במדבר יד, ח

אִם רַעֲוָא בָנָא קֳדָם יְיָ וְיָעֵל יָתָנָא לְאַרְעָא הָדָא וְיִתְּנִנַהּ לָנָא אַרְעָא דִי הִיא עַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ

אִין רַעֲוָא דַיְיָ אִית בָּנָא וְאָעֵיל יָתָנָא לְאַרְעָא הָדָא וְיִתְּנִינָהּ לָנָא אַרְעָא דְהִיא עַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ

אם חפץ בנו ה'. אמנם כי טובתה עד מאד היא בתנאי שיחפוץ בנו ה' כאמרו ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה והיה אם שמוע תשמעו וכו':

והביא אותנו אל הארץ הזאת. הפך מה שהעידו חברינו באמרם לא נוכל לעלות אל העם כי אמנם לא יתקוממו יושבי הארץ לקראתנו כלל כאמרו ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' וכן היה שלא עשו שום גדר ושום הכנה למנוע את עלות העם עליהם:

ונתנה לנו. כי ראינו שלא קמה רוח באיש מפנינו ושדעתם לברוח:

ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש. היא מעצמה בלתי עבודת עובדי אדמה כמו ביערים כענין וכל הארץ באו ביער ויהי הלך דבש על פני השדה וזה לא היה אפשר אם היה בארץ או באוירה איזה דופי:

אם חפץ בנו ה' שלא נמות במדבר.

אם חפץ בנו ה' והביא אותנו כי לא תשכל אותנו ועל שאמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם ולנו נתנו למאכל כמו כי אכלו את יעקב:

אם חפץ בנו ה׳. נתחכמו לדבר בלשון ספק, כדי שיניחו להם לגמור הדברים, כי יאמרו שאין דבריהם אלא לגדר האפשרות ולא בבחינת ההחלט, ולזה הניחום לומר כל הדברים ובגמרן אמרו לרגום. וכאן הבן שואל: למה לא רגמו על תחלתן של דברים, שהרי אין בדבריהם האחרונים תוספת ושנוי מתחלת דבריהם? אלא לצד שבתחלת דבריהם אמרו ״אם״, היו יושבים ומצפים גמרן של דברים, וכשעמדו בהן אמרו לרגום.

ארץ אשר וגו׳. כאן גזרת מאמר ״אם חפץ״.

היא זבת חלב ודבש. פרוש היא ולא אחרת כיוצא בה, והמרגלים אמרו ״זבת חלב ודבש היא״, אין תיבת ״היא״ מופלגת מהארץ שוללת מציאות כיוצא בה, אלא לזכרון אשר עליו בא מאמר ״זבת חלב ודבש״.

ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. אין הלשון מדויק והכי מיבעי והביא אותנו אל הארץ הזאת אשר היא זבת חלב ודבש ונתנה לנו. אלא ה״פ אינה כשאר ארצות הטובות שא״צ השגחת ה׳ אלא בתחילת ביאה לאותו מקום שהיא טובה. אבל אחר שכבר הביא והרי היא טובה שוב עולם כמנהגו נוהג עפ״י הטבע. אם לא במקרה שהקב״ה מעניש כמו סדום וכדומה. משא״כ אה״ק גם אחר שכבר הביא וכבר היא ארץ זבת חלב ודבש גם אז אנו צריכים לברכתו שלא יתקלקל ועוד הרבה סיבות ומאורעות. וזהו דבריהם ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. גם אחרי שהיא מלאה בברכותיה עוד נדרשים אנו שיתן אותה לנו. ובזה טובה הארץ מאד מאד. וע׳ בספר דברים י״א מקרא ט׳ י׳: