במדבר יט, ג

אלעזר. מצותה בסגן:

אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות:

ושחט אתה לפניו. זר שוחט ואלעזר רואה:

וְתִתְּנוּן יָתַהּ לְאֶלְעָזָר כַּהֲנָא וְיַפֵּק יָתַהּ לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא וְיִכּוֹס יָתַהּ קֳדָמוֹהִי

וְתִתְּנוּן יָתָהּ לְאֶלְעָזָר סְגַן כַּהֲנַיָא וִיהַנְפַּק יָתָהּ לְחוֹדָא לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא וִיסַדֵר חֲזוֹר חֲזוֹר לָהּ סִידוּרֵי קִיסִין דְתֵינַיָא וְכַהֲנָא אוֹחֲרַן יִכּוֹס יָתָהּ קֳדָמוֹי בִּתְרֵין סִימָנַיָא כְּמִשְׁאַר בְּעִירַן וְיִבְדִיקְנָהּ בִּתְמַנֵי סְרִי טְרִיפַן

אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן – מִצְוָתָהּ בַּסְּגָן, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״ט:ג׳). וְאֵין הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב הַמִּצְוָה בַּסְּגָן יוֹתֵר מִכֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט, אֶלָּא הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה בְּפָרָה רִאשׁוֹנָה שֶׁתִּהְיֶה בְּאֶלְעָזָר וְהוּא הָיָה הַסְּגָן. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי (חקת ח): בָּא הַכָּתוּב וְלִמֵּד עַל הַפָּרָה שֶׁתְּהֵא עֲשׂוּיָה בַּסְּגָן. תֵּדַע שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי אַהֲרֹן קַיָּם וְאֶלְעָזָר שׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה. "וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן" - זוֹ נַעֲשֵׂית בְּאֶלְעָזָר, וּשְׁאָר כָּל הַפָּרוֹת בְּכֹהֵן גָּדוֹל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים: זוֹ נַעֲשֵׂית בְּאֶלְעָזָר, וּשְׁאָר כָּל הַפָּרוֹת בֵּין בְּכֹהֵן גָּדוֹל בֵּין בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְהָעִנְיָן לוֹמַר כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת לְעֹמֶק סוֹדָהּ רְאוּיָה לְהִנָּתֵן לַגָּדוֹל שֶׁבַּכְּהוּנָּה, וְלֹא נִתְּנָה לְאַהֲרֹן - וְאוּלַי הוּא לִגְדֻלָּתוֹ, כִּי הוּא קְדוֹשׁ ה' וַחֲסִידוֹ הַמְכַפֵּר בְּמִקְדָּשׁוֹ, וְלֹא רָצָה לִיתֵּן לוֹ עֲבוֹדַת חוּץ. אוֹ הָיָה לְהַכְתִּיר אֶלְעָזָר וּלְחַנְּכוֹ בְּחַיֵּי אָבִיו בְּמִצְוָה אַחַת מִן הַמִּצְווֹת שֶׁל כְּהוּנָּה גְּדוֹלָה, אוֹ הָיָה לְעֹנֶשׁ הָעֵגֶל כְּדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן. וְהִנֵּה עָשָׂה הַקָּבָּ״ה גַּם אַהֲרֹן נָבִיא בַּמִּצְוָה הַזֹּאת, וְהוּא וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ יִתְּנוּ אוֹתָהּ לְאֶלְעָזָר שֶׁהוּא גְּדוֹל הַכְּהוּנָּה אַחֲרֵי אַהֲרֹן, וְהוּא הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. וְזֶה רֶמֶז לְדוֹרוֹת שֶׁתֵּעָשֶׂה בִּגְדוֹל הַכְּהוּנָּה וְהוּא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְכֵן שָׁנִינוּ (פרה פ״ד מ״א): פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל פְּסוּלָה, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וּבַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא מ״ב): ״וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן״ - אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר וְלֹא לְדוֹרוֹת לְאֶלְעָזָר. אִיכָּא דְּאָמְרֵי: לְדוֹרוֹת בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט, וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי: לְדוֹרוֹת בְּכֹהֵן גָּדוֹל, וְהוּא סְתָם מִשְׁנָתֵנוּ וְהַנָּכוֹן בַּטַּעַם. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר לְדוֹרוֹת בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט, צִוָּה בְּאֶלְעָזָר לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם כֹּהֵן אַחֵר, כִּי אֵינוֹ הָגוּן שֶׁיִּהְיֶה אָחִיו הַקָּטָן קוֹדֵם אֵלָיו:

והוציא אותה. המוציא או בצווי וכן ושחט כי הוא לא ישחטנה והעד לפניו:

ונתתם אתה אל אלעזר הכהן זו נעשית באלעזר כמו שפרש״י ושאר פרות נעשות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט. וי״מ לפי הפשט לפי שמטמאה כל העסוקים בה לא רצה הקב״ה שיטמא בה כה״ג. כאן פירש״י דמצותה בסגן כלומר הסגן היה נגיד ומצווה בכל עניניה. י״מ צריכה שבעה כהנים לעשותה לז׳ ענינים שבה והוציא, ושחט, ולקח מדמה, ושרף את הפרה, ולקח עץ ארז, ואסף איש טהור, והניח האפר אל מחוץ למחנה.

והוציא אותה מקרא קצר הוא לא פירש המוציא וכן ושחט, ושרף, ואסף, והניח. ושחט אותה לפניו לפני אלעזר. כאן פרש״י זר שוחט ואלעזר רואה כלומר אין צריך סגן לשוחטה וכהן הדיוט שוחטה שהוא זר גבי כמה עבודות המוטלות על הסגן. ודוגמא זו מצינו בפ׳ יש נוחלין הוא סבר עבודה זרה ממש והוא אינו יודע עבודה שהיא זרה לו והיינו אליבא דרבי יצחק דאמר בפרק טרף בקלפי שחיטת פרה בזר פסולה.

ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. לפי שהיה סגן ולא באהרן שהיה כ"ג מפני שהיה לו שותפות במעשה העגל:

[ונתתם אתה אל אלעזר הכהן. [ולפי שהיא מטמאה העוסקין בה לא רצה הק' שיטמא כהן גדול:

ושחט אתה לפניו. לפני אלעזר]:

ונתתם אותה. אמר אותה, לפי מה שאמרו רז״ל (פרה ד:א) שמפי השמועה למדו ששאר פרות נעשות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט, דיק לומר ״אותה אל אלעזר״, אבל מכאן ולהלאה אין חיוב בסגן.

ונתתם אותה אל אלעזר. ולא ע"י אהרן כי הוא היה סבה אל העגל ומדמצינו שמשה התפלל שאליעזר הדורש דין הפרה יהיה מחלציו, וכאן נאמר ג"כ אלעזר ש"מ שיש רמז אל עזר האל ית' אל הטהרה כמ"ש (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו', כי לולא העזר של האל ית' לא עלתה להם טהרה זו לבד. ומדקאמר פרה בת שתים עגלה בת שנתה ש"מ שהסבה גדולה פי שנים מן המסובב ע"כ ביותר צריך האדם זירוז על הסרת הסבה כאמור וטעם להזאת ג' וז' לפי שהטומאה מתמעטת והולכת שהרי אמרו (מו"ק כז:) ג' לבכי ז' להספד על כן הזאתו בב' זמנים הללו.

ונתתם אותה. היה מצוה שאהרן יצטרף בעסק זה לכפר עליו ע״י בנו:

ושחט אותה. פרש״י זר שוחט. וזהו דעת שמואל אבל הלכה כרב דשחיטת פרה בזר פסולה. ופי׳ לפניו שלא יסיח דעתו. והכי משמעות הפרשה דכתיב והשורף אותה יכבס בגדיו ולא כתיב כמ״כ והשוחט אותה. והרי כל העוסקין בה מטמאין בגדים. אלא משום שהשחיטה בכהן וכתיב בו וכבס בגדיו הכהן. משא״כ שריפה כשר בזר מש״ה כתיב והשורף וגו׳. ולשמואל צ״ל דאע״ג דשחיטה כשרה בזר מכ״מ לכתחלה שחט הכהן. כמו קרבנות צבור שהיו מפייסים על השחיטה אע״ג דמן הדין כשר בזר. וכן היה בפרה. משא״כ השריפה רבים עסקו בזה אפי׳ ישראלים:

ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. כבר התבאר באילת השחר (כלל קנא) ששני פעלים הבאים זאח"ז באופן שהפעל השני משלים וגומר פעולת הפעל הראשון יבא הפעל השני סתם בלא כנוי, כמו ולקח הכהן מדם החטאת ונתן ובכאן שפעל ונתתם גומר פעולת פעל ויקחו אצ"ל מלת אותה, ופי' שבא למעט פרה אחרת ר"ל פרה אחרת בכ"ג ולאידך תנאי גם בכהן הדיוט, כמו שמפ' ביומא (דף מב ע"ב) וכ"ה בתוספתא (פ"ג דפרה) כפי מה שהגיה הגר"א ז"ל:

והוציא אותה. מלת אותה מיותר (כנ"ל סימן הקודם) ובא ללמד שיוציא אותה לבדה. ולפ"ז אסור להוציא חמור ות"ק ר"ש הוא דדריש טעמא דקרא ומותר להוציא חמור (יומא דף מב), ומ"ש מחוץ למחנה היינו חוץ לג' מתנות כמו שלמד ביומא (דף סח):

ושחט אותה לפניו. ממ"ש ושחט ידעינן שאם נתנבלה פסולה כמ"ש בחולין (דף כט ע"ב) וממ"ש ושחט אותה ולא אמר ושחטה שבא תמיד למעט (כמ"ש באה"ש כלל קנ) ממעט שלא יעשה עם השחיטה מלאכה אחרת כגון חתיכת דלעת ושלא ישחט אחרת עמה כן מצאתי ברש"י חולין שם (ולא כהגר"א שהגיה זה בסוף המאמר אחר ואלעזר רואה), ומ"ש ושחט לפניו מפרש כשמואל ביומא (דף מ"ב) שישחט אחר:

ז פירוש דק"ל לכתוב ונתתם אל הכהן אלא מצותה בסגן ר"ל בסגן של כהן גדול דהיינו אלעזר ונקרא בשם סגן שאם היה כהן גדול טמא היה זה במקומו לעבוד עבודה ומה שפירש מצותה בסגן ר"ל דוקא פרה זו מצותה בסגן אבל פרות אחרות יש מפרשים (יומא מ"ב) שנעשית על ידי כהן גדול עצמו כדפרש"י בסמוך ולכך כתיב ונתתם אותה ר"ל אותה יעשה אלעזר דהיינו סגן אבל אחרות נעשית על ידי כהנים גדולים:

ח דילפינן מחוץ למחנה דהכא ממחוץ למחנה דכתיב בפרשת מצורע והתם מוכח בהדיא דמחוץ לשלש מחנות איירי כדכתיב בדד ישב מחוץ למחנה וגו' ר"ל שישב בדד שאין שום טמא יושב עמו עיין שם בפרשת ויקרא:

ט מדכתיב לפניו דהל"ל ושחט אותה, לפניו למה לי אלא אחר שוחט ומדלא פירש הכתוב מי היא השוחט משמע אפילו בזר כשרה: