במדבר כד, יח

והיה ירשה שעיר איביו. ישראל:

וִיהֵי אֱדוֹם יְרוּתָּא וִיהֵי יְרוּתָּא שֵׂעִיר לְבַעֲלֵי דְבָבוֹהִי וְיִשְׂרָאֵל יַצְלַח בְּנִכְסִין

וִיהַווֹן אֱדוֹמָאֵי תְּרִיכִין וִיהוֹן תְּרִיכִין בְּנֵי דְגַבְלָא מִן קֳדָם יִשְרָאֵל סַנְאֵיהוֹן וְיִשְרָאֵל יִתְקְפוּן בְּנִכְסִין וְיִרְתוּנוּן

וִיהֵי פָּרַס יַרְתֵי טוּרָא דְגַבְלָא לְבַעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וְיִשְרָאֵל יִתְגַבְּרוּן בְּחֵיל תַּקִיף:

וְטַעַם וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה. מַפֶּלֶת אֱדוֹם בְּיַד הַמָּשִׁיחַ תִּהְיֶה, כִּי גָּלוּתֵינוּ הַיּוֹם בְּיַד רוֹמָה לֶאֱדוֹם תֵּחָשֵׁב, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ, פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ״, וְלֹא יִפְקֹד הַשֵּׁם עַל אֱדוֹם עַד תֹּם עֲוֹנוֹת צִיּוֹן בְּעֵת שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתָם. עַל כֵּן הִזְכִּיר בִּלְעָם אֱדוֹם, כִּי הוּא הַחוֹלֵק עַל מַלְכוּתֵינוּ, וּבוֹ נֶאֱמַר ״וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ״, יִתְנַבֵּא כִּי לֹא תִפֹּל אֱדוֹם לְגַמְרֵי עַד עֵת הַקֵּץ בְּיַד הַכּוֹכָב הַדּוֹרֵךְ. וְטַעַם וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו, שֶׁיִּהְיֶה שֵׂעִיר יְרֵשָׁה לְאוֹיְבָיו, אוֹ "אוֹיְבָיו" הֵם אֱדוֹם וְשֵׂעִיר הַנִּזְכָּרִים שֶׁהֵם אוֹיְבֵי יַעֲקֹב וְיִהְיוּ יְרֵשָׁה:

והיה אדום ירשה. מגזרת ואם לא תורישו והוא שם במשקל קח לך לבנה והוא תחת תאר השם כמו והיתה הארץ שממה ויודע כי גברה יד דוד על אדום והר שעיר:

יְרֵשָׁה - כמו שְׁמֵנָה. נפש שבעה. ארטור"א.

והיה אדום ירשה. לחיות ולעופות המדבר כאמרו וירשוה קאת וקפוד:

והיה ירשה שעיר. לישראל שהוא מכלל קיני קניזי וקדמוני:

אויביו. והטעם שתהיה הנקמה במואב ובאדום יותר ממה שתהיה בשאר אומות הוא כי הם היו מעולם אויביו של ישראל:

וישראל עושה חיל. ואז יוכל ישראל לעשות חיל. כאמרו ולאום מלאום יאמץ:

והיה אדום ירשה. שהיו עבדים לדוד נושאי מנחה:

והיה ירשה שעיר אויביו. שעיר יהיה ירושה לאויביו:

[וישראל עשה חיל עושר].

והיה אדום ירשה. [שהיו עבדים לדוד נושאי מנחה:

והיה ירשה שעיר אויביו. כמו ירשה יהיה שעיר לאויביו] אי נמי ירשה יהיה שעיר שהם אויביו של ישראל:

וישראל עשה חיל. וממשלה וכח:

אויביו. פרוש, אדום ושעיר, ואמרו ירשה פרוש: שלא תבנה עוד ולא תהיה להם תקומה כשאר האמות שיחיו מהם כאמור. ונתן טעם לפי שהם אויבי ישראל, דכתיב (תהילים קלז:ז) ״זכר ה׳ לבני אדום״ וגו׳, לזה מכתם יתרה על כל בני שת.

וישראל עשה חיל. פרוש, באמצעות אבוד אדום ושאר בני שת יעשו ישראל חיל. פרוש, אשר בלע ס״מ ושאר העמים יוציאו בלעו מפיו, ולפי שניצוצי הקדשה הם מלוכלכים כשהם תוך הקליפה, וכשהם מתבררים ויוצאים ממנה הם נתקנים, לזה אמר עשה חיל לשון תקון לחיל אשר היה בלוע בהם:

והיה אדום ירשה. כיון שבא למשיח. כלה ענין דוד. ומכאן ואילך מדבר רק על משיח [ולא כפי׳ הרמב״ם בזה שקאי על דוד שנאמר ותהי אדום עבדים לדוד דא״כ במאי נחשב אדום ביחוד מארם ועמון. וכבר ביארנו שכל אלו בכלל פאתי מואב. אלא קאי על מלך המשיח] ומתחלה ניבא על עובדי אלילים שהן בני שת. ואח״כ ניבא על אמונת אדום. כי ע״כ נקרא גלת החל הלז גלת אדום. באשר מקור האמונה נתקבלה תחלה ברומא. ומשם נתפשטה לכמה אוה״ע. והכל ע״ש אדום יקרא ואמר כי תהיה אדום ירשה. אומה של אדום לא תהיה עוד בארץ שעיר. כמו שהיה לפנים שם אדום רק שם. כמש״כ בספר בראשית ל״ו כ״א ובספר דברים כ״ג ח׳ לענין דין אדומי שלא נקרא אדום אלא היושבים בשעיר הוא אדום אבל בימי משיח תהי אדום במדינות שירשו בארצות אחרות דוקא:

והיה ירשה שעיר אויביו. ארץ שעיר שהיה שם אדום מלפנים תהי ירשה לאויביו. וידוע מי הן אויבי אמונת אדום ומנגדיהם מעולם היא אמונת ישמעאל ושתי האמונות האלה לא יקרקר משיח. שהרי אינם בכלל בני שת באשר מכירים את ה׳ ואז יוסיפו להכיר ולהמליך את ה׳. ובזה יהיה וישראל עושה חיל. כבוד ישראל וחילו יהיה על שניהם. באשר יכירו יותר את ה׳ והמה יודעים ביותר את ישראל שהיו כבושים ת״י ויודעים כמה מסרו נפשם על כבוד ה׳ עתה יאשרו חילו של ישראל:

והיה נגד דרך כוכב מיעקב אמר והיה אדום ירשה כי דוד כבש את אדום והיו לו עבדים, ובכ"ז לא לקח את ארצם שנקרא בשם הר שעיר שארץ קני קנזי וקדמוני לא יקחו ישראל עד ימות המשיח, ונגד וקם שבט מישראל אומר והיה ירשה שעיר אויביו, שבימות המשיח יירשו את הר שעיר ויהיה לישראל ואז ישראל עושה חיל:

ו ר"ל אויביו שכתוב בקרא הם ישראל שהם אויביו של עובדי אלילים והוסיף למ"ד למלת אויביו מפני שבזולת זה לא הודיע הכתוב לאיזה אומה יהיה שעיר ירושה: