וגו' על באי הארץ נאמר ושם פירש אליבא אותו מאן דאמר וכאן פירש אליבא דמאן דאמר לאלה תחלק הארץ על יוצאי מצרים נאמר ואפשר לדחוק וליישב דהיינו נמי לפי שפירש לעיל משונה נחלה זו כו':

פ ר"ל דכל גבול נקרא על שבטו זה גבול ראובן וזה גבול שמעון והשתא אתי שפיר מה שפירש"י בפרשת ויחי מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אלו ר"ל אף נחלת אפרים ומנשה לא נקראו אלא על שמם גבול אפרים וגבול מנשה. כתב הרא"ם תימה דהא לא כמאן דלרבי יאשיה דאמר ליוצאי מצרים נחלקה הארץ שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו ולרבי יונתן דאמר לבאי הארץ נחלקה ארץ ישראל שנאמר לאלה תחלק הארץ ומה אני מקיים לשמות מטות אבותם משונה נחלה זו כו' והניח בצריך עיון. ויש לומר דק"ל לכל הפירושים קשה מהו למטות אבותם לא הל"ל אלא לשמות אבותם ינחלו למטות למה לי אלא על כרחך למדרש נמי לי"ב גבולין וכו' וזה שהכריח את רש"י לפרש דבר אחר ולפי דבר אחר נמי קשה למה ליה למימר אבותם דלא הל"ל אלא לשמות מטות לכן צריך גם לטעם ראשון: