הרא"ש על במדבר פרק יט

מדרש ילמדנו זאת חקת התורה . זש"ה מי יתן טהור מטמא לא א' כגון אברהם מתרח חזקיהו מאחז יאשיהו מאמון מרדכי משמעי ישראל מאו"ה עוה"ב מהעוה"ז מי גזר כן מעשה קול יחידו של עולם יען לא האמנתם בי ולפי' לא תביאו את הקהל הזה משל לשתי נשים שלוקות בב"ד אחת קלקלה וא' אכלה פירות שביעית אמרה להם בבקשה מכם הודיעו לבריות על מה אני לוקה שלא יאמרו אף זו קלקלה היו מכריזים זו קלקלה ולקתה וזו אכלה פירות שביעית אף כן משה אמר הרי גזרת עלי למות במדבר עם הדור הרע הזה שהכעיסו שנאמר כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו וכו' ועכשיו יאמרו הדורות אני שוה להם יכתב להם מה שעשיתי ולפי' כתב יען לא האמנתם בי להקדישני:

פרה אדומה. תמימה תמימה באדמימות שאפי' שתי שערות שחורות או לבנות פוסלות בה אשר אין בה מום כל מום כמו קרבן דהא חטאת קרייה רחמנא:

ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. לפי שהיה סגן ולא באהרן שהיה כ"ג מפני שהיה לו שותפות במעשה העגל:

וכל אשר יגע בו הטמא יטמא. משמע בין נפש בין בכל דבר ועוד הרי כתיב בפרשה שלמעלה כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות יטמא שבעת ימים והנפש הנוגעת באותו אשר נגע במת לאחר שיפרד ממנו תטמא עד הערב לבדו איכא מאן דדריש הכי פ' אין מעמידין ושפיר נאה ואיכא דרשות אחרות וכפטיש יפוצץ סלע: