במדבר כב, לד

כי לא ידעתי. גם זה גנותו, ועל כרחו הודה, שהוא היה משתבח שיודע דעת עליון, ופיו העיד לא ידעתי:

אם רע בעיניך אשובה לי. להתריס נגד המקום היא תשובה זו אמר לו הוא בעצמו צוני ללכת, ואתה מלאך מבטל את דבריו, למוד הוא בכך, שאמר דבר ומלאך מחזירו, אמר לאברהם (בראשית כב, ב) קח נא את בנך וגו', ועל ידי מלאך בטל את דברו, אף אני אם רע בעיניך צריך אני לשוב:

וַאֲמַר בִּלְעָם לְמַלְאָכָא דַיְיָ חָבִית אֲרֵי לָא יְדָעִית אֲרֵי אַתְּ מְעַתֵּד לָקֳדָמוּתִי בְּאָרְחָא וּכְעַן אִם בִּישׁ בְּעֵינָךְ אֵיתוּב לִי

וַאֲמַר בִּלְעָם לְמַלְאָכָא דַיְיָ חָבִית אֲרוּם לָא יְדָעִית אֲרוּם אַנְתְּ מְעַתַּד לִקְדָמוּתִי בְּאָרְחָא וּכְדוֹן אִין בִּישׁ קֳדָמָךְ אִיתוּב לִי

חטאתי. להקשות עורף:

כי לא ידעתי. והיה לי לחוש לזה:

ועתה אם רע בעיניך. שאתה אולי מלאך מליץ על ישראל:

אשובה לי. כדי שלא לעשות דבר נגד רצונך אף על פי שהאל יתברך נתן לי רשות:

ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי. דרשו רז"ל מכאן כל החוטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו.

כי לא ידעתי. הוא היה משבח עצמו ואומר ויודע דעת עליון, ועכשיו אמר לא ידעתי.

חטאתי כי לא ידעתי כי במקום אשר חטאתי על אשר לא ידעתי ולא נתתי לב להבין מדוע לא הצליחה דרכי.

ויאמר בלעם וגו׳ חטאתי כי לא וגו׳. אמרו חטאתי כנגד מה שרמזו במאמר ״ירט הדרך״ וגו׳, וכנגד אמרו ״למה הכית״ וגו׳ אמר ״כי לא ידעתי״ וגו׳, ואמרו ועתה עשה תשובה למה שחשב עשות, וכנגד ההליכה אמר ״אם רע בעיניך אשובה״, ואמר ״לי״ – נתנוצצה בו נבואה שיש לו יתרון טוב בחזרתו.

כי לא ידעתי. עיקר החטא הוא שלא ידעתי שהיה לו להתבונן מדבר האתון כי אתה השטן העומד:

ועתה. כי הנני יודע:

אם רע בעיניך. ולא תניחני לילך:

אשובה לי. לא אתאבק עמך:

חטאתי כי לא ידעתי ר"ל חטאתי בזה במה שלא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך, שאם הייתי משים לב בדבר היה לי להרגיש שיש איזו סבה שעכבה את האתון מדרכה והייתי מתבודד עד שהייתי יודע שמלאך נצב בדרך:

ל דק"ל הא ודאי רע בעיניו דהא קצף עליו ועוד קשה מלת בעיניך למה לי דמשמע בעיניך ולא בעיני אחר ועוד קשה מלת לי למה לי ועל זה פירש להתריס נגד המקום וכו' ובזה יתורצו כל הקושיות וקל להבין: