במדבר כב, לג

אולי נטתה. כמו לולא, פעמים שאולי משמש בלשון לולא:

גם אתכה הרגתי. הרי זה מקרא מסורס, והוא כמו גם הרגתי אותך, כלומר לא העכבה בלבד קראתך על ידי, כי גם ההריגה:

ואותה החייתי. ועתה מפני שדברה והוכיחתך ולא יכלת לעמוד בתוכחתה, כמו שכתוב (פסוק ל) ויאמר לא על כן הרגתיה, שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה ולא יכול להשיב, שחס המקום על כבוד הבריות, וכן (ויקרא כ, טו. טז) ואת הבהמה תהרגו, וכן (שם) והרגת את האשה ואת הבהמה:

וַחֲזַתְנִי אֲתָּנָא וּסְטַת מִן קֳדָמַי דְנַן תְּלַת זִמְנִין אִילוּפוֹן לָא סְטַּת מִן קֳדָמַי אֲרֵי כְעַן אַף יָתָךְ קְטָלִית וְיָתַהּ קַיֵימִית

וַחֲמַתְנִי אַתְנָא וּסְטַת מִן קֳדָמַי דְנַן תְּלַת זִמְנִין אִלוּלֵי פוֹן לָא סְטַת מִן קֳדָמַי אֲרוּם כְּעַן אוּף יָתָךְ קְטָלִית וְיָתָהּ קַיֵימִית

וַתֵּט לְפָנַי – פֵּרְשׁוּ בּוֹ וַתֵּט אֶל הַשָּׂדֶה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְפָנַי. וְאֵין צֹרֶךְ, רַק טַעְמוֹ כְּמוֹ מִפָּנַי, כִּי כֵן תְּשַׁמֵּשׁ הַלָּמֶ״ד, כְּמוֹ ״וַיַּחְדְּלוּ לִבְנוֹת הָעִיר״ (בראשית יא ח), ״חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב״ (תהלים לו ד), וְכֵן רַבִּים. וְכָמוֹהוּ: ״וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל״ (כד ד):

וְטַעַם אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי - עַל דַּעַת הַמְפָרְשִׁים כְּמוֹ לוּלֵא שֶׁנָּטְתָה מִפָּנַי, יְשַׁמֵּשׁ בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ חֲבֵרָיו כֻּלָּם. וְעַל דַּעְתִּי הוּא כְּמַשְׁמָעוֹ, כִּי הָאָתוֹן הִרְגִּישָׁה בַמַּלְאָךְ אוֹ רָאֲתָה בּוֹ וְלֹא יָדְעָה מָה הָעִנְיָן, אֲבָל נָטְתָה מִפְּנֵי חֶרֶב שְׁלוּפָה כְּמִנְהַג הַבְּהֵמוֹת. עַל כֵּן אָמַר הַמַּלְאָךְ לְבִלְעָם: וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וְנָטְתָה מִפָּנַי, וּבְשֶׁמָּא נָטְתָה מִפָּנַי, כִּי אֲנִי לַהֲרֹג אוֹתְךָ בָּאתִי, אֲבָל אוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי כִּי הַחֵטְא בְּךָ וְלֹא בָּאָתוֹן:

גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי – אָמַר ר״א (אבן עזרא על במדבר כ״ב:ל״ג) מִלַּת "גַּם" לְעֵד שֶׁמֵּתָה הָאָתוֹן אַחֲרֵי שֶׁדִּבְּרָה, וְטַעַם "הֶחֱיֵיתִי" כִּי בֶּן אָדָם בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ יָמוּת, וְהָעֵד "וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" (בראשית לב לא), אַף כִּי הַבְּהֵמָה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם שׁוּתָּפוּת עִם הַמַּלְאָךְ כְּבֶן אָדָם. וְאֵין מִלַּת "גַּם" נִדְרָשׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר, כִּי שְׁנֵיהֶם לֹא יָמוּתוּ, כִּי עַתָּה שֶׁנָּטְתָה מֵתָה הָאָתוֹן וְהֶחֱיָה אֶת בִּלְעָם, וְאִם לֹא נָטְתָה הָיָה הוֹרֵג אֶת בִּלְעָם וּמְחַיֶּה הָאָתוֹן. אֲבָל מִלַּת "גַּם" כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י שֶׁהוּא כִּמְסֹרָס, גַּם הָרַגְתִּי אוֹתְךָ, וְטַעַם ״וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי״ לוֹמַר כִּי הַחֵטְא כֻּלּוֹ עָלֶיךָ וְהָרַגְתִּי אוֹתְךָ בּוֹ, אֲבָל הִיא אֵין עָלֶיהָ חֵטְא שֶׁתָּמוּת בּוֹ. וְהִנֵּה הַנְּטִיָּה שֶׁנָּטְתָה מִפָּנַי לְטוֹבָתְךָ, לֹא לְצָרְכָּהּ כְּלָל, וְהִכִּיתָ אוֹתָהּ חִנָּם וְגָמַלְתָּ לָהּ רָעָה תַּחַת טוֹבָה. וְלֹא הִגִּיד הַכָּתוּב אִם הָיוּ שָׂרֵי בָלָק עִם בִּלְעָם בַּמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, אוֹ שֶׁהָיוּ רוֹכְבִים לְפָנָיו וְרָחוֹק הָיָה בֵּינֵיהֶם וּבֵינוֹ. וְהַקָּרוֹב שֶׁהָיוּ עִמּוֹ, לֹא יִתְפָּרְדוּ מִמֶּנּוּ, וְרָאוּ בִּנְטוֹת הָאָתוֹן וְהַכּוֹת בִּלְעָם אוֹתָהּ, כִּסְבוּרִים הָיוּ שֶׁהָיָה כְּמִנְהַג הַבְּהֵמָה הָרָעָה, וְלֹא שָׁמְעוּ דִּבּוּרָהּ, אַף כִּי דְּבַר הַמַּלְאָךְ שֶׁהוּא גִּלּוּי עֵינֵי בִלְעָם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (במדב״ר כ יד) שֶׁהָיוּ שָׂרֵי מוֹאָב תְּמֵהִים שֶׁרָאוּ נֵס שֶׁלֹּא הָיָה כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם, וְאָמְרוּ (שם) שֶׁכֵּיוָן שֶׁדִּבְּרָה מֵתָה, שֶׁלֹּא יְהוּ הָאֻמּוֹת אוֹמְרִים: ״זוֹ הִיא שֶׁדִּבְּרָה״ וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ יִרְאָה. וְעוֹד שֶׁחָס הַקב״ה עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל רָשָׁע, שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים: ״זוֹ הִיא שֶׁסִּלְּקָה אֶת בִּלְעָם״. וְכָל זֶה אֶפְשָׁר מִדֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה, לֹא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בְּמִיתָתָהּ כְּלָל כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי:

ותראני האתון. בקמץ גדול תחת קטן שהיה ראוי להיות ותראני ורבים כן אולי יתחלק לטעמים רבים ופה הוא כמו לולי ומלת גם לעד שמתה האתון אחר שדברה:

ואותה החייתי. דרך קצרה וכן הטעם כאשר הרגתיה הרגתיך או הרגתיך לבדך ואותה החייתי:

וטעם ואותה החייתי. כי בן אדם בראותו המלאך ימות והעד ותנצל נפשי ודבר מנוח לעד אף כי הבהמה שאין לה שום שותפות עם רוח המלאך כבן אדם:

אולי נטתה מפני - כל אולי שבמקרא פירושם כמו אם וכמו אילו. והמפרשים אם זה כמו לולא התמהמהנו וכמו לולי ה' וגו' - טעות הוא בידם. אבל פירושו כמו: אולי יש תקוה. אולי יחנן ה' צבאות. אולי משגה הוא. וכן אמר המלאך: על מה הכית את אתונך שלש פעמים שלא כדין עשית, שהרי ותט לפני זה שלש רגלים - כל נטיותיה היו לפני אבל לא מפני, שהרי לא עברה אותי.

אולי נטתה מפני - כלומר: שאם נטתה מפני ולא לפני כלומר, שאם עברה אותי את הדרך עד אחרי. גם הרגתי אותך כלומר, לא היית ניצול בהיזק מועט של לחיצת רגלך אלא אף אותך הרגתי והיא לא היתה מפסדת שאותה החייתי, כמו שהיא קיימת גם עתה שהיא לא היתה פושעת כי אם אתה שהיית פושע בי, שהכית אתונך.

גם אתכה - גם הרגתי אותך. כמו: וברכתם גם אותי - גם תברכו אותי.

ותראני האתון ותט לפני. ועם זה הנה קרה לך שהאתון נטתה מפני שלש פעמים ואיך לא שתה לבך גם לזאת:

אולי נטתה מפני. היה לך לחשוב שאולי נטתה מפני שכבר ידעת שיש לפני האל יתברך איזה מדבר טוב על ישראל:

כי עתה גם אותכה הרגתי ואותה החייתי. והטעם שאמרתי על מה הכית כמאשים הוא כי אמנם עתה הראית לדעת שגם שהייתי הורג אותך ומחיה אותה באופן שהיית מכיר שלא היה זה מקרה כלל מכל מקום לא היית נמנע מלכת כמוסר עצמו למיתה לעבור על רצון קונו שאין לך משומד גדול מזה:

גם אותכה הרגתי. פירש"י הרי זה מקרא מסורס והוא כמו גם הרגתי אותך. וצריך פי' לפירושו וה"ק דאי דרשינן כמו שכ' הוה משמע גם אותך הרגתי עם האתון וא"כ היכי קאמר אחר כן ואותה החייתי אבל השתא דמהפכינן ליה מצינן למדרש הכי לא העכבה בלבד קראתיך ע"י כי גם ההריגה כלו' לא זו בלבד הייתי עושה לך שהייתי מעכבך פה אלא גם הרגתי אותך ואותה החייתי כי מאחר שיהי' נהרג אין לחוש על כבודו כל כך אבל עתה מפני שדברה והוכיחה אותך ולא יכולת לעמוד בתוכחתה [הרגתיה כו'] שחס המקום בכבוד הבריות.

ואותה החייתי ונראה שגם הנערים הרג שאין נזכרין כלל הכא:

אותכה כתיב בה"א בה' דברים חטאת:

ואותה החייתי מלא וי"ו שהשיבה אותו ו' דברים ונבראת ביום ו' בין ה שמשו ת:

(לח ה) בפי בגי' מלאך:

בפי בגי' הזמם שמלאך נתן זמם לתוך פיו כדי להחזירו אל בלק:

אולי נטתה מפני. לולא שנטתה מפני כאשר הרגתיה, הרגתיך ואותה החייתי. מכאן שמתה האתון אחר שדברה, או מטעם המדרש שאומר שלא יהו האמוריים עושים ממנה עבודה זרה, או מטעם שכבר השלימה מנויה כפי מה שנגזר מששת ימי בראשית בין השמשות, כענין שמצינו בדג של יונה שאמר הכתוב (יונה ב) וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, וטעם גדול, בשנים, אע"פ שהיה גדול בגוף היו דגים רבים בים גדולים ממנו, והכוונה בלשון וימן שמנהו לכך מששת ימי בראשית, וזהו שאמר לבלוע ולא אמר ויבלע. וכיון שבלעו ועשה מנויו מת הדג כי לא נברא אלא לכך, וזהו ששנה הלשון אחר כך מדג לדגה, דכתיב (שם) ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה, ועל זה אמר מבטן שאול שועתי.

ותראני האתון ותט לפני כלומר כל שעה היתה לפני אלא שנטתה לימין או לשמאל.

אולי נטתה מפני אבל אם נטתה מפני מכל וכל שהיתה חוזרת לאחוריה מפני הדוחק שהיתה מכה אז אותך הרגתי מפני שהיית דוחק אותה. מפני חוץ מפני.

ואותה החייתי שהיתה אנוסה וכן הוא שיש חלוק בין לפני למפני שהרי מפני פירושו חוץ ממראית פני כגון ונשל הגויים האלה מפניך מורישם מפניך.

גם אתכה הרגתי פרש״י הרי זה מקרא מסורס וכו׳ כלומר אם הייתי מפרשו כמו שהוא כתוב נמצא וגם סמוך לאותך היה מרבה מעין אותכה כלומר איש עמך אבל עכשיו כשתפרשנו אחר הסירוס גם הרגתי אותך לרבות מעין ההריגה והיא העכבה כמו שפרש״י. ד״א גם לרבות ההריגה עם הלחיצה ויש מפרשים דברים ככתבן גם אתכה הרגתי לרבות את הנערים שהלכו עמי שלא נטו מן הדרך ולכך לא הזכירם הכתוב מכאן ואילך, גם אותכה בכ״ף.

[ ס״א גם אתכה הרגתי פרש״י הרי זה מקרא מסורס. כלומר אם הייתי מפרשו כמו שהוא כתוב נמצא גם סמך לאותך והייתי מרבה מעין אותך והוא הבהמה וה״ק אולי נטתה מפני כי עתה גם אותך ואותה החייתי אבל עתה שנטתה מפני אותכה ואותה החייתי, ולא היא כי היא נהרגת מפני כבוד הבריות לפיכך צריך לפרשו מסורס כפי׳ רש״י (טז)].

גם אותך הרגתי. פירש"י הרי זה מקרא מסורס והוא כמו הרגתי אותך פי' לפי' גם אותך הרגתי היה משמע שגם בא לרבות הריגה אחרת ומי היה באותו מעמד ליהרג האתון לבד וא"א לומר כך שהרי אמר ואותה החייתי לכך המורה דעה אמר מקרא מסורס כמו גם הרגתי אותך כלומר עם הצער שעשיתי לך עם העכבה שעכבתיך בדרך הייתי הורגך ועתה ניחא דגם לא בא על ההריגה אלא קאי אעכבה כלומר עכבה בדרך והריגה. ועוד פירש"י ז"ל מפני שדברה והוכיחתו ואינו יכול לעמוד בתוכחתה כמו שנא' לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך שלא יאמרו זו ששתקה את בלעם בתוכחתה כשאמרה לו ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא השיב בלעם לא נמצא שהודה לדברי האתון ונסתלק ונבהל להשיב כי חס המקום על כבוד הבריות. בכל יום דכתיב ואל זועם בכל יום כדאי' בפ"ק דע"ז ומקשים כיון דאמרינן כמה זעמו רגע וכמה רגע כמימריה פי' שיעור אשר יוכל האדם להוציא מפיו רגע לבד א"כ איזו קללה היה יכול הרשע לקלל בשעה קטנה והלא אין שהות לומר רק תיבה אחת משלש אותיות. וי"ל אעפ"ך היה יכול להוציא מפיו כלם ונהפכה לברכה ותרועת מל"ך בו פי' מריעות וחברת מלכו של עולם בו:

ותט לפני. כמו מלפני:

אולי. כמו לולי:

גם אתכה הרגתי. [כמו שאמרת עליה שאמרת "לו יש חרב בידי"]:

ואותה החייתי. והגם מגומגם. [ונראה ששני הנערים שהיו הולכין עמו הרג המלאך שלא הזכירם מכאן ואילך ולכך הוא אומר "גם אתכה הרגתי" כמו הנערים שלא נטו מן הדרך מפני]:

כי עתה גם אתכה וגו׳. אמרו עתה, לדבריהם זכרונם לברכה (במדבר רבה כ,יד) שאמרו שנהרגה האתון, ולזה דקדק לומר גם אתכה ולא אמר ״גם הרגתי אותכה״, ידיק על נכון תבת ״עתה״, כי לא יצדק לומר ״גם אתכה״ אלא עתה שכבר נהרגה האתון, מה שאין כן קודם, כי קודם לא היתה מתה האתון, כאמרו ״ואותה החייתי״. ואמרו החייתי שמשמעותו הוא פועל חדש, להעירך שעתה נהרגת. עוד לומר שהיה עושה לה מעשה נסים, שיפגע המלאך ברוכב ונרכב ויהרג רוכב בשמירת נרכב, ובדרך זה יצדק לאמר לשון זה ״החייתי״.

ותט לפני. מפני כבוד איש כדרך בהמה לפני אדם:

אולי נטתה מפני. מפני פחדי שהיה פחד מיתה. כמסתפק בדבר. דבאמת אין מלאכים יודעים מחשבות זולת הקב״ה לבדו . מש״ה אמר המלאך כמסתפק שהיא נטתה לפני כבודי ואולי מפני פחד מיתה:

כי עתה וגו׳. ביאר שבאמת הייתי נראה בזעף עד שהבינה כי באתי להרוג אותך מכש״כ אותה. אלא ואותה החייתי. הא שלא מתה באמת מפני הפחד הוא משום שהחייתי אותה. כ״ז היה ללמד לבלעם שאין הקב״ה מונע מן החטא אלא מגלה למוכר אזנו ומביא חיתו לממיתי׳ ואם הוא מכ״מ מתעקש ומקשה לבו. אין אחריותו על הקב״ה:

ותראני, וכן האתון מכללם ראתה אותי ותט לפני הנה גם בע"ח שפלים הרגישו ורטט וחרדה אחזתם, ואתה שוטה בלתי מרגיש מאומה, ותט לפני אולי נטתה מפני, לפני מציין הנטיה מפני הכבוד, ומפני מציין הנטיה מפני המורא, ר"ל האתון נטתה מפני כבודי ורוממותי וזה ותט לפני, ויוכל להיות שנטתה מפני המורא ועז"א אולי נטתה מפני, ר"ל שיש ספק בדבר, ובאר צדדי הספק כי עתה גם אותך הרגתי ואותה החייתי שי"ל שנטתה מפני דהיינו מיראה מפני שהייתי הורג אותך ויראה שיהרג אדוניה וזה טעם היראה, וי"ל שנטתה לפני היינו רק מפני הכבוד לא מפני היראה כי אותה החייתי ולא הי' לה לירא אחר שהיא לא היתה בסכנה:

ח דק"ל דאולי משמע שמא נטתה והא ודאי נטתה:

ט דקשה ליה דגם אותך הרגתי משמע דבתחלה הרג שום אדם אחר וזה אינו דאין לומר שרי בלק שהם סרסורי העבירה דהא כתיב לך עם האנשים ואין לומר הנערים דמה פשעם ומה חטאתם ואין לומר דגם קאי על האתון כלומר כמו שהרגתי האתון הרגתי אותך דהא כתיב ואותה החייתי:

י ר"ל לא שעכבתי אותך מלילך אלא גם הרגתיך. קראתך פירוש אירע לך:

כ דקשה לרש"י מדכתיב אולי נטתה וגו' כלומר אי לא נטתה מפני כי עתה גם אותכה הרגתי ואותה החייתי משמע אבל עכשיו שנטתה לא החייתי ולמה אדרבה עכשיו היה לו להחיותה יותר הואיל ונטתה מפניו ולמה הרגה ומפרש דלכך הרגה מפני שדברה כו' ופירוש מלת הרגתי ר"ל הייתי הורגך ואם כן החייתי פירושו נמי הייתי מחיה ולמדנו מזה שהרגה: