במדבר כד, יז

אראנו. רואה אני שבחו של יעקב וגדלתן, אך לא עתה היא, אלא לאחר זמן:

דרך כוכב. כתרגומו, לשון דרך קשתו (איכה ב, ד), שהכוכב עובר כחץ, ובלע"ז דישטנ"ט [מזנק] כלומר יקום מזל:

וקם שבט. מלך רודה ומושל:

ומחץ פאתי מואב. זה דוד, שנאמר בו השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית וגו' (שמואל ב' ח, ב):

וקרקר. לשון קורה כמו אני קרתי (מלכים ב' יט, כד) מקבת בור נקרתם (ישעיה נא, א) יקרוה עורבי נחל (משלי ל, יז) פורי"יר בלע"ז [לנקב]:

כל בני שת. כל האמות, שכלם יצאו מן שת בנו של אדם הראשון:

חֲזִיתֵיהּ וְלָא כְעַן סְכִיתֵיהּ וְלָא אִיתוֹהִי קָרִיב כַּד יְקוּם מַלְכָּא מִיַעֲקֹב וְיִתְרַבָּא מְשִׁיחָא מִיִשְׂרָאֵל וְיִקְטּוֹל רַבְרְבֵי מוֹאָב וְיִשְׁלוֹט בְּכָל בְּנֵי אֱנָשָׁא

חָמֵי אֲנָא לֵיהּ וְלֵיתֵיהּ כְדוֹן מִסְתַּכֵּל אֲנָא בֵּיהּ וְלֵיתֵי מַקְרִיב כַּד יִמְלוֹךְ מְלִיךְ תַּקִיף מִדְבֵית יַעֲקב וְיִתְרַבֵּי מְשִׁיחָא וְשֵׁיבַט תַּקִיף מִיִשְרָאֵל וְיִקְטוֹל רַבְרְבָנֵי מוֹאֲבָאֵי וִירוֹקֵן כָּל בְּנוֹי דְשֵׁת מַשִׁירְיָיתֵיהּ דְגוֹג דַעֲתִידִין לִמְסַדְרָא סִדְרֵי קְרָבָא בְּיִשְרָאֵל וְיִפְּלוּן פִּגְרֵיהוֹן כֻּלְהוֹן קֳדָמוֹי

חָמֵי אֲנָא לֵיהּ וְלֵית הוּא כְּדוֹן מִסְתַּכֵּל אֲנָא בֵּיהּ וְלֵית הוּא קְרֵיבָא עֲתִיד לְמֵיקָם מֶלֶךְ מִדְבֵית יַעֲקב וּפָרִיק וְשַׁלִיט מִדְבֵית יִשְרָאֵל וְיִקְטֵיל תַּקִיפֵי מוֹאֲבָאֵי וִירוֹקַן וִישֵׁיצֵי כָּל בְּנֵי מַדִינְחָא:

דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב – בַּעֲבוּר כִּי הַמָּשִׁיחַ יְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל מִקְצֵה הָאָרֶץ, יַמְשִׁילֶנּוּ לְכוֹכָב הַדּוֹרֵךְ בָּרָקִיעַ מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה״ וְגוֹ' (דניאל ז יג). וְאָמַר שֶׁהוּא רוֹאֶה לִזְמַן רָחוֹק שֶׁיִּדְרֹךְ כּוֹכָב מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְיָקוּם מִמֶּנּוּ שֵׁבֶט מוֹשֵׁל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת בֶּן אָדָם שֶׁהוּא אֲבִי כָל הָאֻמּוֹת. וְהִזְכִּיר "פַּאֲתֵי מוֹאָב" לְהוֹדִיעַ לְבָלָק כִּי עַמּוֹ לֹא יִפֹּל בְּיַד יִשְׂרָאֵל עַתָּה, אֲבָל בְּאַחֲרִית הַיָּמִים לֹא יִנָּצֵל מוֹאָב מִיַּד הַשֵּׁבֶט הַמּוֹשֵׁל בּוֹ. וְטַעַם "פַּאֲתֵי מוֹאָב" לוֹמַר כִּי זֶה הַשֵּׁבֶט יְקַרְקֵר כָּל בְּנֵי שֵׁת, וְלֹא יִנָּצֵל מוֹאָב מִיָּדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵם קְצוּצֵי פֵאָה וְאֵין לָהֶם שֵׁם בָּאֻמּוֹת וְלֹא יִלָּחֲמוּ בְּיִשְׂרָאֵל:

אראנו ולא עתה. הקרוב אלי כי זאת הנבוא' על דוד אמר ולא עתה כי אחרי ארבע מאות שנה היתה:

אשורנו ולא קרוב. הטעם כפול והמשל הוא כוכב ושבט:

דרך כוכב. יש דמות כוכבים דורכים ברקיע שלא היו בתולדת ולא נודעו:

וקם שבט. מלכות והנכון בעיני כי מלת דרך שיראה בדרכו כטעם הכוכבים ממסילותם ורבים פירשוהו על המשיח והקדמונים אמרו סנחריב בלבל הגוים והנה מואב ועמלק ואשור ועוד למה השלים וענו עבר רק היה ראוי להיות דרך כוכב בסוף משלו וחסירי דעת יחשבו כי המפרש דרך כוכב על דוד הוא מכחש ביאת המשיח חלילה חלילה כי המשיח מבואר היטב בנבואת דניאל כאשר פירשתי שהזכיר עמידת מלכי יון וקום החשמונים ועמידת בית שני ושני המצור והגליות והישועה זה אחר זה ואין צורך לנביא בעולם עם דברי משה שהוא העיקר אם יהיה נדחך בקצה השמים ושב ה' אלהיך את שבותך:

ומחץ פאתי מואב. כן עשה דוד:

וקרקר. כמו מקרקר קיר והטעם הורס הקיר כמו מסעף:

בני שת. כמו בני אדם כי הוא העיקר כי נח מבני בניו היה ויאמר היצחקי כי פירשו על בני עמון גם מואב והטעם כפול גם אמר שהוא מגזרת וחשפי שת רמז לבנות לוט והוא רחוק בעיני כי השת הוא האחור שהוא כמו היסוד כמו כי השתות יהרסון ורבים פירשו כל בני שת מגזרת כי השתות והטעם כי יהרום המדינות ואיננו רחוק:

אראנו - אני רואה עתה עכשיו את העתידות ולא עתה יהיה.

כל בני שת - לפי הפשט: זה מלך המשיח.

אראנו. אשר יעשה העם הזה לעמך:

דרך כוכב. גשמי ונצחי. כאמרו ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד:

ומחץ פאתי מואב. אף על פי שכל האומות מנשמת אלוק יאבדו כאמרו כי אעשה כלה בכל הגוים הנה באדום ומואב תהיה נקמתו ביד ישראל בהיות שתי אלה האומות אויביו מעולם ושבבי בישי (סנהדרין פרק חלק):

אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב. אני שר ומעיין הדבר ולא יהיה בקרוב ודבר רחוק הוא אך משה לא אמר כן אלא כי קרוב יום אידם של אומות העולם וחש עתידות למו. משל למלך המהלך בדרך ועמו אוהבו ושונאו צמא המלך למים האויב אמר לו רחוקים אנו למים כדי לצערו האוהב אמר אדוני המלך רכב כי קרוב לנו המים כדי להשיב נפשו עליו. כך בלעם האויב אומר כי הישועה רחוקה אבל האוהב אומר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות:

דרך כוכב מיעקב. נתחזק המושל של יעקב. דרך לשון חוזק כמו תדרכי נפשי עוז.

וקם שבט מישראל חזק שימחץ פאתי מואב של מואב. פאתי לשון היתה לראש פנה. ועל דוד נבא שנא' ויך את מואב וימדדם בחבל וגו':

וקרקר כל בני שת. האומות כדפרש"י ואין ישראל בכלל שהרי ברישיה דקרא תלה הממשל' בישראל:

ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת קרקר בא"ת ב"ש דג דג כגי' דוד:

אראנו ולא עתה. ע"ד הפשט התנבא על דוד ע"ה, ואמר ולא עתה כי אחרי ארבע מאות שנה היתה נבואה זו, כי הוא מחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת, ושת היה עיקר תולדותיו של אדם. או ירצה לומר בני שת היסודות מן (תהלים יא) כי השתות, כלומר יקרקר ויהרס המדינות. והיה אדום ירשה, מצינו בדוד שגברה ידו על אדום ושעיר. וירד מיעקב, יקום רודה מיעקב. והאביד שריד מעיר, כלומר מכל עיר עכו"ם, והוא דוד שכתוב בו (מלכים א י״א:ט״ז) עד הכרית כל זכר באדום. ורש"י ז"ל פירש וירד מיעקב, ועוד יהיה מושל אחר ביעקב, והאביד שריד מעיר החשובה של אדום היא רומי, וירד מיעקב זהו המשיח שנאמר עליו (תהילים ע״ב:ח׳) וירד מים עד ים, והאביד שריד זהו שכתוב (עובדיה א יח) ולא יהיה שריד לבית עשו.

וע"ד המדרש אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד שכתוב בו (שמואל ב ח׳:ב׳) ויך את מואב וימדדם בחבל, וקרקר כל בני שת זה מלך המשיח שכתוב בו(תהילים ע״ב:ח׳) וירד מים עד ים, והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר (שמואל ב ח׳:י״ד) ויהי כל אדום עבדים לדוד, והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל זה מלך המשיח שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.

אראנו ולא עתה על דוד נתנבא.

אשורנו ולא קרוב כפל מלה הוא.

דרך כוכב מיעקב לשון הליכה כמו הארץ אשר דרך בה פירש כבר החזיקו בדרכם הכוכבים לבוא לעזור להם לישראל,

וקם כבר השבט והממשלה מישראל.

ומחץ פאתי מואב וגו׳ דוגמא הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא. ומחץ פאתי מואב הולך ומתנבא שלעתיד יירשו עוד ישראל אדום מואב ועמון כמו שהתנה הקב״ה לאברם בברית בין הבתרים את הקיני את הקניזי ואת הקדמוני שהם עמון ומואב ואדום.

וקרקר כל בני שת י״מ הם בני מואב שהם בני ערוה וזנות מגזרת חשופי שת.

אשורנו. [אני שר ורואה אותו אבל לא יהיה קרוב וכפל מלה הוא]:

דרך כוכב מיעקב. נתחזק הכוכב והמזל של יעקב, ודרך לשון חוזק כמו דרכי נפשי עז" וגם יש לפרש דרך לשון דרך כלו' איימנא אשטיילא כבר נכנס הכוכב והמזל בדרך - שיעלה ויעמוד מלך חזק על ישראל שימחץ פאתי מואב כלו' השרים שהם הפאות כמו "אבן הפיאה" שמעמיד כל הבנין, ועל דוד ניבא דכתי' ביה "ויך דוד את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות"]:

וקם שבט. גם הוא לשון כוכב שהולך ונמשך דרך הילוכו אל מקום המזל ודמיא דוכבא דשביט. ויש לפרש [לשון מקל ורצועה וממשלה] אך לפי שהוא כפל מלה על דרך כוכב יש לפרש לשון כוכב:

אראנו ולא עתה וגו׳. כפל הדברים במלות שונות, גם כפל לומר דרך כוכב וגו׳ וקם שבט וגו׳, גם כפל לומר ומחץ וגו׳ וקרקר וגו׳. כל הנבואה במלך המשיח נאמרה, ויתבאר על פי דבריהם זכרונם לברכה (סנהדרין צח.) שאמרו בפסוק ״בעתה אחישנה״ – זכו אחישנה, לא זכו בעתה, והוא רחוק מפלג, וזה לך האות הן אנו בתחלת מאה הששית לאלף הששי, וכנגד שני קצים אלו דבר הכתוב. כנגד אם זכו אמר אראנו, פרוש לדבר שאני עתיד לומר אבל אינו עתה בזמן הזה אלא בזמן אחר, ויכול להיות שאינו רחוק כל כך, שאמרו זכרונם לברכה (דברים רבה ב,כג) אם היו ישראל חוזרים בתשובה כמצטרך היו נגאלים מיד אפלו לא יעבר עליהם אלא יום אחד בגלות, דכתיב ״יענך ה׳ ביום צרה״. וכנגד קץ ״בעתה״ אמר אשורנו כמו שצופה מרחוק, והוא אמרו ולא קרוב כי הקץ של בעתה ארוך עד למאד בעוונות. ואמרו דרך וגו׳ פרוש, זאת היא הנבואה שאמר עליה ״אראנו״ וגו׳.

וכפל הענין ושנוי הלשון, יתבאר על פי דבריהם זכרונם לברכה (סנהדרין צח.) שאמרו שאם תהיה הגאלה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מפלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזהר (ח״א קיט. וח״ג ריב:), מה שאין כן כשתהיה הגאלה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באפן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט:ט) שהגואל יבא ״עני ורוכב על חמור״. והוא מה שאמר כאן כנגד גאלת ״אחישנה״, שהיא באמצעות זכות ישראל, שרמז במאמר ״אראנו ולא עתה״, אמר דרך כוכב, שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מפלא, כאמור בספר הזהר (שם). וכנגד גאלת ״בעתה״ שרמז במאמר ״אשורנו ולא קרוב״, אמר וקם שבט מישראל, פרוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אמרו (דניאל ד:יד) ״ושפל אנשים יקים עלה״, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלך ויעשה מה שנאמר בסמוך.

וטעם שיעד גאלת ״אחישנה״ שהיא ככוכב ליעקב, וגאלת ״בעתה״ שהיא עני וכו׳ לישראל שהם כתות הצדיקים, נתכון לומר שהמושג לגדר זה של ביאת הגואל ככוכב הוא כשתהיה הגאלה מפאת גדר הבינוני שבישראל שיטיבו מעשיהם ויבא בזכותם, והוא אמרו דרך כוכב מיעקב, אבל ביאתו בדרך ״וקם שבט״ זה יהיה כשלא יטיבו מעשיהם כת הבינונים ולא יבא אלא מפאת כת הצדיקים שבהם, והוא אמרו וקם שבט מישראל:

עוד רמז במאמר דרך כוכב מיעקב על משיח בן דוד הרמוז בכוכב כנזכר, ואמרו וקם שבט מישראל ירמז על משיח בן אפרים, והכונה בזה כי אם ישראל יהיו בגדר שיהיו נקראים יעקב, לא יאיר להם אלא משיח בן דוד, אבל משיח בן אפרים ימות במלחמה ראשונה שיהרגנו רומילוס, כאמרם זכרונם לברכה (סוכה נב.). אבל אם ישראל יהיו כלן צדיקים, שבשם ישראל יתכנו, אז אפלו אותו שבט שהוא משיח הבא מאפרים – וקם, פרוש תהיה לו תקומה לפני אויביו ולא יהרגנו רומילוס. ותמצא שצוו גדולי ישראל (עץ חיים שער העמידה) לכון בתפלתנו כשאנו אומרים ״לישועתך קוינו״ וגו׳ לבקש רחמים על משיח בן אפרים שלא יהיה נהרג במלחמה.

ואמרו ומחץ וגו׳. יתבאר על פי דבריהם (בראשית רבה מד,כג) שאמרו כי שלשה עמים אשר אמר ה׳ לאברהם לבד מהשבעה שכבר הגיעו לפרק השג יד ישראל, הם עמון ומואב ואדום, והם הרמוזים במאמר קיני קנזי קדמוני, והוא אמרו ומחץ פאתי מואב פרוש, המשיח האמור יאבד מואב ולא ישאיר לו פאה בכל זויותיו, ולזה דקדק לומר פאתי.

או ירמוז שיקדים דוד וימחצם וימדדם, ומלך המשיח יאבד פאותיו הנשארים מהם. וכנגד עמון אמר וקרקר כל בני שת, ויחסם לשת לפי שהם חשופי שת, ולפי ששמם יש בו מדת בושת אמר ״וקרקר״ ולא אמר ״ומחץ״:

או יכון הכתוב לכללות כל האומות, שכלן באו משת, ומכללם הם עמון. וטעם שפרט מואב, לפי שהם שלחו אחריו ועמהם הוא מדבר, לזה באר הדברים הנוגעים להם בפרטות.

ואם תאמר, והלא אין לישראל אלא עשר אמות, ולמה אמר ״כל בני שת״? הוא מה שגמר אומר והיה אדום ירשה וגו׳, ומעתה כל בני שת שבאו לזכותם יטהרו לנו באדום, ולזה וקרקר כל בני שת ולא אמר ״ומחץ״, כי לא יתאבדו כל האמות לעתיד לבא, ועליהם נאמר בנבואה (ישעיהו ס״ה:כ׳) ״הנער בן מאה שנה״ וגו׳:

אראנו ולא עתה. רש״י מפרש כל המקרא על דוד המלך עד וירד מיעקב. ואאל״כ דא״כ היאך יתפרש וקרקר כל בני שת. והלא דוד המלך לא נגע אלא באומות סביבות א״י. אם לא שנאמר דזהו מש״כ ויצא שם דוד בכל הארצות שפחדו וחלו מפניו גם מרחוק. אבל לא שייך ע״ז לשון וקרקר. והרמב״ן פי׳ הכל על משיח. וגם זה אינו נכון דא״כ היאך שייך לומר ומחץ פאתי מואב. ואיזה אומה מואב יהיה בימי המשיח ואפי׳ יש איזה שארית למואב. מכ״מ לא שייך לומר פאת מואב. וגם קשה משמעות המקרא אראנו ולא עתה משמעו שהוא מ״מ קרוב. אלא שלא עתה. ואח״כ אמר ולא קרוב. אלא העיקר כמש״כ הרמב״ם הל׳ מלכים פי״א שזה המקרא קאי גם על דוד גם על משיח. ופי׳ אראנו ולא עתה על דוד. אשורנו ולא קרוב על משיח. אמנם נוסיף ביאור על דברי הרמב״ם ז״ל וגם יבא איזה שינוים לפי דעתי:

דרך כוכב מיעקב. זה דוד ופי׳ דרך עשה לו דרך בפ״ע. והענין דבמה שלקח בועז את רות המואבית ואז החלה להתנוצץ גדולת המשפחה כמש״כ בספר בראשית מ״ט י׳ מקראי דמיכה המורשתי. וכך עלה במחשבה שיהא דוד ומשיח יצא מרות כדאיתא ביבמות פ׳ הערל והנה בועז היה כוכב מזהיר בדורו שהרי היה שופט וגדול בדורו מכ״מ נשיאת רות לא היה ברוה״ק ובדרך הנהגת ישראל כי אם כמו עדת יעקב בהיותו נצרך לאשה והיא אשת חיל ע״כ נשאה. וא״כ היה מצד הסברא והליכות טבע רוחנית בקרב ישראל אשר הנושא אשה שאינה מיוחסת אינו יוצא ממנה זרע הגון. אבל באשר כמו בהליכות טבע הגשמית מלך פורץ לעשות לו דרך כך בהליכות טבע הרוחנית. וכמש״כ עוד בספר בראשית ל״ח א׳ במעשה יהודה ותמר. והיינו מליצת דרך כוכב מיעקב כוכב מעדת יעקב עשה לו דרך חדש ויצא דוד. וכן מלחמת דוד היה הכל שלא בדרך נס כי אם בקבוץ גבורים ובעזר ה׳. והיינו דרך כוכב מיעקב:

וקם שבט מישראל. זה משיח שמכונה בשם שבט כדכתיב והכה ארץ בשבט פיו. וכל הליכותיו יהיה בדרך אדם המעלה רם ונשא. וזהו מישראל:

ומחץ פאתי מואב. זה דוד שהכה כל הפאות של מואב היינו אדום מדרום ועמון וארם מצפון ומכש״כ מואב עצמו. אלא נעשה מואב כאן מרכז של הנבואה כמובן לפי ענין השעה:

וקרקר כל בני שת. זה משיח שיהרס הליכות כל בני שת ואין הכונה כל אוה״ע. אלא הן המה ביחוד עובדי אלילים. באשר בני שת היינו בדור אנוש הוחל לקרוא בשם ה׳ וביאר הרמב״ם בהל׳ ע״ז פ״א שאז טעו לחשוב כי עזב ה׳ את הארץ ומסר לכוכבים ומזלות ומזה יצא עבודת אלילים. וניבא שמשיח יהרס הליכות אלה והאלילים כליל יחלוף וע״ז אמר בלעם ויודע דעת עליון. דלהכי מגדיל ומחבב את עמו ישראל באשר שע״י יגיע לתכלית בריאת העולם אשר ימלא כבוד ה׳ את כל הארץ. והיינו ע״י משיח:

והנה אמר כל בני שת ולא כתיב בני אנוש. למדנו שגם אנוש היה מן התועים. וכמש״כ הרמב״ם שם ובשאלתות דר״א שאילתא א׳:

אראנו יש הבדל בין אראנו ובין אשורנו שהראיה הוא מקרוב ואשורנו הוא מרחוק, והוא ראה נבואה א' שתהי' בזמן קרוב שהוא בימי דוד, ועז"א אראנו מקרוב, הגם שלא עתה שיהי' אחר ארבע מאות שנה, ועוד חזה נבואה עתידה שתהי' בימי המשיח שהוא באחרית הימים ועז"א אשורנו ששור הוא מרחוק, ומפרש ולא קרוב כי זמן ד' מאות שנה הוא זמן קרוב נגד ריחוק ימות המשיח, ומפרש נגד אראנו ולא עתה דרך כוכב מיעקב הוא המלך דוד שהיה כוכב מאיר ליעקב, ונגד אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל השבט הוא כוכבא דשביט הנוצץ בכל קצוי ארץ והוא מליצה על מלכות המשיח, וקראו ישראל שהוא שם המעלה והגדולה נגד שמו בימי דוד שקראו בשם יעקב, ומחץ ונגד מ"ש דרך כוכב מיעקב אומר ומחץ פאתי מואב כי דוד המלך מדד את מואב שני חבלים להמית וחבל אחד להחיות, נמצא מחץ שני הפאות והניח החבל האמצעי להחיות, ונגד וקם שבט מישראל אומר וקרקר כל בני שת שמלך המשיח הוא יעקר את מואב לגמרי, וקרקר פי' כמו מקרקר קיר (ישעיהו כ״ב:ה׳), ושת הוא יסוד הבנין כמו כי השתות יהרסון, וגם מלת בני יל"פ משרש בנה כמו ועל בן אמצתה לך, ר"ל שיעקר כל בנינים היסודיים של מואב ולא ישאיר להם שרש וענף:

ג (גור אריה) דאין לפרש אראנו לעם דאם כן איך אמר ולא עתה אלא אמר רואה וכו':

ד והוא לשון נוקב:

ה ואף על פי שהיה לאדם גם קין והבל הא הבל הרגו קין קודם שהיו לו בנים וקין אף על פי שהיו לו בנים הא מתו כולם במבול אבל משת בן אדם בא נח שהיה אחר המבול וממנו יצאו כל האומות שהוא בא משת: